בית המשפט קיבל את טענת ההתיישנות שהעלה לקוח שנתבע על ידי בנק, בסך של כ- 360,000 ₪, ודחה את תביעת הבנק מטעם זה.

בפסק הדין נדחתה טענת הבנק לפיה היתה בין הצדדים הסכמה על הארכת תקופת ההתיישנות.

* עו"ד הראל נוימן

22/12/2013

תמצית פסק דין של בית המשפט השלום בחיפה, אשר קבע כי תביעת בנק התיישנה ויש לקבל את בקשת הנתבעים לדחותה על הסף.

תאק (חי') 23855-06-13‏ ‏ בנק לאומי טבריה 10970 נ' משק גולדשטיין דני בע"מ

בפני כבוד השופטת איילת דגן.

עובדות המקרה:

הבנק התובע, הגיש כנגד הנתבעים, חייבים בחשבון (לטענת הבנק) וערבים, תביעה כספית בה עתר לחייב את הנתבעים בגין חוב בסך 360,524 ₪ בחשבון עו"ש.

הנתבעים טענו כי דין התביעה להדחות מאחר והוגשה ביום 12/06/13, שנים רבות לאחר היווצרות החוב, כשלמעשה הבנק החל לנקוט בהליכים לגביית החוב כבר בשנת 2001 שכללו:

חסימת הפעילות בחשבון הנתבעת 1, ביטול כל ההרשאות, חסימת כרטיסי אשראי, החזרת שיקים, פתיחת תיק הוצאה לפועל נגד הנתבע 2 במסגרתו נתפס רכבו של הנתבע 2 – ובהתאם להלכה, טענו הנתבעים כי כבר אז החל מרוץ ההתיישנות.

ביום 05/02/01 וביום 09/07/01 נחתמו בין הצדדים הסכמים לפירעון החוב בחשבון תוך נקיבת סכומים ומועדי תשלום. בסעיף 4 להסכם מיום 09/07/01 נכתב כי אי עמידה בתנאי התשלום מאפשר לבנק להמשיך בכל הליכי ההוצל"פ לאלתר וללא התראה.

ביום 15/08/01 שלח הבנק מכתב התראה לנתבע 2 כי הוא מפר את ההסכם ואפשר לו לסלק את חובו עד 22/08/01.

ביום 29/08/01 ניתן צו הקפאת הליכים לנתבעת 1.

ביום 14/01/03 הודיע הבנק לנתבע 2 כי חובו עומד על 92,454 ₪ וככל שלא יסולק תוך 10 ימים ינקטו כנגדו הליכים משפטיים.

ביום 18/02/03 לאחר שהמבקש כפר בזכותו של הבנק לפעול נגדו הודיע הבנק כי אין מניעה חוקית להמשיך בהליכים לגביית החוב בחשבון ולכן ההליכים ימשכו כסדרם.

מפברואר 2003 עד להגשת התביעה ביום 12/06/13 הבנק לא הגיש תביעה נגד המבקשים. הנתבעים טענו, כי אף לשיטתו של הבנק, לכל המאוחר החוב היה בר תביעה כבר בשנת 2003 לפני למעלה מ -10 שנים. העובדה שהבנק ישן על זכויותיו במשך 10 שנים, גרמה לתפיחת החוב, שחויב בריבית חריגה במשך השנים ותפח מ- 95,064 ₪ לחוב הנתבע עתה.

הבנק טען, כי מזה מספר שנים הוא מנהל חקירות וניסיונות לאיתור הנתבעים 3-2 ללא הצלחה, כי המבקשים ששהו מספר שנים בחו"ל עשו כל שאל ידם על מנת לחמוק מתשלום חובותיהם.

ביום 10/12/06 הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר במסגרת ת.א 23490/06 נגד הנתבעים שחובם עמד באותה עת על 156,996 ₪. עם הגשת התביעה החל הבנק בניסיונות בלתי פוסקים (לטענתו) לאיתור הנתבעים 3-2 לשם מסירת כתב התביעה וההזמנה לדין לידם.

ביום 05/03/07 לאחר שלא הוגשה בקשת רשות להתגונן, ביקש הבנק לקבל פס"ד במעמד צד אחד. כתב התביעה הומצא לכתובת הנתבעים שהייתה בידי הבנק לידי אמו של הנתבע 2, שקיבלה את המסמכים אך מסרה כי הנתבעים 3-2 בחו"ל. בעקבות הודעתה קבע ביהמ"ש כי לא ניתן להיעתר לבקשה וליתן פסק דין על סמך אישורי המסירה בתיק.

הבנק פנה למשרד הפנים על מנת לקבל דו"ח כניסות ויציאות של המבקשים מהארץ. במקביל הפעיל חקירות בניסיון לאתרם. חרף ניסיונות הבנק לאתר את מיקומם במהלך השנים לא עלה בידו לעשות כן, ומשכך ביום 06/06/08 נמחקה תביעתו מחוסר מעש.

