העליון קבל ערעור של יורש אמו המנוחה והורה על ביטול השעבודים שנרשמו ע"י הבנק על נכסיה, תוך הפרה בוטה של חובת הזהירות מצד הבנק כלפיה

* עו"ד זמירה שחר
30.4.15

המערער ב- עא 6547/12 ‏ ‏ שי עמר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , הנו יורשה היחיד של אמו המנוחה (להלן: המנוחה) ומערער בשם עזבונה. עניינו של הערעור דנן, בתוקפם של שני שעבודים שנרשמו ע"י הבנק המשיב(להלן-"הבנק") על נכסים של המנוחה להבטחת חוב חברה שבבעלות שניים מבניה האחרים של המנוחה, תוך שימוש בייפוי כוח כללי שניתן על ידה שבע שנים לפני כן.

1. רקע עובדתי


• המנוחה, ניהלה בעבר חשבון בבנק. בשנת 1992 היא חתמה על ייפוי כוח נוטריוני כללי המייפה את כוחו של בנה יהודה( להלן- "ייפוי הכוח" ו "יהודה" בהתאמה), לפעול בשמה ומטעמה. בשנת 1995 חתמה המנוחה על ערבות מתמדת מוגבלת בסכום, לטובת חברה שבבעלות בניה יהודה ונפתלי (להלן: החברה). לגרסת הבנק עצמו, המנוחה הוחתמה על המסמכים בביתה. המנוחה, ששכלה אחד מבניה ושמו סם אמיר ז"ל (להלן: סם), פנתה בשנת 1996 כיורשת עזבון בנה סם ז"ל, למנהל סניף הבנק דאז בבקשה לבטל משכנתא להבטחת חובות החברה, שנרשמה בשעתו לטובת הבנק על נכס שהיה שייך לבנה המנוח. בשנת 1997 נמחקה המשכנתא ובנוסף, הודיע הבנק למנוחה כי בהתאם לבקשתה, היא משוחררת מכל התחייבות כלפיו לחובות החברה, לפי כתב הערבות המוגבלת.


• בשנת 1999 שיעבד יהודה בשם אמו שני נכסי מקרקעין של המנוחה (להלן- השיעבודים) . מעיון במסמכי השעבודים יכול היה להיווצר הרושם שהמנוחה חתמה בעצמה, באשר הבנק לא טרח לציין כי נחתמו ע"י יהודה מכוח ייפוי הכוח. בד בבד, הוציא הבנק למנוחה "הודעה לממשכן להבטחת חובת צד ג'" ואשר לטענת הבנק, נשלחו למנוחה לכתובתה בדואר.


• ביום 14.5.2001 סגרה המנוחה את חשבונה בבנק.


• על פי המצהירים מטעם הבנק, ב-8.2003 הגיעה המנוחה לסניף הבנק והודיעה כי היא מבקשת שנכסיה לא ישמשו עוד בטחון לחשבון החברה. בשנים 2005-2003, שלח הבנק למנוחה מספר מכתבי תזכורת אודות השעבוד להבטחת חובות החברה. מלבד מכתב מטושטש אחד שניתן לקרוא בו בקושי את התאריך ב-2003, שאר המכתבים נושאים תאריכים בין השנים 2005-2004, כאשר אין חולק כי לכל הפחות כבר ב-8.2003, המנוחה כפרה בתוקפם של השעבודים.


• ביום 19.7.2005, פתח הבנק בהליכי מימוש בהוצאה לפועל של השעבודים. לאור זאת, הגישה המנוחה את תביעתה לבית משפט קמא, במסגרתה עתרה להורות על ביטול השעבודים.


• עובדה נוספת שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים היא שהמנוחה לא ידעה קרוא וכתוב.


2. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המנוחה וקבע :


• כי מסמך עליו נסמכת טענת המנוחה כי ביקשה לבטל את ייפוי הכוח הכללי, אינו נושא את חותמת הבנק ואין כל ראיה כי המסמך נכתב בשנת 1997 כטענתה והתקבל על ידי הבנק במועד זה. המכתב הוזכר לראשונה אך בשנת 2005 במסגרת התנגדות המנוחה בתיק ההוצאה לפועל, למרות שהשעבודים נודעו למנוחה ולמערער שנים קודם לכן.


• נקבע כי המנוחה ידעה שיפוי הכוח עליו חתמה בשנת 1992 מופקד בבנק ומשמש את בנה יהודה לצורך הבטחת פעולות החברה, שאם לא כן לא הייתה טוענת שביקשה לבטלו בשנת 1997.


