שיערוך תגמולי מל"ל המנוכים מן הפיצוי הסופי

 

* עו"ד אסף גסטפרוינד

בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה ובהחלטה על בקשה לתיקון טעות סופר בפסה"ד (אשר ניתנו ב- 17.07.09 ו- 04.08.09, בהתאמה), נקבע כי את תגמולי המל"ל אשר מנוכים מסכום הפיצוי הסופי, יש לשערך (באמצעות תוספת הצמדה וריבית) ממועד קבלתם ועד למועד מתן פסק הדין.

התובע, יליד 1973, נפגע ביום 22.2.05 בתאונה שהוכרה כתאונת דרכים, עת נפל מ"סל" בקצה מנוף שהופעל באמצעות הכוח המכני של משאית, לאחר שהסל נשבר בגובה רב והתובע ואחרים שהיו עמו נפלו ונפגעו. התאונה אירעה שעה שהתובע עסק בהרכבת גגות במסגרת עבודתו בנתבעת מס' 3.

התובע אושפז עד ליום 25.3.05 ולאחר מכן בין התאריכים 4.4.05 עד 11.4.05, ואובחנו שברים ביד שמאל, שבר בחוליות, קרע בכבד ופגיעה בתרסריון, וקרע עמוק בירך ימין.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל, וקביעות המל"ל מחייבות על פי דין לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים.

המל"ל העמיד את נכותו הזמנית של התובע ממועד התאונה עד ליום 31.5.06 על 100%, עד לתאריך 28.2.07 על 90%; ועד לתאריך 30.9.07 על 80%. לאחר מכן נקבעה נכותו הצמיתה של התובע בשיעור משוקלל של 52%.

בנוסף הפעיל המל"ל את תקנה 15 במלואה והעמיד את נכותו של התובע על 78%.

המחלוקת בין הצדדים התמקדה במגבלותיו של התובע ובבסיס ההשתכרות לצורך חישוב הנזק.

התובע, בוגר 11 שנות לימוד בבית ספר מקצועי במגמת מכונאות רכב, ללא בגרות. התמונה המצטיירת מחומר הראיות היא, שהתובע היה כנראה בעל כוחות דלים מלכתחילה. במסמך של פסיכיאטר שבדק את התובע עובר לגיוסו נאמר "בחור דל ומצומצם נוטה להיות תוקפני...לא הסתדר במסגרות בעבר, היה בעייתי בבתי ספר... מצומצם...באנמנזה פחדים, פוביות דכאונות. לא מצאתי הפרעות חשיבה או באפקט. לדעתי יש קשיי הסתגלות על רקע הפרעה בהתפתחות...".

התובע שוחרר משירות מילואים בפרופיל 21. בועדה הרפואית לשינוי פרופיל משנת 2000 נכתב כי התובע טוען שלפני כ-4 שנים החל להשתמש בסמים, שותה כל יום ערק עד שנרגע, מעונין להשתחרר ממילואים.

התובע נקלע לחובות כבדים ולהליכי איחוד תיקים ופשיטת רגל באמצע שנות ה-90, לדבריו, לאחר שפתח עסק שנכשל. רשיון הנהיגה של התובע נשלל בשנת 1999 לשנתיים לאחר שנתפס נוהג ללא רשיון ומאז לא חידש את רשיונו. בעקבות בדיקה של התובע במכון הרפואי לבטיחות בדרכים, נשלל רשיון הנהיגה של התובע מסוג 03 בשל אי התאמה אישיותית לנהיגה, ונקבע כי הוא רשאי לנהוג ברשיון 02 "עם ביקורת". כאמור, התובע בחר שלא לחדש את רשיונו.

