בנק מזרחי טפחות יפצה לקוחות זרים בתשלום כספי שלמעלה מ- 9 מיליון ₪ לאחר שהוא איפשר ברשלנותו לבצע מעילה בחשבונם ע"י נוכל

4-8-2013

* עו"ד תמיר מריזן

ת"א (מחוזי, ת"א-יפו) 1327-09 – אקסלרוד אלה ומיכאל נגד בנק מזרחי טפחות בע"מ

פסק הדין ניתן ביום 24/07/2013 ע"י כבוד השופט – מר אליהו בכר.

תמצית עובדות המקרה נשוא התובענה דנא:-

התובעים – בני הזוג לשעבר אלה ומיכאל אקסלרוד (להלן: "התובעת", "התובע" ו- "התובעים", בהתאמה), הינם אנשיי עסקים אמידים המתגוררים במוסקבה ובעליי אזרחות ישראלית, אך אינם דוברים את השפה העברית.

בתאריך 29/01/2006 פתחו התובעים שניי חשבונות אצל הנתבע – בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הנתבע" או "הבנק"), בסניף גן העיר בת"א, וזאת לאחר שהם הופנו אל הבנק ע"י אדם שהם הכירו בארץ ואשר הצטייר בעייניהם כבעל קשרים מיוחדים בסניף הבנק, אך בדיעבד התברר להם שהוא הינו נוכל אשר ביצע מעילה רבתית בכספיהם אשר הופקדו מעת לעת בחשבונה של התובעת.

תמצית טענות התובעים:-

התובעת פירטה בתביעתה ובתצהירה 23 העברות בנקאיות שבוצעו מחשבונה בין התאריכים 16.2.2006 ו- 23.1.2008. כל העברות בוצעו בהסתמך על מכתבי הוראה שהתקבלו אצל הבנק באמצעות מכשיר פקסימיליה. התובעת הדגישה, כי לאורך כל התקופה איש לא פנה אליה טלפונית או אחרת מטעם הבנק בקשר להעברות כאמור למרות שהיתה מס' פעמים בביקורים בישראל. כן ציינה התובעת, כי מעולם היא לא הורתה לבנק שלא להפנות אליה דברי דואר או הורתה לבנק לפתוח עבורה תא דואר בסניף, ולמרות זאת לא התקבלו אצלם כל דברי דואר מטעם הבנק.

דבר המעילה בכספם התגלה לתובעים כטענתם בחודש אוגוסט 2008 עת ביקשו לבצע משיכת מזומנים מחשבון התובעת, כשאז התברר להם שבחשבון יתרה שלילית בסך של 530 ₪. בעקבות הגילוי הגישו התובעים תלונה במשטרה ופנו לבדיקת מומחה לגרפולוגיה שקבע כי חתימותיה של התובעת על מסמכי ההעברה השונים אכן זוייפו.

אשר להעברות סכומי הכסף מחשבון התובעת, טענו התובעים, כי אלו נעשו ללא הסכמתם וכי הנתבע אפשר זאת במעשיו ובמחדליו תוך הפרת חובותיו המקצועיות ולכן הינו אחראי לנזקיהם. כך, הבנק לא בירר מהן זכויותיו של אותו נוכל בסכומי הכסף שהועברו לחשבונו; לא ברר את כשרות המסמכים מכוחם בוצעו כל אותן העברות כספיות; הבנק הפר את הוראות המפקח על הבנקים לעניין ניהול בנקאי תקין בכל הקשור עם הוראות טלפוניות וכן ניהול בנקאי תקין בדבר מניעת הלבנת הון, מימון טרור וזיהוי לקוחות; כך גם הבנק לא הפעיל מערך ביקורת בנקאית סביר ו/או מספק במטרה לאתר את אפשרות גרם הנזק לתובעים ופעל בחוסר מיומנות ובחוסר זהירות במידה הנדרשת באופן שלא מנע פעולה אוטומטית של אישור העברות ו/או אכיפת אמצעי סינון ובדיקה מינימאליים.

