בנק דיסקונט פעל בניגוד להוראות חוק שירות נתוני אשראי, וישלם ללקוחו פיצוי בסך 20,000 ש"ח

17/12/12

מבוא:

בינואר 2002 התקבל בכנסת חוק חדש, שנקרא "חוק שירות נתוני אשראי, התשס"ב-2002″. חוק זה נכנס לתוקף באוגוסט 2004.

החוק האמור מבוסס על חוק דומה שקיים בארה"ב (שם הוא נקרא בסלנג "פיקו" FICO ) כאשר העיקרון הינו, כי ניתן לקבל מידע על אמינותו של כל אדם בקשר להתחייבויות הכספיות שהוא קיבל על עצמו, בין בפעולתו כעסק ובין בפעולתו כאדם פרטי.

כך בהגדרת "פרסום תקנות שירות נתוני אשראי (תיקון), התשע"ב-2011":

"חוק שירות נתוני אשראי נועד לספק מידע על אופן עמידתו של אדם בהתחייבויות הכספיות שנטל על עצמו לאורך השנים וכחלק מכך להגביר את מוסר פירעון התשלומים בציבור. כמו כן, נועד החוק להקל על פתיחת התחרות בשוק האשראי ליחידים ולאפשר את הוזלת האשראי".

לאחר אוגוסט 2004 - כניסת החוק לתוקפו - ניתנו רישיונות למספר חברות בארץ שעוסקות באיסוף ועיבוד מידע על ההתנהלות הפיננסית של כל אדם בוגר במדינה. ישנם שני סוגי מידע: מידע חיובי כלקיחת הלוואות והחזרתן, ומידע שלילי הקשור עם בעיות בתשלום חובות מסוגים שונים.

מקורות המידע השלילי נקבעו בחוק והינם בנק ישראל, ההוצאה לפועל, כונס הנכסים הרשמי, בתי המשפט, הבנקים, חברות כרטיסי האשראי ומקורות אחרים.

החברות האמורות, שאוספות את המידעים קיבלו "רישיון שירות נתוני אשראי" והן אוספות ושומרות את המידע במאגריהם, ומוכרות את המידעים הללו לגורמים שונים הפונים אליהם בבקשה לקבל אינפורמציה. כל חברות האשראי בארץ, הבנקים המסחריים, הבנקים למשכנתאות, חברות ליסינג, מקומות עבודה ועוד גורמים רבים אחרים קונים את המידע מהחברות הללו לפני שהם עושים עסקים שונים.

ברור ונהיר, כי המידעים המצויים אצל החברות הללו משפיעים מאד על החיים של יחידים ושל עולם העסקים.

פס"ד דנש בחש נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ:

ב 26/11/12 ניתן פסק דין רלוונטי - בתיק ת"ק 1201-07-12 דנש בחש נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ע"י כב' הרשם הבכיר יגאל נמרודי.

במסגרת פסה"ד הנ"ל התובע - איש עסקים ותיק - תבע את בנק דיסקונט בגין נזקים שהסב לו אגב העברת הודעה לבעל רישיון שירות נתוני אשראי - חברת B.D.I. - בדבר קיומו של חוב שתשלומו לא הוסדר, כאמור בסעיף 16(א)(5) לחוק שירות נתוני אשראי,תשס"ב-2002, כל זאת בשעה שהמידע נמסר בניגוד להוראות החוק.

ובמה הדברים אמורים?

התובע - סוחר ומפעיל שתי חנויות - פתח בעבר הרחוק חשבון עו"ש בבנק, אשר לא היה פעיל וצבר חוב בסך של 518 ש"ח. הבנק דרש את הסדרת החוב האמור, ושלח דרישה בכתב להסדרת החוב. מספר ימים לאחר קבלת מכתב הדרישה דאג התובע להסדיר את חובו לבנק.

המחלוקת בין התובע לבנק נבעה מהעובדה שהבנק העביר לB.D.I. הודעה בדבר חוב שתשלומו לא הוסדר, וכל זאת בשעה שבמהלך פרק הזמן שמיום משלוח מכתב הדרישה ועד ליום הדיווח ל B.D.I. הוסדר תשלום החוב על ידי התובע.

זאת ועוד, בדו"ח שהפיק B.D.I. צוינה הערה בדבר משלוח מכתב דרישה לתשלום חוב לבנק. לטענת התובע, הערה זו מהווה, בין היתר, פגיעה בשמו הטוב והיא מזכה אותו בתשלום פיצויים, לרבות בשים לב לעובדה שבפני התובע נחסמו אפשרויות לקבלת אשראי, עובדה שהביאה לפגיעה אישית בו ובעסקיו.

לטענת הבנק, הדיווח לחברה על החוב נבע מטעות משרדית ובתום לב בחישוב מניין הימים.

ביהמ"ש קבע:

התובע עוסק במסחר ואמינותו בעיני גורמים הסוחרים עמו, ספקים ולקוחות, כמו גם אמינותו בפני תאגידים בנקאיים המעניקים אשראי, מהווה בסיס להצלחתו המסחרית, ולא יכול להיות ספק, כי בעיני האדם הסביר –ספק או לקוח – פרסום הודעה לפיה התובע אינו מסדיר את חובו לבנק גם לאחר שנשלח אליו מכתב דרישה בכתב לעשות כן מהווה פרסום העלול "לפגוע באדם .... בעסקו,במשלח ידו או במקצועו", כאמור בסעיף 1(3) ל חוק איסור לשון הרע.

עוד נקבע, כי אין מחלוקת, לפיה ההודעה אל B.D.I. נשלחה על ידי הבנק בניגוד להוראות חוק שירות נתוני אשראי. ההודעה אומנם נשלחה לאחר תום 60 יום ממועד משלוח ההתראה (עפ"י הנדרש בחוק) אולם היא נשלחה על ידי הבנק כאשר התובע הסדיר זה מכבר את תשלום החוב.

עוד צויין פרט חשוב כי בתדפיס B.D.I. לא מצוין מהו שיעור החוב אותו נמנע כביכול התובע לשלם לבנק. צד ג' אשר מבקש לעשות שימוש בתדפיס כאמור עשוי להסיק שמדובר בחוב בשיעור משמעותי, בעוד החוב (בעת שהיה קיים) הסתכם בשיעור של 518 ₪ בלבד.

סופו של דבר, ובנסיבות נקבע כי בהתאם להוראת סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, זכאי התובע לפיצוי מהבנק בשיעור של 20,000 ₪.

* המאמר נכתב על ידי עו"ד טל בוטל-שפיס בעלת משרד עוה"ד בוטל-שפיס פריש המתמחה במשפט מסחרי - אזרחי ודיני בנקאות.

לצפייה בפרופיל משרד עו"ד וגישור בוטל-שפיס פריש לחץ לחץ : [כאן]