על חובות הבנק כלפי ערבים

ת"א 5561/07, בנק מסד נ' כהן – ראשון לציון

* עו"ד אדי מאירי

הרקע הכללי

בנק מסד תבע את מר כהן בשל ערבותו לשלוש הלוואות של חברה בשם "עולם הבשר והחי בע"מ" (להלן: החברה). יודגש, שמר כהן לא היה בעל מניות או מנהל בחברה, ועל כן הוגדר "ערב יחיד". להגדרה זו משמעות מיוחדת בחוק הערבות, והיא מעניקה ל"ערבים יחידים" הגנות מסויימות, שמי אינם עונים להגדרה, אינם יכולים ליהנות מהן.

מר כהן הכיר את מר זנגי כבעל מעמד בכיר בתעשיית הבשר, אדם אמיד בעל עסקים משגשגים, שגם עזר לו עצמו בעבר, ולכן הסכים לערוב להלוואות של חברתו.

החברה עצמה העמידה בטוחות כלליות להלוואותיה ולמכלול יחסיה עם הבנק. גם מר זנגי, מנהל החברה, היה ערב מתמיד לכל חיובי החברה. יחד עם זאת, לא ניתנו בטוחות ספציפיות להלוואות הרלוונטיות (אלה שלהן ערב מר כהן), ומר זנגי לא היה ערב ספציפי להלוואות אלה.

החברה לא עמדה בהתחייבויותיה לבנק, ובמסגרת הליכי תביעה של הבנק נגדה, נתבע גם מר כהן.

מר כהן הודה, שאכן חתם כערב להלוואות הנזכרות לעיל, אך טען שהבנק הטעה אותו, העלים ממנו מידע חיוני ופעל בדרכים נוספות, אשר כולן יחדיו מאיינות את חתימתו ומבטלות את ערבותו.

ההלוואה הראשונה

מר כהן טען, ובית המשפט קיבל טענתו זו לאחר שמיעת העדים, שלא קיבל מעולם "טופס גילוי מידע לערב" ביחס להלוואה הראשונה. המדובר בטופס, אשר על הבנק להציג לערב בהתאם להוראות המפקח על הבנקים. הטופס אמור להסביר לערב היחיד בשפה פשוטה את מהות ההלוואה ואת משמעות חתימתו כערב. הטופס אמור לפרט לערב את מצב הלווה ולהציג בפניו את הסיכונים המרכזיים בהלוואה.

עוד טען מר כהן, שהבנק הציג בפניו, כאילו הוא עתיד להיות ערב אחד מבין שניים להלוואה. טענה זו נתמכה במסמך עצמו, שם הוסיפה הפקידה המטפלת מטעם הבנק את המילים "ערב 1 מתוך 2". משמעות הדבר, שמר כהן הסכים לערוב להלוואה רק משום שחשב, שיערוב לה אדם נוסף. לדבריו, שבית המשפט קיבל, נאמר לו על ידי הפקידה בבנק, שהערב הנוסף יהיה בן משפחתו של מר זנגי.

ערב בודד, כשערבים נוספים אינם חותמים לבסוף

בית המשפט הפעיל בענין זה הלכה ותיקה של בית המשפט ועל פיה כאשר ערב חותם מתוך מחשבה, שיהיו ערבים נוספים, אך בסופו של דבר הם אינם חותמים יחד עימו, הרי הוא מופטר מערבותו. הטעם הוא כמובן, שהתרחשות כאמור מגדילה את חבותו היחסית של הערב שחתם אל מעבר לחלק היחסי שעליו התכוון להתחייב.

הסוגיה שעימה התמודד בית המשפט היתה זו: הבנק טען, שאין לבטל את הערבות לחלוטין, אלא להטיל על הערב את החלק היחסי, שממילא ידע שייקח על עצמו. כלומר, אם אדם חותם מתוך מחשבה, שיחתום עימו עוד ערב, ולמעשה התכוון לערוב למחצית הסכום, הרי אמנם לא נחייב אותו במלוא הסכום, אך אין סיבה גם לפטור אותו מכל הסכום; הפתרון היחסי הוא לחייבו במחצית הסכום.

בית המשפט דחה גישה זו בהסבר היורד לשורש החתימה על הערבות: אלא אם יוכיח הבנק אחרת, קמה חזקה של הטעיה חוזית. כלומר הערב הוטעה בעצם החתימה, ועל כן בהתאם לדיני החוזים, יש להתייחס לדבר כאל חוזה שמעולם לא השתכלל. אילו ידע הערב, שיערוב לבדו, לא היה מסכים לערוב כלל, לא למלוא הסכום ולא לחלקו. הדבר נשאב כמובן מנסיון החיים. רבים מאיתנו לא יסכימו לערוב לבד, כיון שהיעדר ערבים נוספים עשוי להעיד על הסיכון שבערבות (כדוגמא אחת).

בית המשפט קבע, שהמדובר בהטעייה כמובנה בחוק החוזים כמו גם בניהול משא ומתן בחוסר תום לב לקראת כריתתו של חוזה, עילת ביטול בפני עצמה על פי דיני החוזים.

ההלוואה השניה

במקרה של ההלוואה השניה קיבל מר כהן את כל הפרטים הרלוונטיים כולל טופס מידע לערב לפני החתימה על הערבות, והוא ידע שיהיה ערב בודד. אלא שגם כאן הוטעה מר כהן בדרך אחרת.