• עוד נקבע כי ממכלול הנתונים עולה שהמנוחה ידעה אודות שעבוד נכסיה בשנת 1999, וכי שטרי השעבודים נחתמו כדין בהתאם להחלטת מועצת המנהלים של החברה. באשר לטענת המנוחה בדבר הפרת חובת הנאמנות של הבנק, נקבע כי משידעה המנוחה כי ייפוי הכוח הופקד בבנק על מנת לעשות בו שימוש כדי לערוב לחובות החברה וכי ייפוי הכוח לא בוטל, ומאחר שיהודה כמיופה כוח עשה בו שימוש בהתאם לייעודו, אין בכך פעולה חריגה המצדיקה מתן הסעד המבוקש.


3. המערער טען


• כי ייפוי הכוח נועד לשחרר את המנוחה מניהול ענייניה השוטפים ולא לשם הבטחת פעילות החברה, וכי המנוחה ביטלה את ייפוי הכוח עוד בשנת 1997, עת ביקשה להפסיק לערוב לחובות החברה, דרישה שנענתה על ידי הבנק.


• עוד נטען, כי בית משפט קמא לא נתן משקל לחובות החלות על הבנק, בפרט נוכח נסיבותיה של המנוחה – אישה מבוגרת שאינה יודעת קרוא וכתוב – ובאשר עסקינן בפעולה מיוחדת וחריגה של רישום שעבוד על נכסיה.


• נטען כי היה על הבנק ליתן הודעה מקדימה למנוחה ולברר את רצונה טרם רישום השעבודים, כי הבנק היה יכול לעשות כך בנקל, ומשלא עשה כן יש לבטל את השעבודים שנרשמו.


4. הבנק המשיב תמך במסקנות בית משפט קמא וטען


• כי אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות עובדתיות.


• הבנק לא חלק על כך שבשנים 1997-1996 פנתה המנוחה למנהל הבנק על מנת למחוק את המשכנתא שרבצה על הנכס של בנה סם ז"ל ובדרישה לבטל את ערבותה המוגבלת.


• לטענת הבנק, המנוחה לא דרשה באותו מועד לבטל את ייפוי הכוח, ורק בשנת 2003 הודיעה לראשונה כי היא מבקשת להפסיק לערוב לחשבון החברה.


• בדבר חובת הבנק ליידע את המנוחה טרם רישום השעבודים, נטען כי מדובר בהרחבת חזית, וכי לבנק לא הייתה כל סיבה לחשוד בהיקף ההרשאה נוכח הלשון המפורשת של ייפוי הכוח.


5. בית המשפט העליון קבע :


• אין חולק כי כבר ב- 1996 המנוחה דרשה לבטל את ערבותה המוגבלת ואת המשכנתא שרבצה על הנכס של סם ז"ל. בכך גילתה המנוחה דעתה כי היא מבקשת להתנתק מערבותה לחברה.
  הבנק לא היה רשאי לעשות שימוש בייפוי הכוח על מנת לשעבד את נכסי המנוחה, שנתיים לאחר שהמנוחה הביעה דעתה באופן נחרץ כי ברצונה לנתק מגע מהחברה, ומבלי ליידע את המנוחה על כך. בכך הבנק הפר באופן בוטה את חובת הזהירות כלפי המנוחה: הוא שעבד את נכסיה מאחורי גבה ללא ידיעתה, תוך שימוש בייפוי הכוח שניתן על ידה שבע שנים לפני כן, ושנתיים לאחר שהמנוחה גילתה דעתה באופן חד-משמעי כי אינה נכונה לערוב לחובות החברה.


• שלוש חובות עיקריות מוטלות על הבנק כלפי לקוחותיו וכלפי צדדים שלישיים והן: חובת תום לב, חובת זהירות וחובת נאמנות . בעניין חובת הזהירות, על הבנק לנקוט אמצעים שבנק סביר היה נוקט בנסיבות העניין, לנהוג בכספי הלקוח במיומנות ובזהירות ראויות ולדאוג כי כספו או נכסיו של הלקוח המופקדים בבנק לא ייפגעו. חובת הזהירות חלה גם כלפי צדדים שלישיים המושפעים מהשירותים שנותן הבנק.


• הבנק טען כי נושא זה הוא בבחינת הרחבת חזית. בית המשפט קבע כי אין לקבל זאת מאחר ובכתב התביעה נטען להפרת חובת תום הלב, ובנסיבות המקרה דנן, השימוש בייפוי הכוח ליצירת השעבודים יכול להיכנס גם לגדר הפרה של חובת תום הלב המעוגנת בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.


• כשם שהבנק חב כלפי ערב בחובת גילוי והסבר, כך הבנק חב כלפי המנוחה: על פי סעיף 12 לחוק המשכון, תשכ"ז-1967, דינו של בעל הנכס-המשעבד כדין מי שערב לאותו חיוב ורואים את המנוחה כמי שערבה לחובות החברה.


