ביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה את ערעורו של בנה"פ נ' בנק דיסקונט וקבע כי "מאחר ובנק הוא מוסד בעל מעמד מיוחד, הרי שחלות עליו חובות מוגברות. הציפייה הציבורית הינה כי מסמך היוצא  ממוסד בנקאי יהיה אמיתי ומדויק, ושניתן יהיה לסמוך עליו. מכאן חובת הזהירות שחלה על בנה"פ כלפי כל אדם, ובנק דיסקונט בכלל זה".

* עו"ד טל בוטל-שפיס

21/5/13

ע"א 5349-06-12 בנק הפועלים בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח'

הצדדים:

1. חברת נתיב דוד חברה קבלנית בע"מ (להלן - "נתיב דוד") הקימה פרויקט בניה בעיר עפולה - פרוייקט "ניצנים". במסגרת הפרויקט נבנו שני בנייני דירות בהפרש של שנה זה מזה.

2. המערער, בנק הפועלים בע"מ (להלן – "בנה"פ") העמיד לנתיב דוד אשראי של כ- 1,500,000 ₪ לצורך רכישת המקרקעין, וזאת כנגד שעבוד הקרקע לטובתו במשכנתא מדרגה ראשונה. בשלב מאוחר יותר, עמד היקף האשראי שנתן בנה"פ לנתיב דוד על כ- 4,000,000 ₪. התקבולים ממכירת הדירות שהוזרמו לחשבון החברה בבנק הסתכמו בסך של כ- 18,000,000 ₪.

3. נתיב דוד נהגה לבקש מבנה"פ מכתב החרגה לאחר מכירתה של כל דירה ודירה.

4. במכתב ההחרגה נרשם, כי זכויות רוכש הדירה תהיינה קודמות לזכויות הבנק על פי שטר המשכנתא שנרשם על המקרקעין. זאת, בכפוף לכך שכספי ההלוואה הניתנת לרוכש לרכישת הדיר יוזרמו ישירות לחשבון נתיב דוד בבנה"פ.

 5. מכתב ההחרגה אפשר לבנקים שנתנו הלוואות לרוכשי הדירות בפרויקט, לרשום הערת אזהרה לטובתם במקביל לרישום המשכון על זכויות רוכש הדירה.

6. המשיב בערעור הינו בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן – "בנק דיסקונט") אשר תבע את ישראל גלוזבנד (להלן: "גלוזבנד") ואת בנה"פ וזאת בשל הלוואה שנתן לגלוזבנד, על מנת לרכוש דירה מנתיב דוד. גלוזבנד החזיר חלק קטן מן ההלוואה ועזב את הארץ לצמיתות. בנק הפועלים שלח הודעות לארבעה צדדים שלישיים: 1. מר גלוזבנד שקבל את ההלוואה מבנק דיסקונט; 2. מר דוד נתיב, בעל החברה  ומנהל החברה; 3. עו"ד ישראל שטרסלר, אחיו של מנהל החברה ומי ששימש כעורך דינה של החברה; 4. מר ישי גר, ששימש כחשב החברה בעת ביצוע הפרוייקט.

7. התביעה הועמדה ע"ס  589,307 ₪. התביעה התקבלה במלואה, ומכאן הערעור.

8. לא תיערך סקירת העובדות והמסקנות ביחס לעו"ד שטרסלר וישי גר.

מה נקבע בפסק דינו של בית משפט קמא

9. בנה"פ  שימש "בנק מלווה פיננסי" לפרויקט "ניצנים" של חברת נתיב דוד.

10. בנה"פ העניק לנתיב דוד אשראי גבוה ואשראי זה ניתן לצורך ביצוע הפרויקט כולו ולא רק לשם רכישת הקרקע.

 11. לבנה"פ הייתה שליטה מוחלטת על יכולת נתיב דוד למכור דירות וזאת, משום שכתנאי למכירת הדירות היה צורך לקבל ממנו את  "מכתב ההחרגה" ובנוסף, הבנק     בצע מעקב.

 12. בנה"פ היה אחראי לוודא, כי הפרויקט מתנהל בצורה תקינה, וכי הוא לא מוציא שני מכתבי החרגה שונים המתייחסים לאותה דירה, היינו "מכתבי החרגה סותרים".

