חובת האחריות
 מאת: עו"ד קארין מור [1]

רבות סופר על חובת הנאמנות אשר מוטלת על הבנקים[2], ונכון שבתי המשפט, לא אחת, אוכפים חובות אלו. אבל, אל לנו לשכוח שגם עלינו, הלקוחות, חלות חובות בסיסיות, ולא נוכל לחמוק מכל אחריות.

העובדות:

שני אנשים פתחו חשבון בנק משותף לצורך מיזם עסקי.

במסגרת הסכם שנערך ביניהם (וככל הנראה, לא הובא בפני הבנק) נקבע, כי זכויות החתימה בשם השותפות לכל דבר ועניין בחשבון הבנק יהיו של שניהם יחד.

חשבון הבנק נפתח בסניף, אשר היה בו, לאחד השותפים חשבון אחר, ובהמלצת אותו השותף.

לימים, נדון חשבון הבנק אשר פתחו השותפים בבית המשפט[3]

עיקר הטענות של השותפה[4] :

כבר בעת הפגישה בבנק הדגישו היא והשותף[5] בפני פקידת הבנק, כי זכויות החתימה בחשבון יהיו של שניהם יחדיו.

בפועל, הפקידה החתימה אותם על "ערימה" של טפסים, עליהם, לטענת הגב' רודל, חתמו היא ואבידן מבלי לקרוא, משום שסמכו על הפקידה.

בפועל, העסק המשותף לא יצא אל הפועל, ההסכם בינה לבין אבידן בוטל. נסיונותיה של גב' רודל לסגור את החשבון ביחד עם אבידן לא צלחו מאחר ואבידן טען שהוא עסוק. ברם, רודל, לטענתה, לא דאגה מאחר וידעה כי לא ניתן לחייב את החשבון לבד, אלא כנגד שתי חתימות בלבד.

בשלב מסוים, התייצבו השותפים בבנק בכדי לסגור את החשבון. אז התברר לגב' רודל, כי אבידן ביצע לבדו פעולות בחשבון ויצר בחשבון יתרת חובה בגובה עשרות אלפי שקלים.

לטענת רודל, משטענה בפני פקידת הבנק כי אין לה כל קשר לחוב שנוצר, אמרה לה הפקידה שתחתום על מסמך אשר הגישה לה הפקידה, החשבון יסגר והיא תהיה פטורה מתשלום. אך לאחר מספר חודשים נשלח אליה מכתב דרישה לשאת בחוב שנוצר.

כאמור, רודל טענה, כי חיוב החשבון היה צריך להיעשות כנגד שתי חתימות בלבד וכן כי יתרת החובה נוצרה ע"י אבידן בגין עסקיו בלבד.

לטענתה, היא אינה יודעת על מה חתמה, אך נאמר לפקידת הבנק כי החשבון יחוייב ע"י חתימות שני השותפים ביחד. כאשר חתמה על התחייבות להחזרת הלוואה, נאמר לה כי החשבון המשותף ייסגר, החיוב יעבור לחשבון אבידן והיא תהיה פטורה. אם חתמה על תנאים אחרים, הרי שהבנק הטעה אותה או התרשל.

בית משפט השלום, לא פטר את גב' רודל מאחריות וקבע, כי משהיה לה "תנאי אחד, יחיד ומהותי, אשר היה חשוב לה עובר לפתיחת חשבון" היה עליה לוודא טרם החתימה כי אותו תנאי מוצא את ביטויו במסמכים עליהם התבקשה לחתום. ביהמ"ש ציין, כי אופן חיוב החשבון הופיע כבר בעמוד הראשון של המסמך, בפונט שונה, ובו נאמר בפירוש כי כל אחד מבעלי החשבון "לחוד" יכול לפעול בחשבון.

לגבי המסמך עליו טענה גב' רודל, כי הוצג לה ככזה המאפשר את יציאתה מהחשבון והעברת החוב לשותף, נתקבלה טענת הבנק, כי מדובר בהסכם הלוואה. ביהמ"ש הוסיף וקבע, כי לא ברור מדוע רודל נדהמה לנוכח יצירת החוב, כאשר לא מצאה לנכון לשאול מאומה עת חתמה על מסמך שכותרתו "כתב התחייבות להחזרת הלוואה" בעוד שהיא, לטענתה, ביקשה לסגור את החשבון.

