נתקבלה תביעה שהגישה חברה נגד מנהל חשבונות שלה, אשתו לשעבר והבנק הבינלאומי, בגין נזקים, אשר נגרמו לתובעת כתוצאה ממעילה כספית, אשר לטענת התובעת, התאפשרה, בשל התרשלות הבנק, והפרת חובותיו כלפיה.

עו"ד יובל גוטר
18/08/2015

פסק הדין ניתן ביום 9.8.2015 בבית משפט המחוזי בתל אביב-יפו ת"א 2398/06 אלום גולד בע"מ נ' דור יצחק ואחרים בפני כבוד השופט אורי שהם.

התובעת : חברת אלום גולד בע"מ חברה העוסקת במוצרי אלומיניום פלסטיק ותריסים הגישה תביעה נגד הנתבעים על סכום של 3,297,190 ₪ .

הנתבע 1 דור יצחק הועסק בתפקיד מנהל חשבונות אצל התובעת במשך 10 שנים משנת 1997 ועד לשנת 2006. נהג במשך שנים לשלוח פקסים לבנק עם הוראות לביצוע העברות בנקאיות לחשבון אשתו באותם הימים היא הנתבעת 2 ללא אישור והסכמת התובעת, בין השאר הורשע בפלילים בגין מעשים אלו. הנתבע 1 טען כי ההעברות הבנקאיות בוצעו בהסכמתו של מר בקשי, כתמורה עבור רישומים ודיווחים כוזבים לרשויות המס, אותם ביצע הנתבע 1 יחד עם מר בקשי?

הנתבעת 2 עו"ד במקצועה , הייתה בזמנים הרלבנטיים לתובענה רעייתו של הנתבע 1 , נמחקה מהתביעה לאחר שבמסגרת הסכם פשרה שילמה סך של 600,000 ₪ .

הנתבע 3 הבנק הבינלאומי נתבע ובין השאר טענה התובעת , כי כאשר היא ביצעה פעולות באמצעות הפקס, דאג מר בקשי (מנהל החברה, בעל המניות בחברה, ומורשה החתימה מטעם החברה בבנק) לשוחח טלפונית עם הבנק, ולאשר את ביצוען. ואולם, איש מטעם הבנק מעולם לא טרח לשוחח עם התובעת, במהלך השנים, על מנת לאשר את ביצוע ההעברות הבנקאיות. במילים אחרות, נטען, כי בדיקה פשוטה מצד הבנק, כמו למשל, קבלת אישור טלפוני ממורשה החתימה בחברה, יכולה הייתה למנוע את המעילה.התובעת הדגישה, כי הבנק לא פעל להשוות בין החתימות על-גבי הוראות הפעולה לדוגמת החתימה; נמנע מלבצע כל פעולה שתואמת את ההעברות הבנקאיות, כגון אישור טלפוני; לא טרח לוודא עם התובעת, כי ההעברות הבנקאיות נעשו על-דעתה ו/או בהסכמתה; ואף לא יצר קשר טלפוני ו/או נקט בכל אמצעי פשוט שהיה בו כדי למנוע את המעילה.
התובעת טענה כנגד הבנק כי הבנק הפר את חובת הזהירות; חובת הנאמנות; וחובת תום הלב, המוטלות עליו כלפי לקוחו. הבנק במעשיו ו/או במחדליו ו/או בפעולותיו התרשל, והתנהג שלא על-פי מידת הבנקאי הזהיר והסביר; הפר את חובותיו החקוקות, הקבועות בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הבנקאות"); נהג בחוסר תום לב בקיום הסכם; והפר הפרה יסודית את התחייבויותיו החוזיות.

הסעדים אשר דורשת התובעת בכתב התביעה הם כדלקמן:

1. סכום של 2,762,190 ₪, בגין השבת הכספים. סכום זה כולל ריבית פריים שנתית בגובה 6.75%, ובצירוף 3%.
2. סכום של 500,000 ₪, בגין ריבית חריגה ששולמה על-ידי התובעת לבנק; בגין אובדן ריבית; ובגין הפסד רווחים בשל מצוקה תזרימית בחברה.
3. סכום של 35,000 ₪ בגין הוצאות חקירת המעילה.

זאת, בגין נזקים, אשר נגרמו לתובעת, כתוצאה ממעילה כספית, אשר לטענת התובעת, התאפשרה, בשל התרשלות הבנק, והפרת חובותיו כלפיה.

