הפרת חובת גילוי ונאמנות של בנק כלפי לקוחותיו

תא (ת"א) 17005-03 בנק המזרחי המאוחד בע"מ (סניף כפר סבא) נ' מרדכי נוימן

 

עו"ד אבי שטרית *

10/01/2012

רקע עובדתי

ביום 17.11.1993 נטלו הנתבעים הלוואה בסך 200,000 ש"ח בחשבון שפתחו למטרה זו, אך יום קודם, בסניף בנק המזרחי בכפר סבא. הבטוחה העיקרית להלוואה היתה תיק ניירות ערך (שנרכש באמצעות ההלוואה), וכן קרנות נאמנות בשווי 40,000 ש"ח שהועברו על ידי הנתבעים מסניף רמת גן של הבנק, בו ניהלו הנתבעים את חשבונם.

במהלך השנים תיק ניירות הערך נשחק ואיבד מערכו, עד שלא היה בו די לפירעון החזרי ההלוואה, ומשכך הוגשה בשנת 2003 תביעת הבנק לתשלום יתרת הלוואה נטענת בסך 146,935 ש"ח.

לטענת הנתבעים (שיוצגו ע"י עוה"ד לנדאו) ההלוואה ניטלה לאחר מסע שכנוע ופיתוי של מנהל הסניף, שיינדל, המוכר להם ממגוריהם בשכנות. לטענת הנתבעים הציע להם מנהל הסניף שיינדל ליטול הלוואה בריבית נמוכה במיוחד אשר תושקע עבורם בקרנות נאמנות, ואילו החזרי ההלוואה ישולמו מהתשואה ולמעשה לא ידרשו לשלם לבנק דבר אלא רק ישתתפו ברווחים.

קביעת בית המשפט

בית המשפט מקבל את עדות וטענת הנתבעים כי נטלו את ההלוואה ביוזמתו ובעידודו של מנהל הסניף, בין היתר לאור העובדה שחשבונם נוהל בסניף אחר של הבנק, ומכאן סביר שלא היתה לנתבעים כל סיבה ליזום פעילות בסניף כפר סבא, שנוהל על ידי מר שיינדל, אותו הכירו, אלמלא הציע הוא לנתבעים הצעה אשר נראתה להם אטרקטיבית.

במקביל, בית המשפט אינו מקבל את טענת הנתבעים ולפיה סוכם כי ההשקעה תהיה נטולת סיכון, בין היתר לאור חתימתם על מסמכי ההלוואה שאינם מסייגים את חובת החזר ההלוואה (למשל במקרה בו לא יהיה בתשואת ההשקעה די כדי החזר ההלוואה). בהקשר זה קובע בית המשפט כי כל אדם, ואף אדם שאינו בקיא בפיננסים, ער לכך שיש להחזיר הלוואות, וככל שיש סיכום שונה, יש לעגנו בצורה ברורה. לכך יש להוסיף את מגמת הדין והפסיקה שלא לאפשר העלאת טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב. חיזוק להחלטתו זו מצא בית המשפט אף בעובדה שהנתבעים אישרו העמדת פקדון שהיה להם בסניף אחר, כבטוחה נוספת להלוואה. לו סוכם על עסקה נטולת סיכונים, לא היה צורך בבטוחה נוספת זו.

בית המשפט קובע כי הבנק הפר את חובתו הקבועה בכללי הבנקאות על פיה היתה חובה עליו לגלות כי קרן הנאמנות בה השקיעו, באמצעות הלוואה שנטלו ממנו, נוהלה על יד הבנק או על ידי חברה שבשליטת הבנק. כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (ייעוץ להשקעות), תשמ"ו-1986, מחייבים כי מקום בו התאגיד הבנקאי הנו בעל ענין בנייר ערך שלגביו ניתנה עצה להשקעת כספים, על יועץ ההשקעות בבנק להביא זאת לידיעת הלקוח באמצעות החתמתו על טופס מיוחד (מסמך המכונה "טופס גילוי נאות").

בית המשפט מוסיף וקובע שגם בלעדי "טופס גילוי נאות", הרי שחובת האמון של הבנק והחובה לגלות ללקוח פרטים בעלי חשיבות לשירות הניתן על ידו ולסיכונים הכרוכים בו, היא חובה מהותית. משכך במקרה בו בנק מייעץ ללקוח ליטול הלוואה ולהשקיע אותה בקרן נאמנות כזו, חובת האמון היא מוגברת ועל הבנק לחדד עם הלקוח את הסיכונים האפשריים, ועליו לציין בפניו "כי הבנק הוא בעל עניין, והוא פועל לטובת עצמו ולא לטובת הלקוח".

בית המשפט מוסיף וקובע כי הבנק הפר את חובת הנאמנות בכל הנוגע לאי יידוע הנתבעים דבר שחיקת תיק ההשקעות שלהם, ולמעשה שחיקת ערך הבטחונות שלהם, ומכאן היווצרות הגידול ביתרת החובה בחשבון. בית המשפט קובע כי בנסיבות הענין לא יכול היה הבנק להסתפק במשלוח האוטומטי של דפי החשבון, והיה עליו לפנות ללקוח באופן מיידי וישיר בהתראה בענין מצב הדברים.

לבסוף מגיע בית המשפט למסקנה כי הליקוי שבבסיס התנהלות הבנק בעת ההתקשרות הראשונית, בה הציע הבנק לנתבעים ליטול הלוואה על מנת להשקיע בקרן הנאמנות של הבנק, ללא מתן הסבר ראוי לגבי הסיכונים בהשקעה מסוג זה, וללא הבהרה מתחייבת בענין האינטרס של הבנק עצמו בהתקשרות - מצדיקה את הפטרת הלקוחות מתשלום יתרת החובה שנותרה בענין ההלוואה (146,925 ₪).

בית המשפט אינו פוטר את הנתבעים מכל אחריות וקובע כי על הליקויים בהתנהלותם שלהם בכל הסוגיה, כבר שילמו הנתבעים מחיר של ממש: פקדון בסך של כ- 40,000 ₪ שהועבר על ידם במועד ההתקשרות, וסכום נוסף בסך 75,000 ש"ח אותו נאלצו לגייס.

* הכותב, עו"ד אבי שטרית, שימש במשך 25 שנה בתפקידים בכירים במערכת הבנקאית. עוסק בייצוג לקוחות נגד בנקים, הפחתה והסדרי חוב.