בנק הפועלים חויב להשיב כ- 13 מיליון ש''ח לחשבון לקוחתו

31/08/2015

בית המשפט המחוזי בת"א (ת.א. 1043/08 ניתן ביום 17.8.15 ע"י כב' השופטת אביגיל כהן) קיבל את תביעת חברת א.ג. ירקות כבושים בע"מ , אשר הוגשה ע"י עו"ד אבי זילברפלד (מנהל פורום בנקאות ב- LAWFORUMS) כנגד בנק הפועלים, וחייב את הבנק להשיב כ- 6.5 מיליון ₪ משוערכים משנת 2001, המסתכמים כיום בכ- 13,000,000 ₪.

בית המשפט מתח ביקורת חמורה ונוקבת על התנהגות סניף הבנק, תוך שקבע כי "התנהגות סניף הבנק אשר נחשפה בתיק זה הינה "בגדר רשלנות פושעת , באשר הסניף התנהל בחוסר שיקול דעת, תוך התעלמות 'מנורות אדומות מהבהבות' ומכל אמת מידה סבירה המצופה מבנקאי".

בכתב תביעתה טענה התובעת כי בהתאם להוראות ניהול החשבון שסוכמו בינה לבנק, הזכות למשיכת כספים מחשבונה היה כפוף לחתימת שני בעלי המניות בצירוף חותמת החברה, ואילו הבנק התרשל ואפשר משיכת סך של כ- 6.5 מיליון ₪ ע"י אדם שלא היתה לו זכות חתימה בחשבונה, וכמובן ללא חותמת החברה.

התובעת הוסיפה כי לא ידעה על משיכות אלו אלא רק בדיעבד, ומשבקשתה לבנק להשיב הכספים לחשבונה לא נענתה – הגישה תלונה למשטרה, וכן "פנתה לכל העולם" בניסיון להסדיר זאת ללא הליכים משפטיים.
להשלמת התמונה יובהר כי הכספים שהועברו כאמור מחשבון התובעת לחשבון הפרטי של בעל המניות , נמשכו אף מהחשבון האחרון, באופן ששני החשבונות נותרו ביתרת חובה.

הבנק התגונן בטענות שונות, החל מכפירה בהוראות ניהול החשבון (!), המשך בהטחת טענות "קנוניה" ו"תרמית" מצד בעלי המניות ואותו אדם שמשך את הכספים, טענות ל"גלגול שיקים" מאסיבי, וכלה בטענה כי אף אם יוכח שהכסף הוצא ברשלנותו, עדיין אין הוא חייב להשיבו ללקוח, מאחר והכסף נמשך מחשבון החברה כ"אשראי על תנאי", מבלי שיהיה כיסוי למשיכתו, ולכן - הוא נחשב כ"כסף של הבנק".

התביעה נוהלה כ- 7 שנים, אצל מספר שופטים.

כבר בשלב הראשוני הצליחה התובעת לקבל פטור מתשלום אגרה נוכח המצב הכלכלי שלה, ושל בעלי מניותיה, וזאת למרות התנגדות חריפה ועיקשת של הבנק, אשר נדחתה ע"י כב' השופט אורנשטיין.

בישיבת קדם המשפט הראשונה קיבל בית המשפט (כב' השופט בנימיני) את טענת ב"כ התובעת, עו"ד אבי זילברפלד, כי בנסיבות האמורות יש להפוך את נטל הראיה, וניתנה החלטה בהתאם.

במהלך ההוכחות (שהתנהלו בפני כב' השופטת אביגיל כהן), הבנק העיד 5 עדים מטעמו, וכן רו"ח ידועה שנתנה חוות דעת לתמיכה בגרסת הבנק.
מצד התובעת העיד אחד מבעלי מניות החברה, באשר השני חלה באלצהיימר.

ניסיונות התובעת להשיג חוות דעת של רו"ח לשם הגשת חוו"ד נגדית כשלו, מחמת חוסר יכולת כלכלית לשלם עבורן. בנסיבות אלו, ההתמודדות מול חוו"ד המומחה היתה משפטית גרידא, בחקירה נגדית צולבת של ב"כ התובעת.
יצוין, כי ב"כ התובעת, נעזר בניסיונו ומומחיותו הרבה של דוד אברון – מנהל מ.א. בקרה וניהול, לשם הכנת החקירה הנגדית.

בפס"ד מקיף (52 עמ') קבע בית המשפט המחוזי כי הכספים אכן הוצאו מחשבון החברה התובעת ע"י מי שלא היה מורשה לכך, שלא כדין.

בית המשפט דחה כל טענות הגנת הבנק, לרבות טענתו המרכזית כאילו הכספים שנמשכו מהווים "אשראי על תנאי".

נקבע כי אף אם לכספים שנמשכו מחשבון החברה לא היה כיסוי במועד משיכתם (ואכן נחשבו באותה עת כ"אשראי על תנאי"), מאחר והופקדו לחשבון החברה במקביל שיקים אשר כובדו ולאחר 3 ימ"ע קיבלו כחוק זיכוי סופי , הרי שתמורתם יצרה כיסוי לכספים שנמשכו, ועם "הזיכוי הסופי" כאמור , פקעה הגדרת "אשראי על תנאי" מהכספים שנמשכו מחשבון החברה.

משנדחתה טענת הבנק כאילו מדובר ב"כסף של הבנק", הבנק חויב להשיב הכספים שנמשכו בהתאם לתביעה.

בית המשפט ציין במורת רוח כי למרות העובדות הקשות שהוכחו בקשר להתנהלות הסניף, לא רק שהבנק סירב לנהל מו"מ ענייני לפשרה, אלא אף ביקש לדחות התביעה על הסף.

בנוסף לחובת ההשבה כאמור, ביהמ"ש חייב את הבנק לשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 200,000 ₪.

את התובעת ייצגו עוה"ד אבי ורועי זילברפלד.

לפרופיל משרד ב"כ התובעת לחץ [כאן]

לצפייה במכתב הערכה של עו"ד אבי זילברפלד לחץ [כאן]