בתאריך 25.11.2008 הפנו התובעים לבנק דרישה לשיפוי ובתאריך 3.12.2008 התקבלה תשובה מתחמקת מטעם הבנק. לפיכך הוגשה התובענה דנא בה עתרו התובעים לסעדים כדלקמן:-

א. סך של 22,100,000 ₪ (5.5 מיליון $) שהופקדו בח-ן התובעת בצירוף ריבית והצמדה;

ב. סך של 2,000,000 ₪ בגין הפירות שצמחו לנתבע עקב השימוש העצמי שעשה בכספי התובעים לאחר שאלה הופקדו בחשבון פיקדון;

ג. וסך של 1,500,000 ₪ בשל הפגיעה בשמם הטוב והוצאותיהם לבירור האמת.

תמצית טענות הבנק:-

כעולה מכתב הגנתו והתצהירים שהוגשו מטעמו, טען הבנק כי תביעת התובעים מהווה ניסיון לתור אחר כיס עמוק להשבת כספים שכלל אינם מגיעים להם. הבנק נהג לטעמו באופן מקצועי וזהיר וככל שאמנם הועברו סכומי כסף מחשבון התובעת ללא ידיעתה והרשאתה, אין לתובעים להלין אלא על עצמם בלבד.

הבנק תהה, כיצד התובעים מעלים טענות כנגדו, מקום בו לאורך כ- 3 שנים הם לא התעניינו ולו פעם אחת בחשבון. כך גם התובעים מסרו לבנק כתובת למשלוח דברי דואר בה אינם מתגוררים ואף נמנעו מלמסור מספר טלפון בו ניתן היה להשיגם. לפיכך טען הבנק, כי התובעת ידעה או היתה צריכה לדעת מה קורה בחשבונה אך בחרה לעצום עיניה. לחילופין טען הבנק, כי ככל שבוצעו בחשבון התובעת פעולות ללא ידיעתה והרשאתה הרי שאלה בוצעו ברשלנותה שלה.

הבנק הדגיש, כי עת הגיעו התובעים לסניפו הם היו מלווים על ידי לקוח אחר של הסניף, אשר הוצג על-ידם כאיש אמונם ועושה דברם בישראל. התובעים פתחו שני חשבונות, האחד על שם התובעת והשני על שם התובע. במועד פתיחת החשבון הצטרפו התובעים לשירות טלפוני וקיבלו קוד אישי "למזרחי ישיר". כשבועיים לאחר הפתיחה הופקד בחשבון התובעת סכום של 5 מיליון דולר ארה"ב. במשך תקופה של שנתיים, בוצעו עשרות העברות כספיות מחשבונה של התובעת, עפ"י הוראות שנשלחו בפקסים ונחזו להיות חתומים על-ידה. רק לאחר שחלפו כ- שלוש שנים ומרבית הכספים בחשבון התובעת כבר הועברו, הגיעו התובעים לסניף הבנק בפעם הראשונה מאז שפתחו החשבון וביקשו לברר את היתרה בחשבון התובעת. רק אז נאמר לבנק לראשונה, כי סכומי הכסף שהועברו מחשבונה של התובעת נעשו ללא ידיעתה וללא הסכמתה.

עוד טען הבנק, כי לאור התנהלות התובעים, וככל שייקבע על-ידי ביהמ"ש הנכבד, כי ההעברות הכספיות לא התבקשו על-ידי התובעת ו/או כי חתימותיה אכן זויפו, אזי שיש לקבוע אפוא, כי לתובעים רשלנות תורמת בשיעור של 100%.

תמצית פסק-דינו של בית המשפט הנכבד:-

בית המשפט הנכבד קיבל את תביעתם של התובעים, אם-כי לא במלואה, אלא בחלקה בלבד, תוך שהוא ייחס להם אשם תורם בגין הנזק שהוסב להם כתוצאה מאותה מעילה שבוצעה בחשבונה של התובעת ע"י אותו נוכל.

בית המשפט הנכבד ניתח את העובדות והטענות שנפרסו בפניו במשפט וקבע כי אכן הבנק ופקידיו התרשלו שעה שתפקודם היה לוקה ועמד בניגוד לנהלים הקשורים להעברות כספים מחשבון.