הבנק הוסיף וטען, כי מחקירות שבוצעו ב 2011 עלה כי הנתבעים עזבו את הארץ ב 01/09 ונכון ליום 08/11 טרם שבו. בחקירה נוספת מיום 11/11 עלה כי הנתבעים שוהים בקמבודיה וכי אין בכוונתם לחזור ארצה.

לאחרונה, הגיע לבנק מידע לפיו הנתבעת 3 שבה ארצה בחודש מרץ 2013, ובהתאם פעל באופן מיידי על מנת להוציא נגדה צו עיכוב יציאה מהארץ והגשת התביעה דנן.

לפיכך טען הבנק, כי יש לקבוע כי מרוץ התיישנות התחדש רק עם איתור הנתבעים בארץ וזאת מאחר והוא פעל בשקידה סבירה ונקט אמצעים כבירים לאיתורם של הנתבעים. הנתבעים, נמלטו לטענת הבנק מהארץ למשך שנים רבות, תוך ניסיון להתחמקות חסרת תום לב מנושיהם בישראל.

לחילופין, טען הבנק כי יש לקבוע כי מרוץ ההתיישנות החל עם הגשת התביעה הראשונה ביום 10/12/06 הואיל והתביעה השניה הוגשה ביום 13/06/13 תביעה זו לא התיישנה שכן לא חלפו 7 שנים. כמו כן התביעה נמחקה ב 2008 והתקופה בין הגשת התביעה הראשונה לבין מחיקתה גם לא באה במניין הימים.

עוד טען הבנק, כי דינה של הבקשה להדחות אף לאור ההתנאה על חוק ההתיישנות במסגרת ההסכם מיום 09/07/01 שנחתם בין הצדדים, ההתנאה על טענת התיישנות בכתב הערבות עליו חתמו המבקשים וכן לאור תנאי ניהול החשבון, במסגרתו, בסעיף 7ג' להסכם נקבע כי חתימה על ההסכם : " מהווה הודאה מלאה במלוא חבותם לבנק תוך ויתור מלא על טענותיו, במידה ותוגש בקשה ו/או בקשה למימוש משכון...", וכן סעיף 7 לכתב הערות מתנה על חוק ההתיישנות וקובע כי תוקפה של הערבות ואחריות הערבים לא ייפגע כתוצאה מטענת התיישנות.

כן טען הבנק כי דין הבקשה להדחות מאחר ולא הועלתה בהזדמנות הראשונה, וכי למרות שנקבע דיון בבקשת הבנק לעיכוב יציאת הנתבעים מהארץ, והצדדים הגיעו להסכמות לפיהן יבוטל הדיון, לטענת הבנק לא הועלתה בשלב זה, על ידי הנתבעים כל טענה לעניין התיישנות.

הנתבעים טענו מנגד, כי לא שבו לארץ, וכי כלל לא ידעו על התביעה הראשונה. במשך כל השנים הגיעו ארצה לביקור בחגים ושבו למגוריהם ולעבודותיהם בחו"ל.

הוחלט:

חרף העובדה כי ע"פ ההלכה הפסוקה לא בנקל יסלק בית המשפט תביעה על הסף הואיל וברוב המקרים התשתית העובדתית אינה ברורה בשלב זה ויש ללבנה, קבע בית המשפט כי שונה המקרה בעניין זה. התשתית העובדתית ביחס למועד גיבוש החוב והפעולות והמחדלים במהלך השנים הונחו בפני בית המשפט באופן שאין מחלוקת מהותית על העובדות. ההסכם בין הצדדים ומועדי התשלום ידועים. מועדי הפרת ההסכם ידועים. נראה כי אף הבנק מסכים כי חוב המבקשים גובש לכל המאוחר בשנת 2003, וכך גם תאריכי הנקיטה באמצעים ידועים.

בית המשפט קיבל את טענות הנתבעים, דחה אחת לאחת את טענות הבנק, הן לגבי תחילת מרוץ ההתיישנות, ואפשרויות המסירה שעמדו לבנק ובהן לא עמד, הן לגבי ההתנאות על ההסכם, והן לגבי ההזדמנות הראשונה.

לפיכך, קיבל בית המשפט את בקשת הנתבעים ודחה את התביעה על הסף מחמת התיישנות.

את הנתבעים (המבקשים) ייצג עו"ד אבי זילברפלד.

* סקירת פסק הדין נערכה על ידי עו"ד הראל נוימן, שותף במשרד עוה"ד נוימן-שלזינגר.

המשרד מתמחה בייצוג תובעים פרטיים כנגד גופים מוסדיים ועסקיים גדולים, לרבות ייצוג חייבי וערבי בנקים, ייצוג חברות וגופים עסקיים, וכן ייצוג נפגעים בנזיקין מול חברות ביטוח ורשויות, וייצוג עובדים מול מעסיקים.