פסקי דין אשר ניתנו לאחרונה קיבלו את ערעורי לקוחות בנקים והורו על ביטול הגבלה על חשבון בנק והוצאת שיקים שלא כובדו ממניין השיקים שסורבו

עו"ד הראל נוימן *

15/09/14

תמצית פסקי דין העוסקים בביטול הגבלה אשר הוטלה על חשבונם של לקוחות בנק, כל זאת לאחר ששיקים שסורבו תחילה ולא כובדו, הוצאו ממניין השיקים שסורבו.

לתשומת לבכם – תכליתו של חוק שיקים ללא כיסוי הינו למנוע את תופעת השיקים החוזרים, ולפיכך הנטל המוטל על מערער לגריעת שיקים ממניין המסורבים הינו גבוה ולא רבים הם המקרים בהם מתקבל ערעור מסוג זה, תוך שבית המשפט מסיר את ההגבלה על החשבון, כפי שארע בפסקי הדין הנסקרים להלן.

בימים הקרובים, תופץ סקירת פסק דין של בית המשפט העליון, אשר דחה בקשת רשות ערעור על פסקי דין של שתי ערכאות ערעור מתחתיו, בהם נדחה ערעור לקוח בנק כנגד שיקים שסורבו והגבלת החשבון.

עובדות המקרים:

1. במקרה הראשון, אשר נדון בבית המשפט השלום בבאר שבע, סורבו 21 שיקים של המערערת, חברת הובלות, כאשר לא היתה מחלוקת בין הצדדים, כי השיקים סורבו בשל העדר כיסוי מספיק, הואיל והם הוצגו לפרעון כשלא הייתה יתרה מספקת בחשבון לפירעונם, וזאת בהתאם להסכם מסגרת האשראי שנכרת בין המערערת לבין המשיב.

   הערעור נסוב אפוא על השאלה האם היה על המשיב לכבד את השיקים חרף החריגה ממסגרת האשראי ואי קיומה של יתרה מספקת בחשבון.

   הוחלט:

   לאחר שבחן את הראיות ושמע את העדויות שהובאו בפניו, קיבל כאמור ביהמ"ש את הערעור לאחר שקיבל את טענות המערערת המכוונות לסיפא של סעיף 10(א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי, לפיו הייתה חובה על הבנק לפרוע את השיקים מכוח הסכם עימה.

   לאחר עיון בדפי החשבון שהציגה המערערת, קיבל בית המשפט את טענת המערערת לפיה נהג הבנק כדבר שבשגרה ולאורך תקופות ממושכות, לכבד שיקים בחשבון חרף החריגה ממסגרת האשראי, גם כאשר היקף החריגה חרג בלמעלה מ- 100,000 ₪ ממסגרת האשראי המאושרת. בית המשפט מצא כי הבנק נהג מעת לעת להגמיש את מסגרת האשראי ולהעמיד למערערת אשראי נוסף, קצר מועד לשם המשך ניהול החשבון. וכי אין מדובר על הסכמה חד פעמית של הבנק לכבד שיקים, חרף חריגה ממסגרת האשראי המאושרת בחשבון, אלא בהסכמה החוזרת על עצמה בבחינת נוהג, בתוך אותה תקופה ממש בה סורבו השיקים נשוא הודעת ההגבלה.

   בית המשפט דחה את טענת הבנק לפיה השיקים כובדו בחריגה מהמסגרת המאושרת רק במקרים ספציפיים, על פי בקשה מיוחדת של המערערת, אשר לרוב נבעה מעיכובים אצלה בהפקדת כספים לחשבון וכי המדובר במקרים חריגים בלבד, זאת לאחר שמעקב אחר החשבון העלה כי בחשבון כובדו שיקים גם אם הביאו בעצם כיבודם לחריגה ממסגרת האשראי המאושרת וגם אם טרם כיבודם היה החשבון מצוי בחריגה. מעקב אחר החשבון מעלה שהדבר נעשה פעמים רבות.

   ביהמ"ש קבע, לאחר עיון בדפי החשבון בנוגע לשיקים שסורבו, כין אין כל שוני בין השיקים נשוא הודעת ההגבלה, לבין עשרות השיקים האחרים שכובדו לאורך כל התקופה נשואת הערעור, לא בהיקף החריגה, לא במועד בו חזר החשבון להתנהל בתוך מסגרת האשראי ולא בשום אופן אחר.