• במקרים בהם קיים חשש לניגוד אינטרסים ופעולת השלוח מעוררת חשד בדבר היקף ההרשאה, נדרש הבנק לנקוט אמצעי זהירות ממשיים יותר כמתחייב מדיני השליחות. יהודה היה רשאי לכאורה לפעול מכוחו של ייפוי הכוח משנת 1992. אלא שעל הבנק היה לברר אם הפעולות שבוצעו על ידו אכן נעשו על דעתה של המנוחה, מאחר שיהודה פעל למען אינטרסים שלו ושל החברה, שאינם תואמים לאינטרסים של המנוחה, שכבר הביעה שנתיים לפני כן את רצונה להינתק מהחברה. על כן, ניתן היה לצפות כי הבנק יחתים את המנוחה עצמה על מסמכי השעבוד או יעשה בירור כלשהו כדי לוודא ששעבוד נכסיה על ידי יהודה נעשה על דעתה של המנוחה.


• לכך יש להוסיף כי שעבוד נכסי המנוחה אינו פעולה שוטפת או שגרתית שיש לבצעה במהירות יחסית, אלא פעולה חריגה, אקט "חד פעמי" במהותו, הנעדר יסוד של דוחק זמן, מה שמקנה לבנק אפשרות לבדוק, לחקור ולברר. גם בכך יש כדי להרחיב את החובה המוטלת על הבנק.


• כחלק מקביעת היקף חובת הזהירות המוטלת על הבנק, יש לתת את הדעת גם למערכת היחסים הספציפית שנוצרה בין הצדדים. במקרה הנדון, נציגי הבנק הגיעו בשני מועדים שונים לבית המנוחה וביתר הפעמים הבנק פעל ישירות מולה. נוצרה אפוא ציפייה מוצדקת מצד המנוחה שהבנק יחתים אותה אישית על כל המסמכים הנדרשים לפעולה כה משמעותית, ולמצער יעדכן אותה בזמן אמת על פעולה זו. לכך יש להוסיף את מאפייניה האישיים. המנוחה הייתה קשישה, שלא ידעה קרוא וכתוב, שחוותה טרגדיה, שלא נהגה לפקוד את הבנק ושכבר הביעה את רצונה באופן חד-משמעי להתנתק מפעילות החברה של בניה.


• ככל שהבירור והחקירה קלים ופשוטים יותר, כך גדל היקף החובה המוטלת על הבנק, וניתן לצפות מהבנקאי כי מקום בו מתעורר חשד ביחס לתקינות פעולות מיופה הכוח, יפעל לבירור העובדות לאמיתן. במקרה דנן, כל שנדרש מהבנק היה לפנות אל המנוחה ולהחתימה על מסמכי השעבוד, כפי שנהג בעבר, ולמצער לקבל את אישורה מראש לשעבוד נכסיה ולהסביר לה את פשר השעבוד.


6. סוף דבר

הערעור התקבל פה אחד והבנק חויב ב-40,000 ₪ הוצאות, תוך שבית המשפט מצא לנכון לחזור ולסכם את האבסורד שבהתנהגות הבנק, שהפר חובותיו הבסיסיות בבוטות, מפי כב' השופט י. עמית, כדלקמן:

" הנה כי כן, שבע שנים לאחר שהמנוחה נתנה בידי בנה יהודה יפוי כוח כללי, ושנתיים לאחר שהמנוחה התנתקה מכל ערבות או קשר אל חשבון החברה שבבעלות בניה יהודה ונפתלי, הבנק יצר שני שעבודים על שני נכסי המקרקעין של המנוחה. על אף שהמנוחה אינה יודעת קרוא וכתוב, על אף שהבנק נהג להחתים את המנוחה על מסמכים בביתה, על אף שהבנק לא עשה שימוש ביפוי הכוח קודם לכן, על אף שמדובר בפעולה חריגה וחד-פעמית בניגוד לאינטרס המנוחה, על אף שמדובר בפעולה שאין דוחק זמן בביצועה – למרות כל אלה, הבנק לא פעל ישירות מול המנוחה, לא החתים את המנוחה על מסמכי השעבודים ואף לא יידע אותה על יצירתם בזמן אמת. במקום זאת, הבנק יצר את השעבודים לזכותו להבטחת חובות החברה, תוך שהוא מחתים את יהודה על המסמכים מכוח יפוי הכוח הכללי, שככל הנראה דבר קיומו כבר נשתכח זה מכבר מהמנוחה.

בכך הפר הבנק את חובת הזהירות הבסיסית כלפי המנוחה".

( כל הדגשים אינם במקור- ז.ש.)
* משרד עו"ד זמירה שחר עוסק בתחום האזרחי, מסחרי, בנקאות.