 13. בנה"פ פעל ברשלנות בכך שהוציא שני מכתבי החרגה לאותה דירה. דרישה של הבנק מנתיב דוד למסור פרטים ברורים ביחס לכל דירה ודירה, הייתה יכולה למנוע הוצאת מכתבי החרגה סותרים.

14. קיים קשר ישיר בין רשלנותו של בנה"פ לבין הנזק שנגרם לבנק דיסקונט, שכן ההלוואה שנתן בנק דיסקונט לגלוזבנד נסמכה על מכתב ההחרגה שהוציא בנה"פ. כלומר: בשל רשלנותו של בנה"פ שהוציא מכתב החרגה נוסף לאותה דירה, גלוזבנד לא רכש כל זכויות בדירה וכפועל יוצא מכך גם בנק דיסקונט לא רכש זכויות בה. במצב זה נמנע מבנק דיסקונט להיפרע על ידי מימוש הדירה, ומאחר שגלוזבנד נעלם, נבצר מבנק דיסקונט להיפרע גם ממנו.

 15.  בקצרה לעניין אחריותו של עו"ד שטרסלר - בית המשפט קמא קבע, כי יש להטיל עליו אחריות בגין הנזק שנגרם. בית המשפט קבע, כי הוכח שבנה"פ פעל על סמך מסמכים המשפטיים שעו"ד שטרסלר ערך. על עו"ד שטרסלר הייתה מוטלת החובה לבדוק שלא נעשו עסקאות סותרות.

 16. בית המשפט קמא הדגיש כי לו היה עו"ד שטרסלר פועל  בסטנדרט סביר כנדרש מעורך דין, לא היו מבוצעות עסקאות נוגדות לאותן דירות.

 17. בית המשפט בפסק דינו קיבל את תביעתו של בנק דיסקונט במלואה וחייב את בנה"פ לשלם לבנק דיסקונט סך של 589,307 ₪ בתוספת ריבית פיגורים כנהוג בבנק דיסקונט. כמו כן, בית המשפט קמא חייב את עו"ד שטרסלר לשפות את בנה"פ על מחצית מכלל הסכומים שישלם לבנק דיסקונט על פי פסק הדין.

טענותיו העיקריות של בנה"פ  

18. בית המשפט קמא שגה בכך שייחס לו חובות של "מלווה פיננסי" ובכך שייחס לו "חובות זהירות, יש מאין, כלפי כולי עלמא ובדיעבד". לטענתו, בהמ"ש בסס את קביעתו, כי בנה"פ הוא בנק מלווה פיננסי לפרויקט ביסס על מספר עובדות שאינן נכונות, וכי קביעה מעין זו נוגדת את מבחני הפסיקה.

 19. נקבע כי לא נחתם הסכם ליווי בין בנה"פ לבין נתיב דוד, לא ניתנו ערבויות חוק המכר לרוכשים, לא היה פיקוח מטעם בנה"פ על הבנייה, לא נפתח חשבון סגור ומיוחד לצורך הפרויקט ולא הייתה לבנה"פ שליטה כלשהי על התנועות בחשבון.

 20. בנה"פ הוסיף וטען, כי מאחר ולא העניק ליווי בנקאי לפרויקט ולא פיקח עליו, לא יכולה הייתה להיות לבנק דיסקונט ציפייה כי בנה"פ יהיה "מונע נזק" וכי יפקח על הפרויקט. בהעדרה של ציפייה שכזו לא תיתכן קיומה של חובת זהירות מושגית ובהעדרה של זו לא קיימת גם חובת זהירות קונקרטית.

 21. בנה"פ טען, כי הוא אינו נושא באחריות כלפי רוכשי הדירות אלא הוא רק נתן הלוואה לרכישת המקרקעין, ובשל כך נרשמה לטובתו משכנתא בדרגה ראשונה. את מכתבי ההחרגה הנפיק לבקשת נתיב דוד, לטובת רוכשי הדירות ולא לטובת הבנקים המלווים. לטענתו, הוכח שבנק דיסקונט מעולם לא פנה לבנה"פ בבקשת פרטים או נתונים על הפרוייקט, ולא הודיע כי יש בכוונתו לתת לגלוזבנד הלוואה על סמך מכתב ההחרגה.