   בית המשפט אף דחה את טענות הבנק בדיון לפיה היה על המערערת לדאוג לכיסוי יתרת החוב ביום החיוב ולא יומיים אחרי, שכן פעמים רבות אישר הבנק למערערת לכסות את יתרת החוב לאחר מספר ימים.

   נקבע כי הבנק נהג, כדבר שבשגרה, לאורך תקופה ממושכת, לכבד למערערת שיקים כאשר חשבונה היה מצוי ביתרת חובה. המדובר בהתנהלות עקבית ומתמשכת שיכולה הייתה לבסס אצל המערערת יסוד סביר להניח כי כך ינהג המשיב גם במקרים אחרים בעתיד.

   בניגוד לטענת הבנק, קבע בית המשפט כי יש באמור בדפי החשבון, בצירוף תצהיר המערערת, כדי לבסס עילה על פי החוק ולהוכיח בפני כי למערערת היה יסוד סביר להניח כי הייתה חובה על הבנק לפרוע את השיקים נשוא הערעור.

   בית המשפט קבע, כי התנהלות הבנק בחשבון הובילה ליצירת ציפייה מסחרית לגיטימית בעיני המערערת כי הבנק ימשיך וינהג באותה הדרך, ציפייה שאף היא מוגנת בחוק.

   על יסוד כל האמור לעיל, קיבל כאמור ביהמ"ש את הערעור וקבע כי היה למערערת יסוד סביר להניח שלבנק חובה לכבד את כל השיקים המצויים בהודעת ההגבלה, וגם אלו שסורבו לאחר משלוח הודעת ההגבלה - טרם כניסת מועד ההגבלה לתוקף, ולפיכך הורה ביהמ"ש ששיקים אלו לא יובאו במניין השיקים שסורבו בחשבון, וכפועל יוצא מכך הורה ביהמ"ש כל ביטול ההגבלה שהוטלה על החשבון.

   עשא (השלום ב"ש) 40601-11-13‏ ‏ הסעות שער הדרום בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ סניף 763‏ בא כוח המערערים עו"ד מאיה לביא.

   בפני כב' השופטת רחלי טיקטין עדולם

2. במקרה השני, אשר נדון בבית המשפט השלום בתל אביב, סורבו 34 שיקים של המערערת, חברה פרטית העוסקת ביבוא ושיווק בגדים כאשר בזמנים הרלבנטיים לערעור, הועמדה למערערת בחשבון הבנק מסגרת אשראי של 200,000 ₪.

   גם במקרה זה, השיקים סורבו בשל העדר כיסוי מספיק, והמערערת עתרה לגריעת כל השיקים שסורבו בחשבון מהשיקים הנמנים לצורך הגבלת החשבון.

   לטענת המערערת, במהלך שנות פעילותה הרבות בחשבון, למעלה מ- 30 שנה, לעיתים מזומנות הייתה בחשבון חריגה אל מעבר למסגרת האשראי הרשמית המאושרת של 200,000 ₪, כאשר במצב שכזה הייתה המערערת דואגת להפקדת כספים לביטול החריגה בתוך מספר ימים לאחר מכן, אלא שלפתע, בחודש יוני הודיע לה הבנק כי הוא מסרב לאפשר עוד כל חריגה ממסגרת האשראי בחשבון, וכתוצאה מכך, לא עלה בידי המערערת, אשר לא הייתה ערוכה לשינוי פתאומי זה במדיניות הבנק, לעמוד במסגרת האשראי המאושרת וכתוצאה מכך, בתוך 90 יום לאחר מכן הוחזרו השיקים והחשבון הוגבל.

   המערערת טענה כי היה לה יסוד סביר להניח שהשיקים יפרעו בעת שנמשכו, ולפיכך יש לבטל את מניין השיקים במניין השיקים שסורבו לצורך הגבלת החשבון.

   הוחלט:

   בית המשפט קבע, כי במהלך תקופה ארוכה לפני חודש יוני 2013 אכן נהג הבנק לאפשר משיכות בחשבון, כולל בכיבוד המחאות, גם בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת בסך של 200,000 זאת אף בהסתמך על כך שהבנק הודה בתגובתו שאכן כך נהג מעת לעת כשהוא הולך לקראת המערערת.

