התקבלה טענת נתבעים בדבר קיומו של הסדר בעל פה עם הבנק

* עו"ד גיא יעקב

28/11/2011

בית משפט השלום בבאר שבע (ת.א. 8606/07 בנק מזרחי טפחות נ' ברדוגו) דחה ביום 13.11.2011 תביעה כספית ע"ס 200,000 ₪ של בנק נגד לווה ונגד ערבה להלוואה, תוך שהוא מקבל את הטענה שבין הצדדים נכרת הסכם בעל פה לסילוק החוב, ושהנתבעים עמדו בהסכם זה.

הרקע לתביעה

בנק מזרחי טפחות בע"מ הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים בגין יתרת חוב שנותרה לפירעון שתי הלוואות אשר ניתנו לנתבע מס' 1 בערבותה של הנתבעת מס' 2 (גרושתו של נתבע 1) וזאת בגין יתרת חוב שנותרה בהלוואות, בסך של 496,592 ₪, לאחר הפחתת סך של 900,000 ₪, אשר אין מחלוקת כי שולמו על ידי הנתבע. יתרת החוב המלאה, נכון למועד מתן פסק הדין, עמדה על כ- 700,000 ₪, כאשר הבנק העמיד את הסכום הנתבע בתביעה, לצרכי אגרה בלבד, על סך של 200,000 ₪.

הנתבעים מצידם טענו כי נוצר הסכם מחייב בינם לבין נציג הבנק, לפיו הבנק אפשר לנתבעים לבצע מכר עצמי של דירה (למרות שהדירה היתה בהליכי כינוס נכסים במסגרת הליכי הוצאה לפועל) ובכפוף לתשלום תמורת מכר הדירה, בסך של 900,000 ₪ סוכם, כי יבוטל השעבוד על הדירה, יבוטלו הליכי כינוס הנכסים על הדירה, ויתרת החוב תמחק באופן שתיק ההוצאה לפועל – ייסגר. הבנק, לעומת זאת, טען כי סוכם שכנגד תשלום הסך של 900,000 ₪, יוסר השעבוד מדירת הנתבעים, ללא קשר לשאלת יתרת החוב.

השאלה שבמחלוקת

השאלה היחידה שעמדה במחלוקת בין הצדדים הייתה האם הצדדים התקשרו בהסכם פשרה, לפיו כנגד תשלום בסך של 900,000 ₪ יסולק החוב כטענת הנתבעים או שרק יוסר השעבוד מדירת הנתבעים כטענת הבנק.

הראיות וההכרעה בשאלה שבמחלוקת

חשוב להדגיש כבר בשלב זה כי לא היה כל הסכם חתום בין הצדדים ביחס לשאלה שעמדה במחלוקת, וכי בית המשפט היה צריך לנתח, מתוך הראיות שהובאו בפניו, האם נכרת הסכם בע"פ בין הצדדים או לא.

לאחר בחינת הראיות, החליט בית המשפט לאמץ את גרסת הנתבעים, ופסק כי אכן נכרת הסכם בע"פ בין הצדדים לפיו יתרת החוב תסולק כנגד תשלום סך 900,000 ₪ על ידי הנתבעים.

בית המשפט חזר על ההלכה לפיה בנק המעניק שירות ללקוחותיו חייב לנהוג בזהירות ובהגינות וחייב אף לוודא כי הלקוח מבין את מהות ההתקשרות הנערכת עימו והסיכון הכרוך בה, וכי מוטלת על התאגידים הבנקאיים החובה לפעול ולהתערב, על מנת למנוע מצב שבו הלקוח ייטול על עצמו התחייבות, אשר אין הוא מבין את טיבה ומהותה המדויקת.

בנסיבות העניין מצא בית המשפט כי הבנק הפר את החובות הנ"ל, בכך שהבנק הציג במהלך ההליך גרסאות שונות. בתחילה טען שההסכמה שהתגבשה בעניין תשלום של 900,000 ₪ - הייתה "אך ורק בתמורה להסרת השעבוד!". מאוחר יותר, חזר בו הבנק מגרסה זו והודה בכך שנתגבשה הסכמה נוספת, בנוגע להפחתת יתרת החוב מסך של כ – 500,000 ₪ לסך של 300,000 ₪ ובתשלומים שייפרסו לתקופה של - 20 שנים; כמו כן, גרסתו המאוחרת של הבנק לפיה, הוסכם בין הצדדים על יתרת חוב, בסך של 300,000 ₪, נותרה ללא תימוכין וכי העד מטעם הבנק השיב תשובות סותרות.

בהתייחס למדיניות הבנק לגבש הסכם בכתב בדבר סילוק יתרת החוב אומר בית המשפט, כי מהראיות שהוצגו בפניו עולה המסקנה, כי הבנק כלל לא ניסה להוציא לפועל את ההסכמות, אשר נתגבשו, לשיטתו של הבנק, לתשלום יתרת חוב מופחתת, בסך של 300,000 ₪ (במקום 500,000 ₪). העדות היחידה שהוגשה מטעם הבנק היא של עובד הבנק; לא ניתנה בתצהיר מטעם הבנק התייחסות לגירסת הנתבעים אלא ניתן תצהיר לקוני וכללי; לא הוכח כי פריסת החוב הנטענת על ידי הבנק בוצעה בהסכמת הנתבע וכן לא הוכח שנמסר לנתבע העתק בכתב של נוסח ההסדר ולא הובאו עדים רלוונטיים מצדו של הבנק.

בית המשפט מציין את התרשמותו הכללית הטובה של בית המשפט מהנתבע וכן את קיומן של ראיות נסיבתיות נוספות התומכות בגרסת הנתבע.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, הורה בית המשפט על דחיית תביעת הבנק ועל חיוב הבנק בשכר טירחת ב"כ הנתבעים בסך 15,000 ₪.

* הכותב הינו בעל משרד עו"ד העוסק בתחום דיני בנקאות והוצאה לפועל.