 

האם הבנק פעל כדין עת איפשר לאבידן לצבור יתרת חובה גבוהה, על אף שידע על חריגה בחשבונו האחר?

בית משפט קבע, כי הבנק הפר את חובת הגילוי עת לא גילה לרודל אודות חובותיו האחרים של אבידן, אשר ניהל חשבון נוסף באותו סניף בנק, היות וממסמכי הבנק עליהם חתמו השותפים עולה, כי הבנק עצמו רואה קשר בין החשבון דנן לחשבונות אחרים כלשהם שיש לנתבעים בבנק; כך, למשל, ככל הנראה הבנק יכול להעביר יתרת זכות בין החשבון דנן לחשבונו האחר של הנתבע באותו סניף. בנסיבות אלה נקבע, כי היה על הבנק לגלות מצב חשבונותיו של הנתבע לנתבעת על מנת שתוכל להעריך את הסיכון שבהתקשרות עם הנתבע.

יצויין, כי במסמכי הבנק לא נרשמה כלל כתובתה של רודל, וכי העדר הכתובת תומך במסקנה, כי הבנק הפר את חובת הדיווח.

בית משפט השלום החיל את דוקטרינת האשם התורם וקבע ש"הן הנתבעת והן הבנק תרמו במשותף להיווצרות הנזק שנוצר". בנסיבות אלה אומר ביהמ"ש, כי:

"לא ניתן לשחרר מאחריות את הנתבעת. אין מחלוקת כי אין מדובר בקטין שלא הבין ו/או לא יכול להבין את שחתם עליו ואף לא במי שהבנתו מוגבלת. הנתבעת עשתה מלאכתה קלה וטענה כי סמכה על נציגת הבנק, אך בכך אין די. כאמור לעיל, סברתי כי על הנתבעת היה לוודא בעיקר תוכנו של מסמך קצר אחד, ובו נכללו זכויות החתימה. הנתבעת לא עשתה כן ולו היתה עושה כן, ולמצער בעת שחתמה על המסמכים היתה מעיפה מבט שורה אחת למעלה, ורואה כי זכויות החתימה הינן "כל אחד לחוד"- ככל הנראה, לא היינו מגיעים עד הלום" (סע' 56 לפסה"ד).

עוד הוסיף ביהמ"ש לחובת רודל את העובדה, כי גם כאשר ידעה שהעסק המשותף לה ולאבידן לא יצא אל הפועל ישבה באפס מעשה, ולא טרחה לפנות לבנק ולהורות על סגירת החשבון.

אשר על כן, חילק ביהמ"ש את האחריות: 70% על הבנק, ו-30% על רודל, וחייב את רודל בהשבת 30% מיתרת החוב בחשבון המשותף.

שני הצדדים הגישו ערעור על החלטת בימ"ש השלום.

עיקר טענות הבנק בערעור-

שגה בית משפט שלום כאשר החיל על הבנק חובת גילוי ביחס לחשבונותיו האחרים של אבידן בסניף הבנק. קביעה זו עומדת בניגוד לחובת הסודיות המוטלת על הבנק, ומזכותו של אבידן לפרטיות. לטענת הבנק, לא רק שלא היתה עליו חובה לגלות לרודל את מצב חשבונותיו האחרים של אבידן, אלא שחובה עליו שלא לגלותם.

כמו כן, לטענת הבנק, חובת הזהירות חלה גם על הלקוח, אשר הציגה בפני הבנק מצג לפיו השותף מורשה לפעול בחשבון, וכיום היא מנועה מלטעון ההפך מכך.

הוסיף וטען הבנק, כי הוא אמור לשלוח הודעות לכתובות אותן מספקים הלקוחות. בעניינינו, סיפקה רודל כתובת שאינה כתובת מענה, וכך גילתה שאין לה עניין בקבלת דפי חשבון שוטפים.

טענות רודל בערעור מטעמה-

שגה בימ"ש שלום כאשר החיל את דוקטרינת האשם התורם, וכי הפרת חובת הדיווח גוררת אחריה אשם מלא של הבנק.

עוד טענה רודל, כי היא לא ביצעה פעולה כלשהיא בחשבון. לטענתה, אילו היתה יודעת על פעולותיו של אבידן, היא היתה עוצרת אותן מייד והחשבון היה נסגר ללא חוב כלשהו. בכך שהבנק הפר את חובותיו, נמנעה מרודל האפשרות למנוע את יצירת החיובים בחשבון.