   כן קיבל בית המשפט את טענת המערערת שהבנק החליט ביוני 2013 שלא לאפשר לה עוד חריגה ממסגרת האשראי המאושרת וכתוצאה מכך חוללו השיקים נשוא הערעור בתוך 90 יום.

   בנוסף, התקבלה טענת המערערת שבמסגרת פעילותה השוטפת היא נוהגת למשוך שיקים ולמסור אותם כשהם מיועדים לפירעון בתוך 120 יום לאחר מכן.

   גם טענת המערערת לנוהג שלפיו דאגה תמיד להפקדת כספים בחשבון זמן קצר לאחר פירעון השיקים כדי לחזור למסגרת האשראי המאושרת, התקבלה על ידי בית המשפט. לפי טענה זו, קבע בית המשפט כי ניתן היה לצפות כי כל השיקים נשוא הערעור יפרעו בפועל לאחר שחוללו, באותם אמצעים להם טענה המערערת. ואכן, טענת המערערת בדיון שכל השיקים נפרעון לצדדים השלישיים סמוך לאחר הצגתם לפירעון לא נסתרה.

   כמו כן, התברר בדיון שמאז חולל השיק האחרון נשוא הערעור, ועד מועד הדיון ביום, לא חוללו כל שיקים בחשבון, המערערת עומדת במסגרת האשראי שסוכמה עימה ולמרות הפעילות המצומצמת בחשבון עומדת בהתחייבויותיה כלפי הבנק.

   בהתאם לכל האמור, ועל אף שלא נמצא דופי בהתנהלות הבנק, שכן זכותו של בנק להקצות אשראי וזכותו של בנק להחליט שלא להוסיף להקצות אשראי ובלבד שעשה כן בתום לב ובמתן ארכה סבירה ללקוח לצורך התארגנות. אם כך ביחס לאשראי מוסכם, קל וחומר שכך בכל הנוגע לחריגה ממסגרת האשראי שסוכמה. הבנק החליט לחדול ממתן אשראי חורג למערערת ובכך פעל משיקולים מסחריים וענייניים ובלא שניתן כאמור למצוא דופי בהחלטתו.

   יחד עם זאת, בית המשפט קבע, כי בחינת טענות המערערת איננה מחייבת הטלת דופי בהתנהלות הבנק, וכי השאלה שיש לבחון היא אם על יסוד נסיבות העניין ניתן לקבל את הטענה שלפיה היה למערערת יסוד סביר להניח שהשיקים יפרעו.

   בית המשפט קבע, כי מהעובדות שהתבררו נחה דעתו שכך אכן היה. השיקים נשוא הערעור נמשכו עוד בטרם החליט הבנק שלא לאפשר עוד חריגה מהמסגרת; השיקים כולם חוללו בסמוך לאחר החלטת הבנק ובטרם היה למערערת הזמן להתארגן; השיקים כולם נפרעו בפועל לידי האוחזים בהם כך שלצדדי ג' לא נגרם כל נזק; ומאז אותם אירועים לא נשנתה עוד התופעה של חילול שיקים בחשבון.

   כמו כן, מצא לנכון בית המשפט להדגיש, כפי שהובהר בדיון, כי המערערת הינה חברה פעילה אשר מעסיקה עובדים ונאבקת כדי להוסיף ולפעול, ונחה דעתו איפוא שמן הראוי לאפשר לה לעשות כן ולא להגביל את החשבון, על כל המשמעויות הכרוכות בכך.

   אשר על כן קיבל ביהמ"ש את הערעור והורה על גריעת כל השיקים נשוא הערעור ממניין השיקים לצורך הגבלת החשבון, ללא צו להוצאות.

   עשא (השלום ת"א) 5406-10-13‏ ‏ דלירנטה (1983) בע"מ נ' בנק דיסקונט תל אביב סניף אלנבי 11016 .בא כוח המערערים עו"ד מאיה לביא.

   בפני כב' השופט רונן אילן

* הסקירה נערכה על ידי עו"ד הראל נוימן שותף במשרד עוה"ד נוימן-שלזינגר

המשרד מתמחה בייצוג תובעים פרטיים כנגד גופים מוסדיים ועסקיים גדולים, לרבות ייצוג חייבי וערבי בנקים, ייצוג בהליכי ערעור כנגד הגבלת חשבון בנק, ייצוג חברות וגופים עסקיים, וכן ייצוג נפגעים בנזיקין מול חברות ביטוח ורשויות.