דיני השטרות אינם ממצים את מערכת היחסים שבין הבנק ללקוח, ולצורך הכרעה במקרה בו איבד בנק שיקים שהפקיד לקוח בחשבונו, יש לפנות אל שאר מערכות הדינים החלות על יחסים אלו ולבחון את החובות הנובעות מהן. הבנק לא יכול לפטור עצמו באופן חד-צדדי מאחריותו רק בשל כך שקיימת אפשרות לקבל שיקים חלף השיקים שאבדו.

ציטוטים ממיני-רציו שפורסם באתר נבו:

דיני השטרות אינם ממצים את מערכת היחסים שבין הבנק ללקוח, ולצורך הכרעה במקרה בו איבד בנק שיקים שהפקיד לקוח בחשבונו, יש לפנות אל שאר מערכות הדינים החלות על יחסים אלו ולבחון את החובות הנובעות מהן. הבנק לא יכול לפטור עצמו באופן חד-צדדי מאחריותו רק בשל כך שקיימת אפשרות לקבל שיקים חלף השיקים שאבדו.

לקוחה של בנק הפקידה בחשבונה שיקים, והבנק איבד את חלקם. הבנק לא זיכה את החשבון בסכומי השיקים שאבדו ולא פיצה את הלקוחה בגין אובדנם. עם זאת, הוא מסר לידי הלקוחה כתבי שיפוי על מנת שתוכל לפנות למושכי השיקים ולקבל מהם שיקים חליפיים. האם הבנק יכול היה להסתפק במתן כתבי השיפוי כאמור, או שמא היה עליו להכיר באחריותו לאובדן ע"י זיכוי מתאים של חשבון הבנק? זו השאלה שהתעוררה במסגרת הבר"ע. בימ"ש השלום קבע כי כתבי השיפוי שניתנו ע"י הבנק הם תחליף מספק עבורם. ערעור שהוגש לביהמ"ש המחוזי נדחה בפסק דין תמציתי לפי תקנה 460(ב) לתקסד"א. המבקשות טוענות כי היה מקום להפחית את סכומי השיקים שאבדו מסכום החוב שנתבע מהן.

ביהמ"ש העליון דן בבקשה כבערעור וקיבל את הערעור בקבעו:
היקף החובות החלות על הבנק בעת שהוא מטפל בשיקים שהופקדו בידיו לגבייה זכה לדיון מקיף בעניין בנק לאומי. במסגרת פסק דין זה הובהר כי על הטיפול של הבנק בשיקים לגבייה חל, לצד דיני השליחות, אף חוק חוזה קבלנות, מאחר שהבנק פועל במעמד של קבלן המבצע שירות עבור הלקוח. בהתאם, חל במצב דברים זה סעיף 6(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות שמטיל על הבנק אחריות ברמה גבוהה של "שומר השכר העיקרי". לאמור – הוא אחראי לאבדן הנכס או לנזקו זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן. בהתאם, נקבע כי תניה לפיה במקרה של אובדן שיק שהופקד לגבייה יישא הבנק באחריות רק כאשר הוכחה רשלנותו, היא תניה מקפחת.

כלל הוא כי בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו, והמבקש לעכב את ביצוע פסק הדין או מעוניין לקבל סעד זמני בערעור צריך לשכנע את ביהמ"ש שסיכויי הערעור טובים וכןעל כן, הגם שבמצבים של אובדן שיק סעיפים 70-69 לפקודת השטרות מאפשרים לקבל שיק חלופי ממושך השיק או לנקוט בהליכים משפטיים כלפיו, אפשרות זו אינה מאיינת את אחריותו של הבנק כלפי הלקוח. היא רק מקנה לבנק או ללקוח, לפי העניין, את הכוח לדרוש קבלת שטר חלופי או לנקוט בהליך מתאים. במילים אחרות, סעיפים אלו מסדירים את היחסים שבין מי שאחז בשיק שאבד לבין מושך השיק, ולא את היחסים שבין הלקוח לבין הבנק שמונה לפרוע את השיק עבורו.

ההנחה שעמדה ביסוד טענת הבנק במקרה זה היא שהאפשרות הקיימת לקבל שקים חלף השיקים שאבדו "מאפסת" את אחריות הבנק כלפי המבקשות. אין לקבל הנחה זאת כבסיס להכרעה. אכן, הבנק יכול היה לפנות למושכי השיקים ולדרוש מהם שיקים אחרים חלף אלה שאבדו כנגד מתן כתבי השיפוי. הוא אף יכול היה לבקש ממבקשת 2 לשתף עמו פעולה בעניין. אולם הוא לא יכול היה לפטור עצמו באופן חד-צדדי מאחריותו רק בשל כך שקיימת חלופת פעולה כזו, ולגלגל את האחריות לכך לכתפי המבקשות. דיני השטרות אינם ממצים את מערכת היחסים שבין הבנק ללקוח ולצורך ההכרעה במקרה מסוג זה יש לפנות אל שאר מערכות הדינים החלות על יחסים אלו ולבחון את החובות הנובעות מהן.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף בשים לב לחובת תום הלב המוגברת שמוטלת על הבנק ולחובת האמון שחלה עליו, בהתחשב בכוח הרב ובידע העודף שיש לו. פערי הידע, המיומנות והמשאבים בין הבנק ללקוח מצדיקים הטלת חובות מוגברות ופיקוח על הבנקים שיבטיחו הגנה נאותה ללקוח.

נסיבות המקרה הנדון ממחישות את ההצדקה שבחלוקת הסיכונים המתוארת, כשהאשם רובץ לפתחו של הבנק ומולו ניצבת בעלת עסק קטן התלויה באשראי הניתן ע"י הבנק. לבנק היו הידע, המיומנות והמשאבים לפעול לגביית השיקים שאבדו ולא היה מקום לקבוע שנקודת המוצא לדיון במערכת היחסים בינו לבין המבקשות היא גלגול הנטל שבניהול ההליכים המשפטיים כלפי כל אחד ממושכי השיקים לכתפי הלקוחה. כתבי השיפוי שניתנו למבקשות הובילו אותן למסע מייגע שהעלה חרס.

רעא 2119/18 ‏‏(בית משפט עליון) – XXX (בפירוק) נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

פס"ד מיום 14/05/2018 - פורסם בנבו

לצפייה בפסק הדין באתר נבו לחץ [כאן]