המחוזי הורה למחוק ערבה שמשכנה דירתה משטר המשכון, עקב אי מילוי חובת הגילוי ע"י הבנק

* עו"ד זמירה שחר
24.3.15

המבקשת ב- ה"פ (י-ם) 16086-03-14 בן-אבי נ' בנק דיסקונט לישראל בעמ ואח', אשר חתמה על שטר משכון מוגבל בסכום, יחד עם בעלה ("החייב") ומשכנה את זכויותיה בנכס ששימש למגורי בני הזוג וילדיהם ( "הדירה"), להבטחת חובות הבעל וחובות חברה בבעלותו( "החברה"), בקשה למחוק אותה משטר המשכון ולהורות לבנק לחדול ולבטל את כל הליכי מימוש המשכון וההוצאה לפועל שנקט נגד המבקשת בגין שטר המשכון.

המבקשת טענה, כי בתמימותה נפלה קורבן לפעולת תרמית מצד בעלה אשר בעורמתו החתימה על מסמך שעניינו משכנתא להבטחת החזר הלוואה לרכישת דירה, כאשר דירת המגורים משמשת כבטוחה זמנית עד לרכישת הדירה הנוספת והעברת המשכון. לטענתה, נציגי הבנק לא גילו לה כי יכול שההלוואה תשמש לכל מטרה שהיא, כולל סיכונה של המבקשת לסילוקה מדירת מגוריה.

הבנק טען לעומתה, כי אין לקבל את טענתה של המבקשת, אישה משכילה ורהוטה, שלא הבינה על מה היא חתמה. המבקשת לא טרחה לעיין בשטר המשכון בטרם חתימה, בו צוין מפורשות כי הכסף שבגין שיעבוד הנכס יגיע לידי בעלה החייב או לחברה, כפי שאירע בפועל, ולא לצורך רכישת דירה. כמו כן, הבנק תמה על התנהלות המבקשת, שלא התעניינה ולא שאלה את בעלה אודות הדירה שהיו אמורים לרכוש ושלשמה משכנו את דירת מגוריהם היחידה במשך חמש שנים, עד לבקשה למימוש השטר ולפינויה מהנכס. לדעת הבנק, מדובר בגרסה לא הגיונית. בנוסף הבנק טען, כי טענותיה של המבקשת בנוגע להפרת חובת הגילוי מצדו הועלו לאחר שלב ההוכחות ומהוות הרחבת חזית אסורה, שכן הן לא נזכרו בתצהירה של המבקשת, ולו היו נזכרות היה הבנק מתגונן מפניהן במהלך ההוכחות, והיה מביא לעדות את פקידת הבנק.

עוד טוען הבנק, כי ציון מטרת ההלוואה במסמכי ההלוואה כ "הלוואה לרכישת דירה", אין בו כדי לחייב את הבנק, שכן המטרה נרשמת מפי נוטל ההלוואה לאחר שכבר נתקבלה החלטה להעניק את האשראי על ידי הגורמים המוסמכים לכך.

בית המשפט ציין שלכאורה, המבקשת מוחזקת כמי שידעה על מה היא חתמה. בפסיקה עקבית נקבעה החזקה כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור ועדות לכך שהבין את תוכנו ונתן הסכמתו לאמור בו. חזקה זו מתעצמת, שעה שהמדובר במסמכים מהותיים כגון שטרי שיעבוד ומשכנתא. כן נקבע, כי על המבקש לסתור חזקה זו מוטל נטל הראיה והשכנוע בראיות פוזיטיביות וברמת ההסתברות של אפשרות קרובה . במקרה דנן, הבנק טוען כי המבקשת לא עיינה בטרם החתימה בשטר המשכון, ומשכך אין לה אלא להלין על עצמה.