במסגרת היחסים בין התובעת לבין הנתבע 1, אין חולק, כי הנתבע 1 ביצע את ההעברות בנקאיות, והעביר את הכספים מחשבון החברה לחשבונה של הנתבעת 2. מוקד המחלוקת נעוץ בשאלה, האם הכספים הועברו מחשבון החברה לחשבונה של הנתבעת 2, בהתאם להסכם, בין הנתבע 1 לבין מר בקשי? לצורך כך, בית המשפט נדרש לבחון בין השאר : האם ההעברות הבנקאיות בוצעו על-ידי הנתבע 1 בהסכמתו של מר בקשי, כתמורה עבור רישומים ודיווחים כוזבים לרשויות המס, אותם ביצע הנתבע 1 יחד עם מר בקשי? האם הוראות הפעולה זויפו על-ידי הנתבע 1, או שמא נחתמו ואושרו על-ידי מר בקשי?

במסגרת היחסים בין התובעת לבין הבנק, בדק בית המשפט האם הבנק הפר את חובת הזהירות כלפי התובעת? וכן את האשם התורם אם ישנו וחלוקת האחריות, והיקף הנזק.

הכרעת בית המשפט :
בית המשפט קיבל את התביעה כנגד הנתבע 1 , בין השאר קיבל בית המשפט את פסק הדין הפלילי כראיה, וקבע כי יסודות עוולת הגזל מתקיימים והתובעת הוכיחה כי הנתבע 1 העביר את הכספים השייכים לה שלא כדין מחשבון החברה לחשבון הנתבעת 2 והוא השתמש בהם לצרכיו הפרטיים, ובכך שלל את הכספים מהתובעת. לאור קביעה זו לא ראה לנכון בית המשפט לדון בשאר העילות והסתפק בקביעה זו.

לעניין הבנק הבינלאומי :
במערכת היחסים החלים בין הבנק לבין הלקוח, נגזרות חובות שונות המוטלות על הבנק כלפי לקוחותיו וכלפי צדדים שלישיים, אשר העיקריות שבהן הן: חובת זהירות לנהוג בכספי הלקוח במיומנות וזהירות; איסור הטעיה והשפעה בלתי הוגנת; חובת נאמנות לדאוג שכספיו או נכסיו של הלקוח לא ייפגעו; חובת בירור וחובת גילוי .

טענה התובעת, כי הבנק הפר כלפיה את חובת הזהירות; חובת האמון; וחובת תום הלב. בית המשפט קבע כי קיומה של חובת הזהירות של הבנק כלפי התובעת על שני היבטיה (מושגית וקונקרטית), אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים. כך גם, שאלת קיומו של הנזק אינה מצריכה דיון, שכן אין חולק, כי בעקבות המעילה, נגרם נזק לתובעת.

בית המשפט דן ביסוד ההתרשלות, וברכיב הקשר הסיבתי.

הפרת חובת הזהירות
התובעת העלתה שתי טענות:

1. הבנק לא ערך השוואה בין החתימות על-גבי הוראות הפעולה לבין דוגמת החתימה.
2. הבנק פעל בניגוד לנוהל פנימי, המחייב אימות טלפוני עם הלקוח.

בית המשפט קבע כי עולה תמונה של התנהלות בלתי סבירה של הבנק, בכל הנוגע לבדיקת הוראות הפעולה, טרם כיבודן. שכן, הבנק, כעניין שבשגרה, נמנע מלערוך בדיקה השוואתית בין החתימות על-גבי הוראות הפעולה לבין דוגמת החתימה, כפי שנדרש לעשות כן.

הנה כי כן, על אף הוראותיו של הנוהל הפנימי, נמנע הבנק מלוודא טלפונית עם התובעת, כי הוראות הפעולה נשלחו בפקסימיליה בידיעתה. בכך התנהלות הבנק נפלה מרמת הזהירות והמיומנות הנדרשות, באותן נסיבות, מבנק סביר.

במשך תקופה של למעלה מחמש שנים – במהלכן, בוצעו 45 העברות בנקאיות של סכומים לא מבוטלים, על בסיס הוראות פעולה מזויפות – לא הואיל הבנק, ולו פעם אחת, לבצע את הבדיקה ההשוואתית. כך גם, לא טרח הבנק, במהלך כל התקופה הרלבנטית, לערוך ווידוא טלפוני עם מורשה החתימה היחיד בחשבון החברה, מר בקשי, על מנת לברר האם הוראות הפעולה בוצעו ונחתמו על-ידו.