החברה היתה כאמור בבעלות מר זנגי, אשר ניהל עוד חברה בשם "עולם ההודו" (להלן: החברה השניה), וגם לה היה חשבון בנק אצל הבנק התובע ואפילו באותו סניף. עם העברת ההלוואה השניה לחשבון החברה, הכספים הועברו עוד באותו יום לחברה השניה. משמעות הדבר חשובה ביותר: הכספים מעולם לא שימשו למטרה, שלשמה ניתנה הערבות.

על מנת להבהיר, יתאר לעצמו הקורא את המצב הבא:

ראובן מבקש משמעון לערוב להלוואה, שראובן מבקש לקחת. שמעון מכיר את ראובן, סומך עליו ועל יכולת ההחזר שלו (כפי שהיה במקרה של מר כהן, אשר הכיר את מר זנגי וידע שהוא בעל מעמד של סוחר בכיר בתחום הבשר), ולכן מסכים לערוב להלוואה. ראובן לוקח את כספי ההלוואה ומעביר אותם ללוי. בפועל מי שיחויב בהחזר החודשי ובסילוק ההלוואה הוא לוי. שמעון אינו יודע הרבה על לוי, ובכל מקרה מעולם לא הסכים לערוב ללוי. זהו המצב של מר כהן.

מסיבה זו קבע בית המשפט, שהיתה על הבנק חובה אקטיבית לגלות למר כהן, שההלוואה למעשה אינה הלוואה לחברה אלא לחברה השניה. הבנק ניסה לטעון, שמדובר בהתחשבנות פנימית בין שתי החברות, שלבנק אין עליה שליטה, אך בית המשפט קבע, שכאשר החשבונות מתנהלים באותו סניף ממש, והבנק יודע אודות העסקה הכוללת, אין לפטור את הבנק מליידע את הערב.

לבנק היתה חובה ליידע את מר כהן בדבר החברה השניה, בדבר ניהול שני החשבונות, בדבר העובדה, שהיה אשכול של חברות, בדבר היחסים בין החברות באשכול ובדבר אופן העמדת האשראי לחברות השונות כיחידות או כאשכול. כל אלה נתונים קריטיים לידיעתו של ערב פוטנציאלי, וככל שהבנק יודע אותם, עליו לגלות אותם לערב.

במקרה הספציפי, הזרמת הכסף מחשבון לחשבון חיזקה את מצב הבטוחות של הבנק כנושה, וזאת על חשבונו של מר כהן כערב. הדבר מוסיף נופך נוסף וחמור להפרת חובת תום הלב של הבנק בניהול המשא ומתן עם מר כהן למתן הערבות.

הלוואה שלישית

גם כאן ערב מר כהן להלוואה של החברה בידיעה, שההלוואה נועדה למימון משאית חדשה. הדבר נרשם מפורשות במסמכי ההלוואה והערבות. למר כהן נאמר מפורשות על ידי הבנק (כך קבע בית המשפט), שהמשאית עצמה תשועבד לטובת ההלוואה, כלומר תמושכן. משמעות הדבר היא, שככל שההלוואה לא תוחזר ייפרע הבנק קודם כל מהמשאית עצמה (לגביה נטען על ידי הבנק, ששווייה כפול מגובה ההלוואה), ורק אחר כך יפנה לבטוחות אחרות. הדבר הפחית כמובן את גובה הסיכון של מר כהן כערב.

בפועל הבנק רשם את המשאית כבטוחה לכלל חובות החברה ולא להלוואה הספציפית. בעוד שמבחינת הבנק לא היתה לכך משמעות – כרית הביטחון של הבנק בעינה נותרה ככל שמסתכלים על התמונה הכוללת – הרי מבחינתו של מר כהן ההבדל הוא תהומי לרעתו.

בית המשפט ביקר פעולה זו של הבנק בחריפות, תוך שהוא מדגיש שבכך הפר הבנק כלפי מר כהן את חובות האמון שהוא חב לו, ועל כן ביטל גם את הערבות להלוואה השלישית.

סיכום

לאור כל הדברים האלה הפטיר בית המשפט את מר כהן מערבותו לכל שלוש ההלוואות, ואף פסק סך 25,000 ₪ כשכר טרחת עו"ד לטובתו.

פסק הדין מלמד אותנו שוב, שאין לקבל את דברי הבנק כתורה מסיני. על פי הדין הישראלי על הבנקים חלה חובת אמון מוגברת ללקוחותיהם. חשוב להדגיש, שעל פי הדין הישראלי ערב נחשב גם הוא כלקוח של הבנק. זאת מעבר לחובת תום הלב הכללית. הבנק, כמי שמחזיק במידע ובכוח גדולים לאין ערוך מאלה של הלקוח, גם חייב בחובות מוגברות. כאשר הבנק מפר חובות אלה נכון להתייצב מולו ולהציג את גרסת הלקוח.

לערב הזכות לדעת למה הוא ערב, כמה ערבים נוספים יעמדו לצידו, ומה הסיכון שבו הוא עומד. פגיעה בזכויות אלה מצד הבנק תביא לביטול ערבותו.

את הערב ייצג עו"ד רונן זינגר.

פורסם באתר מ.א. בקרה וניהול בע"מ בתאריך 9/10/2011

* כותב המאמר : עו"ד אדי מאירי – בעל רשיון לעריכת דין בישראל ובניו יורק. עוסק בליטיגציה מסחרית ובייעוץ בדין האמריקאי.

לצפיה בפרופיל משרדו של עו"ד אדי מאירי לחץ: [כאן]