דחיית תביעת בנק כנגד ערב להלוואה, על הסף בגין עילות ו/או פלוגתות אשר הוכרעו ואשר נתקיים לגביהן מעשה בית-דין, ובגין התיישנות, תוך חיוב הבנק בהוצאות הערב

28/01/2013

* עו"ד הראל נוימן

תא 3473-09 ( ביהמ"ש השלום ירושלים) בנק ירושלים בע"מ נ' רז רענן.

פסה"ד ניתן על ידי כב' בפני כבוד השופטת תמר בר אשר צבן, לאחר שהשופט אשר בפניו נשמע התיק, עד לאחר הגשת הסיכומים, כב' השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, יצא לגמלאות.

עובדות המקרה:

ביום 27.10.1997 נחתמו בין בנק ירושלים ללווה, הסכמי הלוואת משכנתא, שלפיהם הלווה הבנק ללווה סך של 426,000 ₪ לשם רכישת זכויות במקרקעין. הנתבע חתם בתור ערב להחזר כספי ההלוואה וכן חתם על שטר חוב על מלוא הסכום האמור.

משלא עמדה הלווה בהחזר ההלוואה, הגיש הבנק ביום 17.8.1999 אל לשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע שטר החוב נגד הלווה, תוך העמדת החוב על סך של 20,000 ₪, אשר היה סכום חובה של הלווה לבנק באותה עת.

במסגרת הליכים שנוהלו בין הלווה לבין מספר נתבעים בבית המשפט המחוזי בחיפה, הגיעו הצדדים להסדר פשרה שאושר בפסק דין ביום 9.9.2004 שעל-פיו נעשתה פנייה אל הוועדה הבין-משרדית במשרד השיכון, כדי שתדון בפריסה מחדש של החזרי כספי ההלוואה.

הבקשה אושרה ונקבעה פריסה חדשה של החזר החוב, אשר הועמד על סך של 766,579 ש"ח. בעקבות הסדר זה, פנה הבנק אל הנתבע ביום 29.6.2005, וביקש שיחתום על מסמכי ההלוואה של הסדר הפריסה החדשים של החזר החוב, אך הנתבע לא נענה אל הפנייה אליו.

משלא עמדה הלווה גם בהסדר התשלומים החדש שנקבע, הגיש הבנק בקשה במסגרת תיק ההוצאה לפועל להגדיל את החוב בתיק ולצרף את הנתבע בתור חייב נוסף בתיק.

בהחלטה מיום 29.9.2005 נענתה ראש ההוצאה לפועל לבקשה. הנתבע צורף בתור חייב והחוב הוגדל כפי שביקש הבנק, והועמד על סך של 378,273 ₪ נכון ליום 27.7.2005. לטענת הבנק, התבקשה הגדלת החוב רק לסכום זה מטעמי גובהה של האגרה.

ביום 9.3.2007 אישרה ההוצאה לפועל את מכירת דירת החייבת באמצעות כונס הנכסים שמונה למימוש הדירה, והדירה נמכרה תמורת 365,000 ₪.

הנתבע הגיש אל לשכת ההוצאה לפועל התנגדות לבקשה לביצוע שטר החוב, ובהחלטה מיום 16.2.2007 הועברה התביעה לביצוע שטר החוב, לבירור בסדר דין רגיל בבית משפט השלום בחיפה.

לאחר שמיעת ראיות בתביעה לביצוע שטר החוב, דחה בית המשפט (כבוד השופטת בטינה טאובר) את התביעה בפסק-דין מיום 24.12.2008, מן הטעם העיקרי, שהבנק לא יידע את הנתבע כי הוא הוחתם גם על שטר החוב, בנוסף על חתימתו בתור ערב לפירעון ההלוואה.

ביום 9.3.2009 הגיש הבנק תביעה לביהמ"ש השלום בירושלים, שבה עתר לחייב את הנתבע לשאת ביתרת החוב הנטענת בסך של 398,446 ₪, אשר לטענת הבנק נותרה גם לאחר מימוש הדירה. הבנק טען כי על הנתבע, שערב לפירעון חוב זה, לשאת ביתרת החוב וזאת משלא עלה בידי הבנק לגבות את החוב מהלווה, וכי אף מימוש הדירה לא כיסה את מלוא החוב.

כתב ההגנה הוגש ביום 31.3.2009. בכתב ההגנה טען הנתבע בין השאר, כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת מעשה בית-דין שקם בפסק הדין בתביעה לביצוע שטר החוב, אשר לטענתו, חוסם את התביעה הנדונה, זאת בין בשל השתק עילה ובין בשל פלוגתות פסוקות שנקבעו בפסק הדין האמור.

עוד טען הנתבע, כי התביעה נגדו התיישנה זמן רב בטרם הוגשה התביעה, וכי בכל מקרה, כל החוב סולק וכי לא נותר כל חוב. אפילו נותר חוב, הרי שבשל השתהות הבנק בהגשת התביעה, ועוד קודם לכן בשל השיהוי שחל עד הפנייה אל הנתבע לסילוק חובה של התובעת, יש להפחית מסכום החוב, ככל שנותר כזה.

הוחלט:

בית המשפט דחה את תביעת הבנק, לאחר שקיבל את טענות הסף של הנתבע, וקבע כי קם מעשה בית-דין החוסם את התביעה, ואולם, כקביעת ביהמ"ש, אפילו לא היה מעשה בית-דין כאמור, הרי שבכל מקרה, התביעה התיישנה כשנתיים וחצי קודם להגשתה ולפיכך דינה להידחות, ואין מקום לדון בטענות הבנק לגופה של התביעה.

בנסיבות אלו, אף הוער על ידי בית המשפט, למעלה מן הצורך, כי מהטעמים שעליהם עמד בית המשפט בפסק הדין בתביעה לביצוע שטר החוב, הרי שהחוב לכאורה, כבר אופס וספק אם בפועל נותר חוב לאחר מכירת הדירה.

בהתאם לפסק הדין, נפסק כי על הבנק לשאת בהוצאותיו של הנתבע. לעניין זה נשקלו בין השאר, נסיבות התביעה הנדונה, אשר הוגשה לאחר שהתיישנה, כפי שכבר נקבע בעניין זה עוד בתביעה קודמת, ואשר הוגשה לאחר שהתביעה הקודמת שהגיש הבנק נגד הנתבע נדחתה.

לפיכך, חויב הבנק לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך של 50,000 ₪.

את הנתבע ייצג עוה"ד עו"ד שמואל אלקלעי.

* סקירת פסק הדין נערכה על ידי עו"ד הראל נוימן, בעל משרד עוה"ד הראל נוימן

המשרד מתמחה בייצוג תובעים פרטיים כנגד גופים מוסדיים ועסקיים גדולים, לרבות ייצוג חייבי וערבי בנקים, ייצוג חברות וגופים עסקיים, וכן ייצוג נפגעים בנזיקין מול חברות ביטוח ורשויות, וייצוג עובדים מול מעסיקים.