 22. עוד טען בנה"פ כי בית המשפט קמא שגה עת קבע כי התרשל בהוצאת מכתבי ההחרגה, זאת משום שהתעלם מהעובדה שהוכחה בפניו, כי חברת דוד נתיב וגלוזבנד חתמו על תוספת להסכם לפיה גלוזבנד רכש את דירה מס' 26 בבניין ב' במקום את דירה מס' 4 בבניין א'. על כן ברור כי לא הוצא על ידו מכתב כפול הן לגלוזבנד והן לגברת נוספת ביחס לאותה דירה.

 23. בנה"פ טען כי שגה בית המשפט קמא עת קבע כי ביחסים שבין הבנק לחברת נתיב דוד "התקיימו בפועל סממנים של ליווי בנקאי", המצביעים על כך שחשבונה של נתיב דוד אצל בנה"פ היה חשבון ניהול פיננסי של הפרויקט ולאו דווקא חשבון לצורך מתן אשראי לרכישת הקרקע. בהקשר זה טעה בית המשפט קמא בקובעו כי לחשבון החברה הוזרמו סכומים מצטברים בסך של כ- 18,000,000 ₪ תמורת הדירות שנמכרו בפרויקט.

 24. עוד טען בנה"פ כי מכתב ההחרגה בעניין גלוזבנד לא היה "תנאי בלעדיו אין" למתן ההלוואה על ידי בנק דיסקונט. בנק דיסקונט אישר את ההלוואה לגלוזבנד  על סמך נתונים שונים שנמסרו לו על ידי גלוזבנד ובטרם הוציא בנה"פ את מכתב ההחרגה בעניינו.

 25. בנה"פ טען כי טעה בית המשפט קמא בכך שקבע כי לא היה לבנק דיסקונט אשם תורם לנזק שנגרם לו, שכן בנק דיסקונט טיפל טיפול רשלני במתן ההלוואה לגלוזבנד, בביטחונות שביקש, בבדיקות שביצע עובד למתן ההלוואה, באופן אישור ההלוואה וכן בהשתהות בטיפול בגביית יתרת ההלוואה שלא נפרעה.

 26. בנה"פ טען כי על פי ההלכה הפסוקה על נושה מקצועי – דוגמת בנק למשכנתאות – מוטלות חובות מוגברות ואקטיביות לבצע את כל הבדיקות הראויות והאפשריות באשר לנכס הנרכש.

טענותיו העיקריות של בנק דיסקונט

27. במועד חתימת חוזה המכר בין גלוזבנד לחברת נתיב היו החלקות עליהן נבנה הבית שבו הדירה, ממושכנות במשכנתא בדרגה ראשונה על סך 1,520,000 ₪ לטובת בנה"פ.

 28. בהסכם המכר נאמר במפורש כי ידוע לרוכש כי זכויות החברה בנכס מושכנו ו/או ימושכנו לטובת בנק שנקבע ו/או יקבע על ידה.

 29. גלוזבנד שילם את תשלומי החזר ההלוואה במשך 3.5 שנים, עד אשר חדל לעשות כן בחודש 11/04.

 30. בנק דיסקונט טען כי ב 2005 תיק בהוצל"פ למימוש הדירה. במסגרת ההליכים בתיק זה התברר לו כי גלוזבנד עזב את הארץ לצמיתות, וכי על הנכס הנזכר בחוזה המכר, חלקות 10 ו-11 בגוש 16683, נבנו שני בניינים ובכל אחד מהם קיימת דירה מס' 4; וכי שתי הדירות מס' 4 בשני הבניינים כבר מאוכלסות ע"י קונים אחרים.

 31. בנק דיסקונט טען כי בנה"פ הוציא לגבי שתי הדירות, דירה מס' 4 בכל בניין, מכתבי החרגה סותרים, כלומר, ארבעה מכתבים לשתי דירות. בנק דיסקונט הדגיש כי את דירה מס' 4 בבניין ניצנים א' מכרה נתיב דוד פעמיים, בפעם הראשונה לגלוזבנד  בשנת 2000 ובפעם שנייה לגב' בלא בשנת 2001 וכן מכרה החברה פעמיים את דירה מס' 4 בבניין ניצנים ב' (לעניין זה יוער כי לעניין הזכויות על דירה מס' 4 התקיים דיון משפטי בערכאה אחרת - מחוזי נצרת - שם נקבע כי אכן בנק הפועלים הוציא מכתבי החרגה סותרים לגבי דירה מס' 4 בהציגו מצג שווא רשלני).