התובע הגיע לבית המשפט כשהוא חבוש בתחבושת ביד שמאל, אך הבהיר כי ברגיל אינו הולך עם תחבושת, אלא שהקור של המזגן משפיע על היד. התובע יכול להזיז את היד ולסובב אותה, ובמהלך עדותו גלגל את התחבושת בשתי ידיו, אך נראה כי אינו יכול לכופף וליישר את מרפק שמאל, ולדבריו, אינו יכול לקרב את היד אל הפה (היד הדומיננטית של התובע היא יד ימין).

התובע הרבה להתפרץ במהלך עדותו בצעקות (לטענתו, זו דרך דיבורו). ככלל, עדותו לא עשתה רושם אמין, בלשון המעטה, והוא נתפס פעם אחר פעם באי אמירת אמת. כך, לדוגמה, ביקש להסתיר ולגמד את בעיותיו בעבר בתחום הסמים, ורק לאחר מספר תשובות מתחמקות נתברר כי הגיעו דברים כדי כך, שבשנת 2000-2001 שהה בטיפול גמילה משך כשבעה חודשים במרכז "הדרך" בקיבוץ גשר הזיו. התובע סיפר כי הוא ער כל הלילה והולך לישון רק בסמוך לשעה שמונה בבוקר, כאשר בתצהירו נכתב כי הוא מתעורר רק בשעה שמונה בבוקר וכיו"ב גוזמאות ושקרים.

עם זאת, בסופו של דבר יש לקחת בחשבון כי התובע נגמל מסמים בשנת 2001 ומני אז לא נתפס בעבירת סמים והתמיד בעבודת כפיים פיזית קשה בתחום הגגנות. לכן, לצורך חישוב הנזק, ביהמ"ש הניח כי אילולא התאונה, התובע היה ממשיך לעבוד ולהתפרנס כאדם מן היישוב.

עברו התעסוקתי של התובע אינו מרשים במיוחד, אך ניתן לומר כי התמיד בעבודתו כגגן כשלוש שנים לפני התאונה. מהתיעוד בענף רציפות ביטוח במל"ל עולה כי במהלך שנת 2001 התובע עבד 4 חודשים אך בשנת 2002 כבר עבד שנה מלאה, בשנת 2003 עבד 8 חודשים, ובשנת 2004, השנה שקדמה לתאונה עבד שנה מלאה.

לאחר התאונה, התובע אימץ לעצמו את התפיסה שהוא שבר כלי, שאינו כשיר לכל עבודה ולכל מלאכה, וכי "נהרסו לו החיים". התובע לא מצא אפילו טעם לבחון אפשרויות של שיקום מקצועי, הוא יושב כיום בחוסר מעש בביתו, שקוע ברחמים עצמיים, ולדבריו-שלו, מתפרץ על אשתו ועל ילדיו כדי כך שאשתו נדרשת להזעיק את שירותי הרווחה. התובע, שנכותו הנפשית הועמדה במל"ל על 10% נוטל תרופות פסיכיאטריות ("קלונקס", "מירו", סיפרלקס") והופנה לאבחון למרכז בריאות הנפש בטירת הכרמל. בחוות דעת הממונה על השיקום במל"ל לצורך תקנה 15 נאמר "...מתאר מצב נפשי ופיזי קשה ביותר, אשר פוגע בתפקודו במידה ניכרת. נמצא רוב היום בבית, חסר סבלנות לילדיו. מקבל טיפול נפשי תרופתי ושיחתי...בעל השכלה דלה וכישורי עבודה דלים... העבודה בה התמיד יותר מכל עבודה אחרת בעבר. העבודה הייתה כרוכה ביכולת פיזית טובה ובתנאים מסוכנים....מאז הפגיעה הוא איננו עובד ואיננו רואה עצמו מסוגל לכל עבודה שהיא. נמצא בטיפול פסיכיאטרי".

הערכת הנכות התפקודית, כרוכה מעצם טיבה וטבעה בחוסר וודאות, ועל בית המשפט להעריך כיצד יתפקד התובע לאורך עשרות שנים לאחר התאונה. בבוא בית המשפט להעריך את הנכות התפקודית, וליתר דיוק, את הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע, עליו לקחת בחשבון את המצב הרפואי העדכני, ואת תפקודו של התובע בעבר, לרבות בתקופה שלאחר התאונה.