אולם , בעניין שלפנינו, הדגיש בית המשפט, יש לשקול נתון נוסף, והוא חובות האמון והגילוי המוטלות על הבנק. על פי סעיף 12 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק המשכון"), דינו של בעל נכס שמושכן כערובה לחיובו של אחר כדין מי שערב לאותו חיוב. משכך, החובות החלות על הבנק כלפי החייב חלות במלואן גם כלפי הערב, הן מחוק המשכון והן מחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות"). בכלל זה, חלה גם חובת הגילוי הקבועה בסעיף 22 לחוק הערבות, לפיו על הבנק לגלות לערב אי-אלו פרטים לאחר עיון בכתבי הטענות ובראיות שהוצגו מטעם הצדדים, שמיעת העדויות וטענות הצדדים, החליט בית המשפט שדין הבקשה להתקבל.

ראשית, לא נמצא כל ממש בטענות הבנק להרחבת חזית. המבקשת התייחסה בהרחבה, בבקשתה ובתצהירה, להפרת חובות הגילוי של הבנק כלפיה ולכך שפקיד הבנק לא הסביר לה על מה היא חותמת ומהם הסיכונים הכרוכים בכך מבחינתה. כמו כן שוכנע בית המשפט כי המבקשת למדה אודות החוב של החברה לבנק רק ממסמכי הבנק שהגיש ביום שלפני דיון ההוכחות, במסגרת תשובות לשאלון, ולכן כל עוד הבנק לא גילה את המסמכים, לא יכלה המבקשת לטעון שהפקידה לא גילתה אודות קיומו של חוב החברה, שבדיעבד נסתבר לה שמשכנה את דירת מגוריה לטובת כיסוי אותו חוב ואי העדת פקידת הבנק על ידו, ייזקף לחובתו.

שנית, העד שבחר הבנק להעיד לא היה נציג הסניף ואף לא הביא כל עדות לעניין נסיבות הרישום במסמכי ההלוואה שנטל החייב, כי ההלוואה ניתנת למטרת "רכישת דירה". בעדותו התפתל עד הבנק , והתקשה להסביר את אי ההתאמה בין הכתוב בשטר המשכון – הבטחת כספים שיגיעו מידי החייב או החברה – לבין הכתוב במסמך ההלוואה ששטר המשכון נועד להבטיח – רכישת דירה.

שלישית, נסיבות המקרה מחייבות חובת גילוי מוגברת : העובדה ששטר המשכון נחתם על ידי שני בני הזוג טרם פתיחת החשבון על ידי הבעל לבדו וקבלת ההלוואה; סמיכות הזמנים בין מתן ההלוואה הראשונה לחברה לבין קבלת ההלוואה השנייה המובטחת במשכנתא והעברתה לחשבון החברה לכיסוי ההלוואה הראשונה; הזהות בין גובה ההלוואה הראשונה לגובה ההלוואה השנייה שנטל החייב. בנסיבות אלו גוברת חובת הגילוי של הבנק לאישה, ואל לו לסמוך כי היא מקבלת את המידע מבעלה, כמו שנקבע כבר בפסיקה.

כמו כן בית המשפט נתן אמון בעדות המבקשת, שלא הייתה מעורבת כלל בעסקי בעלה ולא ידעה מהו מצבה הכספי של החברה ולאורך כל הדרך סמכה עליו. אמנם הייתה בעבר בעלת מניות בחברה, אך העבירן לבעלה כשנתיים לפני קבלת ההלוואה , וגם אז היה תפקידה פורמאלי בלבד.

ולבסוף הבנק, שטען שהמבקשת לא טענה אודות הפרת חובתו לגלות לה את מצבה הכספי של החברה וגובה החוב הקיים לטובתו בטרם חתמה על שטר המשכון, אינו טוען מנגד ואינו מביא שום עדות, כי בטרם החתימה גילה למבקשת מידע זה, או מידע אחר כלשהו. למעשה, הבנק מודה שנציגו או נציגתו לא נתנו למבקשת כל הסבר. לא באשר לכתוב בשטר המשכון ולא באשר לסיכונים שאותם נטלה המבקשת על עצמה בחתימתה על שטר המשכון. במצב דברים זה, כאשר הבנק לא גילה ולא הוכח שהמבקשת ידעה, יד המבקשת על העליונה.

סוף דבר- הבנק הפר את חובתו כלפי המבקשת, כממשכנת נכס לטובת צד ג', ובקשתה מתקבלת.

* משרד עו"ד זמירה שחר עוסק בתחום האזרחי-מסחרי- בנקאות.