כמו כן, טענה רודל, כי טעה בית משפט שלום בכך, שלא קיבל את הטענה כי מדובר בחשבון המחוייב באמצעות חתימות שני השותפים ביחד.

בבית המשפט של ערעור נקבע, כי לא נפל כל פגם בחלק פסק הדין המתייחס לאחריותה של רודל- לא מהפן העובדתי, ולא מהפן המשפטי. גם בית המשפט של ערעור סבר, כי רודל עשתה את מלאכתה קלה כאשר, לטענתה, "סמכה" על פקידת הבנק, לא הרהרה עוד אחריה, ולא טרחה לבדוק את תוכנם של המסמכים עליהם התבקשה לחתום. רודל חזרה על התנהגות זו פעמיים, אף על פי גירסתה שלה. בפעם הראשונה, לא טרחה לבדוק את סוג החשבון ("ביחד" או "ביחד ולחוד") עם פתיחתו, על אף, שלדבריה, היה מדובר בעניין עקרוני וחשוב; ובפעם השנייה, בעת שחתמה על קבלת ההלוואה, בעוד שלדבריה סברה, כי מדובר בסגירת החשבון. בפעם שנייה זו, הרי ידעה כבר, לשיטתה, כי הוראותיה בעת פתיחת החשבון לא התמלאו. על כן, גם על פי גירסתה, היה עליה להיזהר כפל כפליים בעת שנתבקשה לחתום שוב, והפעם על מסמכי ההלוואה. לפיכך, הגיע ביהמ"ש למסקנה זהה לזו של בימ"ש השלום, כי יש לקבל את גירסת הבנק הן באשר לחתימה הראשונה, ככזו של חשבון המחוייב בחתימת כל אחד מהשותפים לחוד, והן באשר לחתימה על מסמכי ההלוואה.

לגבי אחריות הבנק-

גם ביהמ"ש של ערעור קבע, כי על הבנק אכן הייתה מוטלת החובה לדווח לרודל על היותו של אבידן ביתרת חובה בחשבונותיו האחרים בסניף הבנק וזאת, מעצם העובדה שבתנאי פתיחת החשבון נרשמה זיקה בין החשבונות השונים של השותפים. הבנק התיר לעצמו, לקזז בכל עת, אף לפני מועד פרעונה של יתרת חובה או זכות, ב"חשבון כלשהו שלנו", וכן אפשר הבנק לעצמו זכות עיכבון לסילוק כל התחייבויות השותפים.

בנסיבות אלה, כאשר קשר הבנק, מיוזמתו, את החיובים השונים, בחשבונות השונים, מחוייב היה הבנק, במסגרת חובת הנאמנות שהוא חב ללקוחותיו, לעדכן את רודל באשר למצבו של אבידן בחשבונותיו האחרים.

יחד עם זאת, נקבע, כי גם אם הופרה חובה זאת, אין להטיל את מלוא האחריות על הבנק. ניתן לצפות מרודל, אשר ביקשה להקים עסק משותף עם אבידן, פתחה עמו חשבון משותף, וידעה והצהירה, כי אבידן הוא זה שיהיה השותף הפעיל בחשבון, שתחקור אודות מצבו הפיננסי מיוזמתה, ואף תפנה לבנק מיוזמתה בבקשה לקבלת דין וחשבון לפני שנתנה התחייבויותיה לבנק. לצורך כך היה עליה לבקש, במידת הצורך, את הסכמת שותפה, אבידן לגילוי הנדרש. אם היתה נוקטת בדרך זו, ובמידת הזהירות המתחייבת, לא היתה נקלעת לפרשה זאת.

גם בימ"ש של הערעור קבע, כי הגם כשיש אחריות לרודל, הרי שהיא קטנה מזו של הבנק. מתוקף היותו של הבנק מורגל במצבים אלה יותר מרודל, ומצוי בעמדת כח גדולה לאין שיעור מזו של הלקוח. היה על הבנק לגלות לרודל את עניין החוב הקיים בחשבון הקשור ישירות להתחייבות, אשר היה נתון מהותי הנמצא במעגלים הראשונים של חובת הגילוי.