מהבחינה האובייקטיבית, ביהמ"ש קבע כי כל נכות שנקבעה לתובע כשלעצמה, אינה מצדיקה את יציאתו המוחלטת ממעגל העבודה, נוכח חובת הקטנת הנזק, וקשה להלום כי התובע ימשיך לשבת בביתו בחוסר מעש עד לגיל הפנסיה, ולא ישתכר אפילו 1,000 ₪ לחודש בעבודה כלשהי. מנגד, יש לקחת בחשבון את תמהיל הנכויות, על רקע הכוחות הדלים של התובע מלכתחילה, ובהתחשב בכך שהתובע עבד עבודה פיזית קשה שכללה טיפוס על פיגומים וגגות וזו הייתה "תורתו אומנותו" בשנים האחרונות לפני התאונה.

על רקע שיקולים אלה, המושכים לכיוונים מנוגדים, ביהמ"ש הכיר בפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע באופן מלא עד ליום פסק הדין (כמעט ארבע שנים ומחצה לאחר התאונה) ובשיעור של 80% כלפי עתיד.

הצדדים נחלקו לגבי השתכרותו של התובע בעבר.

לאור הנתונים שהיו בפניו ובהתחשב בשכרו של התובע בשנת 2004, ביהמ"ש העמיד את בסיס השכר של התובע כלפי עבר על 4,800 ₪ נטו לחודש, ובצירוף הפרשי הצמדה להיום = 5,415 ₪ נטו.

הואיל וביהמ"ש התרשם כי אופק הקידום של התובע לא היה גבוה מלכתחילה, הוא העמיד את בסיס השתכרותו לעתיד על 6,000 ₪ נטו.

ביהמ"ש ערך תחשיב של ראשי הנזק השונים בגינם מגיע לתובע פיצוי (הפסדי השתכרות, ניידות, כאב וסבל וכד') והגיע למסקנה כי הפיצוי המגיע לתובע הינו בשיעור 2,066,000 ₪.

מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל אשר שולמו לתובע כתוצאה מן התאונה.16. על פי חוות דעת אקטוארית מיום 9.6.09 של שי ספיר, תגמולי המל"ל בגין קצבת נכות מעבודה לעבר ולעתיד ובמעוגל – 1,018,000 ₪.

בסופו של דבר, ביהמ"ש חייב את הנתבעת לשלם לתובע הסך של 984,000 ש"ח (תשע מאות שמונים וארבע אלף).

לאחר מתן פסק הדין, הגישה הנתבעת בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין, בטענה כי יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית לסכומים אשר שולמו לתובע ע"י המל"ל ואשר נוכו מסך הפיצוי אשר נפסק לתובע.

ביהמ"ש נעתר לבקשה, קבע כי נעלמו מעיניו דמי הפגיעה והריבית שפורטו בחוות הדעת האקטוארית וקבע כי יש לפסוק הפרשי ריבית עבור כל תגמולי מל"ל ששולמו לתובע בעבר.

עפ"י ההחלטה לתיקון טעות סופר, תוקן סכום הניכויים והועמד במעוגל על הסך של 1,047,000 ₪ ובהתאם, הועמד הסכום הסופי שנפסק לזכות התובע על הסך של 955,000 ₪.

- פסה"ד ניתן במסגרת ת.א. 1184/05 איבגי אלון נ' מכלוף בן דוד ואח", אשר נידון ע"י כבוד השופט יצחק עמית בביהמ"ש המחוזי בחיפה.

* "הכותב הינו הבעלים והמנהל של משרד עורכי דין המתמחה בייצוג והופעה בבתי משפט".

אין המאמר דלעיל מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.