בקשת בנק להכריז על לקוח כפושט רגל

בעיתון חדשותי נפוץ פורסמה בימים האחרונים כתבה שעסקה בבקשת בנק להכריז על אחד מלקוחותיו כפושט רגל. על פי תיאור העובדות בכתבה עולה כי חובו של הלקוח לבנק מגיע לכמאה ושישים אלף שקלים, המצטרפים לחוב של עוד כחצי מיליון שקלים שיש לו, כביכול, לבנקים נוספים. כתב העיתון הוסיף כי בעקבות בקשת הבנק, אף הוצא כנגד הלקוח צו עיכוב יציאה מהארץ.
ברור כי המקרה האמור פורסם בעיתון חדשותי ובמדית האינטרנט בשל העובדה שמדובר באדם מפורסם, המוכר לציבור. אולם, יחד עם זאת, חשוב לציין כי קיימים עוד אנשים רבים שהבנקים השונים מגישים בעניינם בקשות דומות ובאופן יום יומי. אשר על כן, להלן נעמוד על התנאים שבהתגבשותם יכול הבנק להגיש כנגד לקוחו בקשת פשיטת רגל, ההליכים המשפטיים הנלווים לבקשה והאופן שבו הלקוח יכול להתמודד עימם.

התנאים להגשת בקשת פשיטת רגל

פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980, מסדירה את התנאים שבהתקיימותם מוקנית לבנק הזכות להגיש בקשה להכריז על לקוח חייב כפושט רגל. כאן המקום לציין כי אין כל משמעות לכך שהבעלים הרשומים על חשבון הבנק החייב הוא תאגיד. ודוק, סעיף 3 לפקודה קובע כי ניתן לפתוח הליכי פשיטת רגל כנגד יחיד או שותפות ואילו כאשר מדובר בתאגיד מסוג חברה, הרי שהדין שונה רק בבחינת הליכי פשיטת הרגל (כפוף להליכי פירוק מיוחד, כאמור בחוק) ובכל מקרה ניתן לפתוח בהליכי פשיטת רגל כנגד האדם שנתן את הערבות על חשבון הבנק של החברה.

סעיף 5 לפקודה מונה מספר מחדלים ומעשים אשר מהווים מעשה פשיטת רגל, בעקבותיו רשאי הבנק להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט (בכפוף לקריטריונים נוספים שבהם עליו לעמוד): ראשית, כאשר לקוח שחייב לבנק כספים מעביר חלק מנכסיו לאחר מתוך כוונת מרמה, קרי, בכוונה להסתיר נכסים אלו מהבנק על מנת שלא יעקלם בעתיד, הרי שבית המשפט יכיר במעשה זה כמעשה פשיטת רגל.
כך גם במקרים שבהם החייב בורח לחוץ לארץ במטרה להתחמק מתשלום לבנק או שהוא עוזב את מקום מגוריו הקבוע ו/או עבודתו, באופן שלא מאפשר ליצור עימו קשר.

בנוסף, עיקול נכסים של לקוח חייב, על פי צו של בית המשפט במסגרת הליכים של הוצאה לפועל, מהווה גם היא פעולה העולה כדי מעשה פשיטת רגל. לא זו אף זו, במצבים בהם הלקוח פונה אל הבנק ומבהיר בפניו כי הוא אינו מסוגל לעמוד בתשלומי החוב ובעקבות כך הוא מפסיק לאלתר את התשלום, יוכל הבנק לפנות לבית המשפט ולבקש כי על סמך הודעת הלקוח הוא יוכרז כפושט רגל.

על אף האמור לעיל לא כל מעשה פשיטת רגל מקים לבנק זכות להגיש בקשה לבית המשפט. סעיף 7 לפקודה דורש, בין השאר, כי הבקשה תוגש על ידי הבנק לא יאוחר משלושים ימים ממועד מעשה פשיטת הרגל. לפיכך, במידה וחלפו שלושים יום מהמועד שבו הודיע הלקוח לבנק על כך שהוא מפסיק באופן חד צדדי את תשלום החוב, הרי שהבנק לא יוכל להגיש בקשת פשיטת רגל בהסתמך על ההודעה האמורה בלבד. מעבר לכך, הפקודה דורשת כי סכום החוב לא יהא נמוך מהסך של 82,441 שקלים, כך שבמידה והחוב לבנק אינו עולה על הסכום האמור הרי שלבנק אין סמכות לבקש כי החייב יוכרז כפושט רגל (אלא אם הבנק קיבל אישור מיוחד לכך מבית המשפט). הנה כי כן, על לקוחות הבנקים להיעזר בחברות שמטרתן לגלות טעויות בהתנהלות הבנק (לדוגמא, טעות בחישוב החוב עלולה להשמיט את הקרקע מתחת לבקשת הבנק להכרזה על הלקוח כפושט רגל) ולוודא כי הבנק אכן רשאי להתחיל בהליכים משפטיים כנגדם.

שלבי ההליך

הדרך העיקרית לפתיחת הליכי פשיטת רגל כנגד לקוח הינה על ידי מסירת התראה המודיעה לו על כך. במסגרת ההתראה ימסור הבנק ללקוח מועדים להגשת התנגדות לבקשה ובמידה ולא תוגש כל התנגדות מצידו, הרי שבית המשפט יראה בו כמי שעשה מעשה פשיטת רגל, על כל הנובע מכך, כמפורט לעיל. השלב הבא בהליך יהיה הגשת בקשה לבית המשפט המחוזי ולכונס הנכסים הרשמי, לפיה יינתן צו לכינוס הנכסים של הלקוח. לאחר קבלת הבקשה יוקפאו כל ההליכים המנוהלים בעניינו של החייב וכל נכסיו יוצעו למכירה, על מנת לחלק את הסכומים שיתקבלו ממנה לנושיו.

שישה חודשים לאחר קבלת הבקשה, יכנס הכונס אסיפת נושים, במסגרתה תינתן להם הזכות לטעון לגבי הדרך וההיררכיה שלפיה יחולקו נכסי החייב. לאחר אסיפה זו הלקוח יוכרז באופן סופי כפושט רגל.
חשוב לציין כי הליך פשיטת הרגל יכול בהרבה מקרים לסייע לחייב להתחיל דף נקי בחייו, אולם עם זאת מדובר בכלי קיצוני ועל כן כדאי לנסות להגיע להסדר פריסת חוב עם הבנק. גם הבנק יעדיף בהרבה מקרים לקבוע הסדר שכזה על פני פתיחת הליכי פשיטת רגל, הן משום שמדובר בהליך משפטי ארוך והן משום שבמסגרת הליכי פשיטת הרגל ייתכן והוא יקבל סכום הנמוך בהרבה מהסכום שהיה משתלם לו במסגרת הסדר עם הלקוח.