נדחתה תביעת בנק נגד לקוחה בגין פעולות חד-צדדיות שביצע הבנק בחשבון המשותף של הלקוחה ובעלה

17/02/2013

·עו"ד תמיר מריזן

תא"ק (תל-אביב-יפו) 54288-08 – בנק דיסקונט בע"מ סניף שדרות עמנואל נגד אתי אדיר

פסק הדין ניתן ביום 07/02/2013ע"י כבוד השופטת – הגב' הדס פלד.

תמצית עובדות המקרה נשוא התובענה דנא:-

ביום 30.11.08 הגיש התובע – בנק דיסקונט בע"מ סניף שדרות עמנואל (להלן: "התובע" ו/או גם "הבנק") את התובענה דנן, בהליך של סדר דין מקוצר, כנגד הנתבעת – הגב' אתי אדיר (להלן: "הנתבעת" ו/או גם "הגב' אדיר") ובעלה – מר מימון אדיר (להלן: "הבעל" ו/או גם "מר אדיר").

הנתבעת ובעלה הגישו מטעמם בקשת רשות להתגונן מפני התובענה של הבנק, ובדיון מיום 22.6.10 שהתקיים בפני כבוד השופטת – הגב' ורדינה סימון, הגיעו הצדדים להסכמה אשר לפיה בקשת הרשות להגן של הבעל תידחה ויינתן כנגדו פסק-דין על מלוא סכום התביעה; ואילו לנתבעת תינתן הרשות להתגונן מפני תביעת הבנק כנגדה.

על-פי כתב התביעה, הנתבעת ובעלה ניהלו חשבון עו"ש אצל הבנק (להלן: "החשבון" ו/או גם "החשבון המשותף").

במסגרת חשבון זה, העמיד הבנק לרשות הנתבעת ובעלה אשראיים שונים, ובין היתר, הלוואה בסך של 30,000 ₪ (להלן: "ההלוואה").

מאחר שהנתבעת ובעלה חדלו מלשלם את תשלומי ההלוואה, מימש הבנק את זכותו להעמיד את החוב לפירעון מיידי ודרש כי תיפרע ייתרת החובה בחשבון, שעמדה על-סך של 51,626 ₪.

הנתבעת ובעלה לא פרעו את החוב כאמור, ומכאן התביעה של הבנק כנגדם.

החשבון הנ"ל נפתח בבנק בשנת 1987. עד לשנת 2006, הנתבעת הייתה הבעלים היחידי של החשבון, אך החל משנת 1993 היה בעלה של הנתבעת מיופה כוח בחשבון.

ביום 13.2.06, צורף הבעל כשותף מלא לחשבון, כאשר נקבע כי חתימת כל אחד מבעלי החשבון בנפרד, מחייבת את החשבון. ביום 15.2.06, עם צירופו של הבעל לחשבון הנתבעת, חתמו הנתבעת ובעלה מחדש על מסמך תנאיי חשבון העו"ש.

הבעל היה באותה עת בעל השליטה בחברת בנייני לרום מ.י. בע"מ (להלן: "החברה"), אשר ניהלה אף היא חשבון אצל הבנק (להלן: "חשבון החברה"). ביום 21.8.03, בטרם הצטרף הבעל כבעלים בחשבון, חתם הבעל על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום, לכל חובות החברה כלפי הבנק.

הבנק העמיד לטובת החשבון המשותף הלוואה בסך של 30,000 ₪, זאת על סמך בקשה לקבלת הלוואה שנחתמה על-ידי הנתבעת ובעלה ביום 29.1.07.

בתחילת חודש יוני 2008, חשבון העו"ש היה ביתרת חובה בסך של כ- 34,000 ₪, כאשר בחשבון המשותף היו:- פיקדון סגור ותיק ניירות ערך.

ביום 19.6.08, פדה הבנק באופן חד-צדדי את הפקדון בסך של 190,000 ₪. (הרווח ממשיכת הפקדון עמד על-סך של 9,085 ₪ והחיוב במס בגין הפקדון עמד על-סך של 1,362 ₪).

הבנק העביר את הסכומים הנ"ל לחשבון העו"ש, ומיד לאחר מכן העביר את מלוא הסכום, קרי - 198,000 ₪, מהחשבון המשותף לחשבון החברה, זאת לשם כיסוי יתרות החובה בו.
ביום 22.6.08, מכר הבנק את תיק ניירות הערך בחשבון המשותף תמורת סך של 7,993.58 ₪. תמורת מכירת ניירות הערך הועברה לחשבון העו"ש, ומיד לאחר מכן העביר הבנק את מלוא הסכום, קרי - 8,000 ₪, מהחשבון המשותף לחשבון החברה, ואף זאת לשם כיסוי יתרות החובה בו.

בסך הכל, מימש הבנק חסכונות בחשבון המשותף בסך כולל של 206,000 ₪, ואת מלוא הסכום הנ"ל העביר הבנק לחשבון החברה לשם כיסוי יתרות החובה של החברה בו.

בטרם הוגשה תביעת הבנק, העמיד הבנק את שארית ההלוואה בחשבון המשותף לפירעון מיידי כאמור.