 32. בנק דיסקונט טען כי צרף מטעמו מסמכים המעידים כי לא התרשל בכל הקשור למתן ההלוואה לגלוזבנד, כי פעל בדרכים המקובלות ובתום לב  (הוא הסתמך על הסכם המכר ממנו לא עלה כלל כי בשני בניינים עסקינן, ועל נוסח חוזה המכר בו צויין כי זכויות החברה בנכס מושכנו לבנק מלווה "הנותן ו/או ייתן ליווי פיננסי למוכר", וכמו כן הסתמך על הערת האזהרה שנרשמה לטובתו על המקרקעין, על מכתב ההחרגה אשר גם בו לא צויין כי בשני בניינים עסקינן, על השעבוד שרשם לטובתו על זכויות הלווה, על ביטוח שערך גלוזבנד (חלף ערבות) אשר יש בו כדי להבטיח את החזר ההלוואה מעבר לסכום שוויה, ועל אישורי שלבי הבנייה שהומצאו לו מעת לעת על ידי הקבלן).

 33. בנק דיסקונט הדגיש כי הסתמך על מכתב הכוונות שקיבל מבנה"פ והעביר את סכומי ההלוואה בדיוק על פי ההוראות שניתנו לו במכתב ההחרגה.

 34. בנק דיסקונט סקר את הראיות שהובאו על ידי בנה"פ. לטענתו, אם בנה"פ, היה אכן רק בנק שנתן הלוואה לרכישת נכס כנגד משכונו ותו לא, כי אז היה עליו לצרף את חוזה רכישת המקרקעין ואת חוזה מימון רכישת המקרקעין בינו לבין הקבלן. מסמכים אלו לא צורפו על אף שנדרשו על  ידי בנק דיסקונט.

 35. בנק דיסקונט טען כי ליחסים שבין בנה"פ ונתיב דוד היו סממנים מיוחדים לעסקת ליווי פיננסי.

 36. עוד טען בנק דיסקונט כי מחשבון הבנק של נתיב דוד עולה כי בתחילה אכן היה מדובר רק בהלוואה למימון רכישת מקרקעין בסכום של 1,520,000 ₪. אך לאחר מכן שונו תנאי ההלוואה והיא הפכה להיות הלוואת ליווי כל מערך הבניה של הקבלן.

 37. בנק דיסקונט הסיק כי סכומי הכסף האדירים שהקונים נדרשו על ידי בנה"פ  להפקיד לחשבון המיוחד לא היו כספים יחסיים לשחרור הלוואה לרכישת הקרקע כי אם כספים למימון הבניה.

 38. עוד טען בנק דיסקונט כי בנה"פ יכול היה לעקוב אחר מכירת הדירות והחרגתן כמקובל בכל עסקת ליווי בנקאי.

 39. בנק דיסקונט טען כי בנה"פ  פעל ברשלנות ותוך עצימת עיניים בכל הקשור להוצאת מכתבי ההחרגה.

 40. בנק דיסקונט טען כי שיטת העבודה שהונהגה בין בנה"פ לנתיב דוד הייתה שבכל עסקה ועסקה, ללא שום קשר לחלק היחסי של שווי הדירה בקרקע הפרויקט, היה בנה"פ דורש ומקבל את מלוא כספי ההלוואה מבנק המשכנתאות של הקונה, כאשר החברה הייתה מבקשת, על פי סכום ההלוואה, כי בנק הפועלים יוציא מכתב החרגה.

 41. בנק דיסקונט טען כי בנה"פ והקבלן ידעו ב"זמן אמת" כי הדירות שנמכרו הן דירות שנמכרו למקורבים וכי הן "תוחלפנה", או תימכרנה פעם שנייה לקונים אחרים, כפי שאכן קרה בפועל.

דיון

42. השאלה הראשונה שנשאלה על ידי בהמ"ש הינה האם בנה"פ כמוסד בנקאי היה חייב חובת זהירות לבנק דיסקונט?