בדיקה השוואתית בין חתימות על-גבי בקשות להעברת כספים (בסכומים משמעותיים), לבין דוגמת חתימה השמורה בבנק מהווה, ציפייה לגיטימית של הלקוח. דוגמת חתימה אינה נמסרת לבנק על-ידי הלקוח ללא תכלית, אלא על מנת שייעשה בה שימוש, בעת הצורך, ובכלל זה, לשם השוואתה אל מול חתימות אחרות המתיימרות להיות חתימת הלקוח. במילים אחרות, דוגמת חתימה אינה מופקדת בידי הבנק בעלמא, ולשם שמירתה בלבד, אלא אמורה להוות כלי עבודה יומיומי, לצורך וידוא אמיתות חתימותיהם של מורשי חתימה על-גבי שיקים, או על-גבי בקשות להעברת כספים בפקסימיליה.

ההבדל בין דוגמת החתימה, לבין כמחצית מן החתימות על-גבי הוראות הפעולה, ניכר גם בבדיקה בעין בלתי מקצועית. השוואה פשוטה למול דוגמת החתימה – כפי שנערכה לעיל – צפויה הייתה לעורר את חשדו של הבנק; ואף להוביל לווידוא עם מורשה החתימה, ביחס למחצית מן החתימות על הוראות הפעולה, הנושאות חתימה מקוצרת.

לסיכום קבע בית המשפט כי הבנק התרשל בהתנהלותו בקשר לביצוע ההעברות הבנקאיות, זולת שלוש ההעברות הבנקאיות הראשונות. החל מההעברה הבנקאית הרביעית, אִפְשֵר הבנק לנתבע 1 לבצע את המעילה, שעה שטרם שכיבד את הוראות הפעולה, הבנק לא נקט באמצעים סבירים על מנת לוודא את תקינותן, ובכלל זה, לא ערך את הבדיקות הנדרשות – קרי: את הבדיקה ההשוואתית, ו/או את הווידוא הטלפוני – בהתאם לנוהל הפנימי. במחדליו אלה, הפר הבנק את חובת הזהירות המוטלת עליו; לא נהג כפי שקבע בעצמו שעליו לנהוג; ולא נהג במיומנות ובזהירות הראויים, כפי שבנק סביר היה נוהג, בנסיבות העניין.

בכל הנוגע לקשר הסיבתי המשפטי, הבנק צריך היה לצפות, כי אי-הקפדה על אמצעי זהירות סבירים – אשר אף עוגנו בנהליו הפנימיים – תגרום, בנסיבות העניין, נזק ללקוחותיו. כך גם, הנזק שנגרם לתובעת (משיכת כספים מחשבונה, באמצעות זיוף הוראות פעולה) הוא בתחום הסיכון, שיצרה התנהלותו העוולתית של הבנק. די בכך, כדי לקבוע כי, מתקיים יסוד הקשר הסיבתי, בין התרשלותו של הבנק לבין הנזק שנגרם לתובעת.

בית המשפט קבע לאור האמור לעיל כי הבנק נושא באחריות כלפי נזקי התובעת, בעוולת הרשלנות.

אשם תורם:
הבנק טען כי התובעת לא ערכה את הבדיקות כפי שמצופה ממנה לעשות בכך שלמעלה מחמש שנים לא בדקה את חשבונות הבנק ולא ביצעה בדיקות התאמה בין דפי הפקס לדפי הדואר. התובעת לא פיקחה על עבודתו של הנתבע 1 בחברה. ולא בדקה את החשדות למעילה כבר בשנת 2003 שעלו מעל ידי מר בקשי.

בית המשפט הגיעה למסקנה כי לצד התרשלותו של הבנק, נפלו פגמים בהתנהלותה של התובעת. כשליה של התובעת במניעת המעילה, ובכלל זה בבדיקת דפי החשבון הבנקאיים ובהפעלת פיקוח על הנתבע 1, מצדיקה הטלת חלק מהאחריות לנזק על כתפיה. לאור האמור לעיל, העמיד בית המשפט את חלוקת האחריות, כך שייוחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 33.3% (שליש) מהנזק.

סוף דבר

בית המשפט חייב את הנתבעים 1 ו-3 , ביחד ולחוד, לפצות את התובעת :
הנתבע 1 במלוא הסכום בקיזוז התשלום שהיה אמור לשלם אם שולם במסגרת ההליך הפלילי בסך 500,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
הבנק חויב בסכום הפיצוי, בהפחתת 3 העברות בנקאיות ראשונות ובהפחתת 33.3% (שליש) מהסכום שנותר בגין אשמה התורם של התובעת.
כמו כן חויב הנתבע 1 בהוצאות שכ"ט בסך 75,000 ₪ ואת הבנק בהוצאות שכ"ט בסך 50,000 ₪

את התובעים ייצג עו"ד יואב אוסישקין.

*עו"ד יובל גוטר ממשרד עורכי דין רוזנבאום גוטר ושות'.

לצפייה לחץ : [כאן]