הבנק, אשר נמצא, כאמור, בעמדת כח, יכול לדרוש מלקוחו בטוחה מספקת אחרת, אשר בהתקיימה מתייתר הצורך בגילוי האינפורמציה [6] , לו סבר שיאסר עליו לגלות את המידע מכוח החוק עליו ניסה להסתמך.

בעניין כתובתה של רודל והחיוב במשלוח הודעות קבע בימ"ש כי חובה זו נובעת הן מהקשר החוזי (מסמכי פתיחת החשבון), והן מתוקף הכללים [7] אין ספק, כי על הבנק מוטלת החובה לדאוג לכך שבמסמכי פתיחת החשבון תופיע כתובת עדכנית של הלקוח. שכן, הבנק הוא "השולט" על הליך פתיחת החשבון, הוא זה שמנפיק את המסמכים, והוא זה הקובע מהי האינפורציה שעל הלקוח למסור לבנק במעמד פתיחת החשבון.

גם טענת הבנק בדבר ניתוק הקשר, והסרת אחריותו של הבנק, עם חתימת רודל על הסכם ההלוואה- נדחתה.

ביהמ"ש קבע, כי סביר שחתימת רודל על מסמך ההלוואה היתה חלק ממהלך שנבע מתוך אמון שנתנה בבנק, ואולי תחושת חוסר ברירה, ומתוך מצוקתה בעת שנודע לה על הסיטואציה בה היא מצוייה. אין לראות במהלך זה משום שחרור הבנק מאחריותו למחדליו כלפיה.

בנסיבות אלה, שני הערעורים נדחו. חלוקת האחריות בין רודל לבין הבנק נותרה על כנה (רודל תישא ב 30% מהאחריות, ופועל יוצא מכך לעניין גובה החוב).

אין ספק כי עצם חלוקת האחריות, באופן שהלקוח מחוייב רק בחלק מהחוב שהצטבר בחשבונו, לנוכח מחדלי הבנק, אפשרית ומוכרת בפסיקה, והיא נובעת מחובתו של הבנק לפצות את הלקוח במקרים בהם הופרו חובות הבנק [8].

ממקרה זה אנו למדים שגם אם נכון לומר שמערכת בתי המשפט אוכפת את חובות הבנקים, ובמקרים מסוימים "עומדת" לצד ה"חלש", הלקוח, אין באמור כדי לשחרר את האדם/ הלקוח/ הערב מאחריות בסיסית.

חברים, אין ברירה, אם אנחנו חותמים על משהו, חייבים לקרוא על מה אנחנו חותמים (לכל הפחות, ולו את כותרת המסמך). ככל שיש תנאי בסיסי בהתקשרות עם הבנק (כגון, חיוב החשבון בחתימת שני בעליו יחדיו), עלינו לשאול במפורש ולבדוק היכן זה כתוב.

ü המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים. המחברת ממליצה לפנות לייעוץ מקצועי, לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

[1] הכותבת הינה עורכת דין ממשרד מור- עורכות דין נוטריון וגישור, המתמחה במשפט מסחרי ודיני בנקאות. המאמר הוא אל נוכח פסק דין שניתן בעניין ע"א 23040-11-10 רודל נ' בנק אוצר-החייל סניף נווה רסקו ואח' (פורסם בנבו)- שני ערעורים, שהדיון בהם אוחד, על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופט עוז ניר נאוי) בת.א 4138/07 מיום 16.09.10.

[2] בעניין החובות החלות על הבנקים מפנה אל סדרת הספרים בנושא "החובות החלות על הבנקים", הוצאת המכון למחקרי משפט וכלכלה בע"מ, אשר נכתב במשותף עם מירב מוֹר, עו"ד ומגשרת.

[3] ראה אזכור פרטי ההליך הערה מס' 1 לעיל.

[4] להלן: "הגב' רודל" או "רודל" (כנגד השותף ניתן פס"ד והוא לא היה צד להליכי הערעור).

[5] להלן: "אבידן".

[6] לעניין זה גם ע"א 8611/06  בנק הפועלים בע"מ נ' מיכל מרטין (מיום 2.3.11, פורסם באתר "נבו").

[7] כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) תשנ"ב-1992.

[8] לעניין זה גם ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח פ"ד מח(2) 573, 586, וכן  ע"א (ת"א) 1245/02 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' עזבון המנוח סרנגה דוד ז"ל ואח'.