בין היתר, קבע כב' בית המשפט, כי ע"פ נהליי הבנק, כל העברה כספית מחשבון העולה על הסך של 100,000 ₪ מחייבת שיחת אימות טלפונית עם בעל החשבון עצמו, דבר שלא נעשה ע"י הבנק, וזאת בניגוד כאמור לנהליו.

כמו-כן, אף קבע כב' בית המשפט, כי הבנק שגה בקונספציה שלפיה אותו נוכל היווה איש אמונם של התובעים בארץ, וזאת על-אף שהוא נעדר כל ייפוי כוח מתאים המקנה לו זכות חוקית לבצע פעולות כספיות בחשבונותיהם.

ולבסוף, אף התרעם כב' בית המשפט אודות התנהלות הבנק לאחר שכבר נודע לו דבר המעילה, שאז במקום להעביר את הנושא לחקירת גורמים מוסמכים ורשמיים כדוגמת משטרת ישראל, ביצע הבנק פעולת חקירה עצמאית ובלתי מקצועית, ובעקבות חקירה זו שאליה אף זימן הבנק את הנוכל עצמו על-מנת לעמתו אל מול טענותיהם של התובעים, הבין אותו נוכל, כי דבר מעלליו בחשבון התובעת נתגלה, ובעקבות זאת "נעלם" הנוכל ולא נמצא עד לעצם יום זה.

לאחר שכב' בית המשפט קבע כאמור, כי אכן הבנק התרשל שעה שאיפשר לאותו נוכל לבצע באין מפריע את דבר מעלליו בחשבון התובעת, נדרש כב' בית המשפט לטענת הבנק בדבר קיומה של חבות תורמת מצד התובעים.

ואכן, לאחר שבית המשפט הנכבד בחן טענה זו של הבנק, הגיע כב' בית המשפט למסקנה, כי ישנה חבות תורמת מצד התובעים אשר תרמה לנזקים שהוסבו להם כתוצאה ממעשיו הנכלוליים של אותו נוכל ואשר התאפשרו כאמור בשל התרשלותו של הבנק.

בית המשפט הנכבד קבע, כי התנהלותה של התובעת אינה מעידה על התנהלות לקוח סביר של בנק. שכן, התובעת הפקידה בחשבונה חמישה מיליון דולר ארה"ב אך לא התעניינה כלל בנעשה בחשבונה גם כשהגיעה לביקור נוסף בארץ. בנוסף היא מסרה כתובת שגויה כך שלא יכלה לקבל דברי דואר ביחס לפעולות שנעשו בחשבונה. אילו התובעת נהגה כאדם סביר ובדקה אחת לתקופה מה נעשה בחשבון הבנק, יתכן והאירוע כולו - או למיצער חלקו - לא היה בא לאוויר העולם, אך כאמור לא כך נהגה התובעת לאורך שנים.

בשל-כך, מצא לנכון כב' בית המשפט לייחס לתובעים אשם תורם בשיעור של 33.3% (1/3), כך שהבנק ישא אך ב- 2/3 מנזקיה של התובעת.

אשר על-כן ובסיכום הדברים, לאחר שהם נותחו כאמור על-ידי בית המשפט הנכבד, קבע בית המשפט הנכבד, כי לאחר הפחתת האשם התורם של התובעים, על הבנק לפצות את התובעים בסך של 9,171,756 ₪ בתוספת הפרשיי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן אף חייב את הבנק בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד התובעים בסכום כולל של 500,000 ₪.

את התובעים ייצגו עו"ד נדב דרזנין, עו"ד רמי קסלר ועו"ד רם א. גמליאל.

* סקירת פסק הדין הנ"ל נעשתה ע"י עו"ד תמיר מריזן.

משרד עו"ד תמיר מריזן מתמחה בייצוג תובעים פרטיים ומסחריים כנגד בנקים וגופים מוסדיים ועסקים גדולים, לרבות ייצוג חייביי וערביי בנקים, ייצוג חברות וגופים עסקיים, ייצוג בעסקאות מקרקעין למיניהן, ייצוג חייבים בפשיטות רגל, וכן ייצוג עובדים ומעסיקים ביחסי עבודה.