 43. על שאלה זו הושב כי מאחר ובנק הוא מוסד בעל מעמד מיוחד, והוא מוסד מעין ציבורי הרי שחלות עליו חובות מוגברות. הציפייה הציבורית הינה כי מסמך היוצא  ממוסד בנקאי יהיה אמיתי ומדויק, ושניתן יהיה לסמוך עליו. מכאן חובת הזהירות שחלה על בנה"פ כלפי כל אדם, ובנק דיסקונט בכלל זה.

 44. בהמ"ש קבע כי גם אם בנה"פ לא שימש כבנק מלווה פיננסי, הרי שלאור העובדות שהוכחו בבית המשפט קמא, ובשל חובת הזהירות של בנה"פ, מעצם היותו מוסד בנקאי מוכר ופעיל בארץ, די בכך כדי להטיל עליו אחריות בגין הנזק שנגרם לבנק דיסקונט בשל רשלנותו בהוצאת מכתבי ההחרגה הסותרים.

 45. עוד נקבע כי גם אם לא נחתם הסכם בדבר ליווי פיננסי בין נתיב דוד לבנה"פ הרי שלאור נסיבות העניין, ועל פי הראיות שבאו בפני בית המשפט קמא, רשאי היה בית המשפט לקבוע כי בנה"פ אחראי לנזקי בנק דיסקונט כתוצאה מרשלנותו האמורה של בנה"פ.

 46. בהמ"ש שלערעור לא מצא פגם בקביעתו של בית המשפט קמא כי בנה"פ התרשל בכך שהוציא מתחת ידו שני מכתבי החרגה סותרים. בנסיבות כפי שהוכחו בפני בית המשפט קמא, הוצאת שני מכתבי ההחרגה הסותרים לגבי אותה דירה ממש, מהווה רשלנות של הבנק. בנק סביר היה נוקט באמצעים המתאימים כדי להימנע מתוצאה שכזו.

 47. כך גם לא מצא פגם בקשר הישיר שמצא בית המשפט קמא בין רשלנותו של בנה"פ  לנזק שנגרם לבנק דיסקונט.

 48. בנסיבות העניין פעל בנק דיסקונט כפי שבנק סביר צריך היה לפעול: הוא הסתמך על הערת האזהרה שנרשמה על המקרקעין; על מכתב ההחרגה שבו לא נאמר כי מדובר בשני בניינים; על השעבוד שרשם לטובתו על זכויות הלווה; על הסכם המכר שבו לא צויין כלל כי בשני בניינים עסקינן; על נוסח הסכם המכר שבו צויין כי זכויות החברה בנכס מושכנו לבנק מלווה הנותן או ייתן ליווי פיננסי למוכר, היינו, לחברה.

 49. בנסיבות אלו, צדק בית המשפט קמא כשלא מצא מקום לקבוע אשם תורם של בנק דיסקונט.

 50. לעניין עו"ד שטרסלר-  בית המשפט קמא קבע כי הוא התרשל במילוי תפקידו כעורך הדין של נתיב דוד, וכי לרשלנותו היה חלק בנזק שנגרם לבנק דיסקונט. עם זאת, קבע בית המשפט קמא כי למרות חלקו של עו"ד שטרסלר בפרשה יכול היה בנה"פ  למנוע את הוצאת מכתבי ההחרגה הכפולים על ידי מעקב פשוט שהיה עליו לבצע. על שום כך קבע בית המשפט שיש לראות את בנה"פ ואת עו"ד שטרסלר כמי שתרמו באופן שווה לגרימת הנזק. בהמ"ש שלערעור סבר כי מסקנתו זו של בית המשפט קמא הינה מסקנה מאוזנת וראויה וכי אין להתערב בה.

 51. בסופו של דיון דחה בהמ"ש שלערעור את ערעור בנה"פ במלואו.

* סקירת פסק הדין נערכה על ידי עו"ד טל בוטל-שפיס בעלת משרד עוה"ד בוטל-שפיס פריש המתמחה במשפט מסחרי - אזרחי ודיני בנקאות.

 לצפייה בפרופיל משרד עו"ד וגישור בוטל-שפיס פריש לחץ לחץ : [כאן]