חובת הבנק לפעול למימוש משכון

עא 09 -- 01 -- 18118 בנק דיסקונט למשכנתאות בע''מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח'

עו"ד אבי שטרית *

רקע עובדתי

ביום 10.5.99 נחתם הסכם מכר בין מר אבי בוחניק לבין חברת רמת שלומי בע"מ. על פי הסכם המכר, רכש בוחניק מאת החברה דירת מגורים בת 5 חדרים. למימון רכישת הדירה, לווה בוחניק מבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ סך של 406,000 ש"ח.

בהתאם לקבוע בחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974, ולבקשת חברת רמת שלומי, הנפיקה חברת הביטוח אליהו פוליסת ביטוח, על פיה נמסרה למר בוחניק ערבות בגובה סכום ההלוואה. לצורך קבלת ההלוואה מהבנק, המחה מר בוחניק לבנק את זכותו לקבלת כספי הביטוח, באמצעות הוראה בלתי חוזרת שניתנה לחברת הביטוח אליהו, ולפיה עליה לשלם לבנק- בקרות מקרה ביטוח המזכה את מר בוחניק בסכום הערבות- את סכום יתרת ההלוואה שיהיה בוחניק חייב לבנק. חברת הביטוח מצידה הנפיקה אישור לבנק על פיו סכומים שיגיעו למר בוחניק יועברו תחילה לכיסוי יתרת ההלוואה בבנק.

למצער חברת רמת שלומי נקלעה לקשיים וביום 22/01/01 ניתן כנגדה צו פירוק זמני.

ביום 3.5.01 הודיע מר בוחניק לבנק דבר היות חברת רמת שלומי בהליכי כינוס נכסים, וכי הדירה שרכש נמכרה למישהו אחר, ומשכך יש באפשרות הבנק לחלט את הערבות המצויה בידיו.

הבנק מצידו פנה לחברת הביטוח בבקשת תשלום בהתאם לפוליסת הביטוח שבידיו, ובגובה יתרת ההלוואה שעמדה באותה העת על סך של 415,500 ₪, בין היתר לאור עובדת מיני מפרק לחברת רמת שלומי.

ביום 23.5.01 שלח מר בוחניק מכתב נוסף לבנק בו ציין כי ביטל את הסכם המכר עם חברת רמת אליהו, ועל כן ביקש את הבנק לפרוע את הערבות שבידיו, על מנת שלא ישא בתשלומי הלוואה נוספים. בתגובה למכתבו זה של בוחניק, הודיע הבנק לבוחניק, כי עליו לפרוע את מלוא סכום ההלוואה. במקביל, שלח הבנק לחברת הביטוח אליהו דרישה נוספת לפירעון הערבות שניתנה על ידו.

ביום 29/05/01 השיבה חברת הביטוח למכתב בטענה כי עליה לקבל לידיה מסמכים נוספים ולערוך בירורים מטעמה.

ממועד מכתבה של חברת הביטוח לא פעל הבנק למימוש כספי פוליסת הביטוח ואף לא נקט בהליכים עד ליום 10/09/06, בו הגיש הבנק תובענה בסדר דין מקוצר כנגד אליהו ובוחניק, לשם קבלת כספי יתרת ההלוואה מבוחניק, שהוערכו על ידי הבנק בסך של 554,705 ₪, ומימוש סכום הערבות בה התחייבה אליהו בפוליסת הביטוח, סכום אשר הוערך על ידה בסך של 423,321 ₪.

בית משפט השלום קיבל את התביעה נגד אליהו ודחה את תביעת הבנק נגד בוחניק, לרבות התביעה לתשלום יתרת הסכום שנצבר בחשבון ההלוואה מעבר לסכום הפוליסה. בית המשפט קבע כי החוב העודף שנוצר, נוצר מריבית ולא ממחדליו של בוחניק, וכדבריו: "כך שעה שהמחה זכויותיו ולא התעשר שלא כדין אני רואה את היריבות אך ורק בין התובעת וחברת הביטוח. אנלוגיה זו נעשית מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט שם רשאי בית המשפט להתערב בהשבה שעה שנראה כי אינה צודקת".

בערעור שהוגש על ידי הבנק כנגד קביעת בית המשפט קמא, באשר לדחיית התביעה נגד בוחניק, טען הבנק כי עילת התביעה נגד בוחניק הייתה הפרת הסכם ההלוואה, שבעטייה הועמדה ההלוואה לפירעון מיידי. לטענת הבנק, בוחניק חייב, בהתאם להסכם ההלוואה, לשלם את תשלומי החזר ההלוואה מעבר לסכום שיתקבל מהפוליסה, ואין לקבל את התנהגותו שלפיה הפסיק לשלם את תשלומי החזר ההלוואה מרגע שנתן הודעת ביטול של הסכם המכר.

קביעת בית המשפט

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור הבנק וזאת מהטעמים הבאים:

מהראיות עלה כי עד למועד פניית מר בוחניק לבנק - פנייה שבעטייה הפנה הבנק לחברת הביטוח דרישה לתשלומי פוליסת הביטוח - שילם מר בוחניק את תשלומי ההלוואה כסדרם. כמו כן נמצא כי במועד זה יתרת ההלוואה לפירעון מיידי עמדה על גובה פוליסת הביטוח. ממועד זה, ולאחר שהבנק נענה על ידי חברת הביטוח כי עליה לקבל נתונים נוספים ולבצע בדיקות נוספות, הבנק למעשה לא פעל למימוש כספי פוליסת הביטוח, ואף לא נקט בהליכים משפטיים עד להגשת התביעה בבית משפט קמא ביום 10/09/06, וזאת למרות קיומם של מצבים מובהקים, שיש בהם כדי להצדיק את מימוש הערבות על פי סעיף 2(1) לחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה- 1974.

בית המשפט קובע כי לא ניתן להתעלם מחובו של נושה, לא כל שכן בנק, לפעול בדרך מקובלת ובתום לב על פי הוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. לאחר שהומחתה לבנק על פי דרישתו פוליסת הביטוח, ועל רקע חובות האמון והזהירות המוגברות החלות במערכת היחסים שבין בנק ולקוח, היה על הבנק לפעול למימוש פוליסת הביטוח עם קרות מקרה הביטוח ולא להמתין בנקיטת הליכים למימוש זכותו. בהשתהותו של הבנק יש משום התרשלות בביצוע התחייבויותיו של הבנק כלפי לקוחו, התרשלות העולה כדי הפרת חובת תום הלב, הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים, ויש בה כדי הפרת הסכם ההלוואה שנקשר בין הבנק לבוחניק.

התנהלותו זו של הבנק היא שהביאה לתפיחת חובו של בוחניק לבנק. שהרי במועד הראשון בו התקיימה העילה למימוש הפוליסה עמדה יתרת ההלוואה על גובה הפוליסה, וככל שהבנק היה מקיים את חובותיו, חובו של בוחניק לבנק היה מתאיין והריבית על חובו לא הייתה תופחת לממדים אליה הגיעה. משכך קובע בית המשפט יש לשחרר את בוחניק מחבותו על פי הסכם ההלוואה. את הלווה מר אבי בוחניק ייצג עורך הדין רונן יאיר.

----------------------------------------------------------------------------------------------------

* הכותב, עו"ד אבי שטרית, שימש במשך 25 שנה בתפקידים בכירים במערכת הבנקאית. עוסק בייצוג לקוחות נגד בנקים, הפחתה והסדרי חוב.