הבנק לא עמד בחובות הגילוי כלפי ערב

ת.א. 4274/09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' אורה נידם

עו"ד אבי שטרית *

רקע

ביום 4.12.1998 העמיד בנק לאומי למשכנתאות בע"מ הלוואה לאמויאל דוד ומדלסי טלי (להלן: "הלווים") בסך 475,000 ש"ח לרכישת דירה.

הלווים לא עמדו בהחזר ההלוואה, ובחודש דצמבר 2003 נמכרה הדירה. מתוך תמורת המכירה זוכה חשבון ההלוואה בסך כ- 468,000 ש"ח, ועדיין נותרה יתרת הלוואה בסך כ- 320,000 ש"ח.

לאחר שהבנק מיצא את כל אמצעי ההוצאה לפועל כנגד הלווים, ולאחר שניתן אישור ראש ההוצאה לפועל, הגיש הבנק תביעה בגובה יתרת ההלוואה כנגד הגב' אורה נידם (להלן: "הנתבעת"), בגין ערבותה לחובותיהם של הלווים.

עוד יוסף כי אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת הנה בגדר "ערב יחיד" כהגדרתו בחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות").

חוק הערבות והתקנות שהותקנו על פיו קובעים הוראות שונות ומפורטות לגבי ערבים בכלל וערב יחיד בפרט שמטרתן להעניק הגנה מרבית לערבים, ובראשן חובות גילוי רחבות היקף הנוגעות לפרטי ההלוואה ותנאיה, לסיווג הערבות (ערב רגיל, יחיד או מוגן), מספר הערבים וכדו'.

כמו כן על פי תקנות הערבות כל הפרטים הנדרשים לגילוי לערב יחיד ייעשו במסמך נפרד מחוזה הערבות, תוך קביעת הוראות צורניות מפורטות. כל זאת על מנת להבטיח שהערב היחיד יודע ומבין בדיוק את ההתחייבות אותה הוא לוקח על עצמו – קודם לחתימתו על חוזה הערבות.

השאלה שעמדה להכרעת בית המשפט הייתה האם הבנק עמד בחובות הגילוי ואי ההטעיה המוגברות החלות עליו כלפי הערבה, ולכן רשאי הוא לתבוע ממנה את הסכומים שלא שולמו על יד הלווים, אחרת יש לפטור את הערבה מערבותה, באופן מלא או חלקי.

טענות הנתבעת:

הנתבעת טוענת להתנהלות רשלנית מצד הבנק המזכה אותה כערבה יחידה לפטור מערבותה. בין היתר טענה הנתבעת לא הוסבר לה דבר עובר לחתימתה, לא צויין בפניה כי הנה ערבה יחידה ומוגנת והמשמעות שיש לכך לערבותה, לא קיבלה העתק מהסכם ההלוואה כמתחייב, והפקידה שהחתימה אותה בבנק לא הובאה לעדות מטעם הבנק.

כמו כן טוענת הנתבעת כי לא קיבלה כל הודעה בדבר הגשת התביעה כנגד הלווים וכתוצאה מכך נמנע ממנה להצטרף להליך.

הנתבעת אף מציינת כי הכתובת הרשומה אצל הבנק, ושאליה נשלחו ההודעות מהבנק, ככל שנשלחו, הנה "חיפה" בלבד ללא כתובת מפורטת בעוד שהיא גרה בירושלים.

מכאן לטענת הנתבעת הבנק לא עמד בחובות הגילוי המוגברות המוטלות עליו, ומחדלו מביא לתוצאה מתבקשת של מתן הפטר לנתבעת מערבותה.

קביעת בית המשפט

בית משפט השלום בירושלים, כבוד השופטת אנה שניידר, קובע כי הבנק אכן לא עמד בחובות המוטלות עליו על פי חוק כלפי הנתבעת כערבה יחידה ולכן דין תביעת הבנק להידחות.

בית המשפט מאמץ את הכלל על פיו הימנעות בעל דין מהבאת עדות מפעילה חזקה כי העדות פועלת לרעתו, ולכן, משלא הובאה לעדות הפקידה שהחתימה בפועל את הערבה, הרי שטענותיה לגבי נסיבות החתמתה על ההסכם ואי הגילוי הנאות עובר לחתימתה – למעשה לא נסתרו.

בהקשר זה בית המשפט דוחה את טענת הבנק כי יש להפעיל את הכלל הקובע כי אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך משפטי עליו חתם, וקובע כי חזקה זו אינה חלה לגבי ערב יחיד באופן אוטומאטי, זאת בשל ההוראות המיוחדות והמחמירות שקבע המחוקק בנוגע לערב יחיד, המהוות למעשה דין מיוחד, ולכן על התובע להוכיח התקיימותן.

* הכותב, עו"ד אבי שטרית, שימש במשך 25 שנה בתפקידים בכירים במערכת הבנקאית. מתמחה בייצוג לקוחות נגד בנקים.