בית המשפט העליון דחה ערעור של בנק דיסקונט נגד יהלומן

* עו"ד אפרים פאר (פולק) 

בית המשפט העליון בפסק דין שניתן על ידו ביום 26.1.10 ע"א 9158/07, דחה את הערעור שהגיש בנק דיסקונט נגד היהלומן דוד אלעזר והשאיר על כנו את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בת"א, אשר דחה תביעה כספית ע"ס כ-1.5 מיליון ש"ח שהגיש הבנק נגד היהלומן.

בכתב התביעה טען הבנק כי חברה בשם ברק יהלומים בע"מ (להלן: החברה) ניהלה חשבון אצל הבנק. החברה קיבלה אשראי מן הבנק. להבטחת האשראי הפקידה החברה בידי הבנק יהלומים מעובדים. מדובר היה במשכון מופקד. לטענת הבנק נמסרו היהלומים לידיו הנאמנות של היהלומן שעסק בתיווך יהלומים, לשם מכירתם על מנת שהתמורה תהא להקטנת האשראי שהעמיד הבנק לחברה. לטענת הבנק, הפר היהלומן את התחייבותו ומסר את היהלומים לחברה. היהלומים שנמסרו ליהלומן נעלמו, כך לטענת הבנק, ומכאן דרישתו מן היהלומן שישלם את שוויים.

היהלומן לא התכחש להתחייבותו כלפי הבנק אלא טען כי בפועל, בידיעת הבנק ובהסכמתו, שיטת העבודה לאורך זמן הייתה כזו שהיהלומן קיבל את היהלומים לידיו ומסרם לחברה והיא אשר מכרה את היהלומים לקונים שונים. התמורה שנתקבלה הייתה נמסרת ליהלומן והוא היה מעביר את הכספים לידי הבנק. גרסה זו של היהלומן נתמכה אף בדבריו של מנהל החברה. הן בתצהירו והן בחקירתו היהלומן נקב בשמות של פקידות של הבנק שהיו מודעות לדרך הפעולה האמורה, ובמיוחד לכך שהיהלומים שקיבל היהלומן מן הבנק נמסרו לידי החברה. מטעם הבנק העיד מנהל הסניף בו נוהל חשבונה של החברה. הפקידות שהיהלומן הזכיר בשמותיהן לא הובאו לעדות.

בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי שני הצדדים העלו טענות הגיוניות ומשכנעות וכי לפיכך ההכרעה היא לחובת הבנק, שכן הנטל להוכיח את התביעה מוטל היה עליו.

ביהמ"ש העליון הגיע למסקנה כי אין מקום להתערב בהכרעתו של בית המשפט המחוזי. מצד אחד ברור כי היהלומן חתם על התחייבות כיצד יפעל לגבי היהלומים ולפיה הוא התחייב שלא למסור את היהלומים לידי החברה. בפועל נמסרו היהלומים לידי החברה. על פי עדותו של היהלומן ועדותו של מנהל החברה נעשה הדבר בידיעתו המלאה של הבנק. מדובר בפעילות לא חד-פעמית אלא בדפוס התנהגות שנמשך לאורך זמן. היהלומן ציין את שמותיהן של מספר פקידות של הבנק שהיו מודעות למהלכים השונים ונטלו בהם חלק. משום מה ראה הבנק לנכון להעיד את מנהל הסניף בלבד אך לא את הפקידות האמורות. בצדק ציין בית המשפט קמא את המחדל האמור, כטעם לדחיית התביעה. בנסיבות המקרה הנוכחי כאשר עדויותיהם של היהלומן ושל מנהל החברה עמדו על כנן, וכאשר הבנק לא העיד את הפקידות, לא היה מנוס מדחייתה של התביעה.

בית המשפט דחה את הערעור וכמו כן חייב את הבנק בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ש"ח.

* הכותב הוא עורך דין ונוטריון אפרים פאר (פולק) המתמחה בדיני בנקאות ומסחר.