תמצית טענות הבנק:-

במסגרת תביעתו דנא טען הבנק, כי הכספים אשר מומשו בחשבון המשותף היו משועבדים לטובת חובותיו של הבעל כערב לחובות החברה.

אי-לכך, לטענת הבנק, מאחר שהחסכונות בחשבון המשותף היו משועבדים להבטחת חובותיו של הבעל כערב לחובות החברה, הרי שהייתה לבנק הזכות לממשם ולנהוג כפי שהוא נהג בפועל.

הבנק ציין, כי אומנם בטרם הוא ביצע את המימוש והעברת הכספים מהחשבון המשותף לחשבון החברה הוא הזמין את הנתבעת ובעלה לחתום על טפסיי הסכמה לכך. אולם, אי-חתימתם של הנתבעת ובעלה על הטפסים הנ"ל אינה גורעת מזכותו של הבנק לפעול בהתאם לזכויותיו המוקנות לו. מכל מקום, הבנק טען שהוא שלח לנתבעת הודעה מוקדמת על כוונתו לבצע את המימוש והקיזוז כנ"ל.

לשיטתה של הנתבעת, יתרת החובה בחשבון נגרמה בשל הפעולות החד-צדדיות שביצע הבנק בחשבון המשותף, וזאת שלא כדין. לטענת הנתבעת, הבנק משך כספים מתכנית חיסכון בחשבון המשותף וכן מימש את תיק ניירות הערך בחשבון, את הכספים העביר לחשבון המשותף, באופן שכיסה אוטומטית את יתרת החובה בחשבון. אולם, מיד לאחר מכן משך הבנק את מלוא כספי המימוש מהחשבון המשותף - מעבר ליתרת הזכות שהייתה בחשבון לאחר המימוש - והעבירם לחשבון החברה לשם כיסוי יתרת החובה בו.

לפיכך, הנתבעת טענה אפוא, כי בפעולותיו הללו של הבנק, יצר הבנק, בעצמו, את יתרת החובה בחשבון, אשר כעת הוא תובע אותה מאת הנתבעת.

תמצית טענות הנתבעת:-

הנתבעת ציינה במסגרת הגנתה, כי לא היה לה כל קשר לחוב החברה כלפיי הבנק, וכי היא לא הייתה ערבה לו או שותפה לו בכל צורה שהיא ולא הייתה לה, לשיטתה, כל חובה לשלמו.

לחילופין טוענת הנתבעת, כי הבנק היה רשאי להעביר רק מחצית מהסכום לטובת כיסוי חוב החברה, שכן במקרה דנן חלה החזקה הקובעת, כי בחשבון משותף של בעל ואשה, הבעלות בכספים היא בחלקים שווים.

לבסוף, טוענת הנתבעת, כי זכות הקיזוז של הבנק היא לכל היותר לקיזוז יתרות זכות.במקרה דנן, הבנק ביצע קיזוז באופן שיצר יתרת חובה בחשבון. הבנק מימש את כספי הפקדון וניירות הערך בחשבון המשותף באופן שסכום המימוש נכנס לחשבון המשותף. לאחר הכנסת סכום המימוש לחשבון המשותף עמד החשבון על יתרת זכות של 163,507 ₪(שכן, לפני כן החשבון היה ביתרת חובה של 34,214 ₪). לפיכך, זהו הסכום המקסימאלי שהבנק היה רשאי לקזז, ובעצם העובדה שהבנק קיזז את מלוא סכום המימוש, כי-אז נוצרה יתרת החובה בחשבון ועל-כן הבנק אינו רשאי לתבוע אותה כעת מאת הנתבעת.

תמצית פסק-דינו של בית המשפט הנכבד:-

כאמור בכותר של סקירה זו, בית המשפט הנכבד דחה במלואה את תביעת הבנק כנגד הנתבעת.

לשם ההכרעה, בית המשפט הנכבד העמיד לדיון 2 שאלות:-

האחת,האם בביצוע הקיזוז בין החשבון המשותף לחשבון החברה בגין ערבותו של הבעל, היה על הבנק להשתמש בכספי המימוש לכיסוי יתרת החובה בחשבון המשותף בטרם ביצע את הקיזוז, ולאחר מכן לקזז את יתרות הזכות בלבד? (להלן: "סוגיית הקיזוז");

והשנייה, האם הבנק הוכיח, כי הפקדון ותיק ניירות הערך היו משועבדים להבטחת חובו של הבעל כערב לחובות החברה (להלן: "סוגיית השעבוד").

באשר לסוגיית הקיזוז, קבע בית המשפט הנכבד, כי קיימת חזקה שלפיה לא ניתן להפעיל את זכות הקיזוז של הבנק רק על חלק מסוים בחשבון – ובמקרה דנן: הפיקדון ותיק ניירות הערך – ולהתעלם מחלק אחר בחשבון, קרי – מיתרת החובה.

אומנם, בית המשפט הנכבד ציין, כי הבנק והלקוח יכולים להתנות על חזקה זו, אך במסמך תנאי פתיחת החשבון של הנתבעת בבנק, אשר במסגרתו נקבעה זכות הקיזוז של הבנק, לא עולה ההתנייה על החזקה הנ"ל ולכן אותה חזקה חלה על המקרה דנן.

לפיכך, משעה שהפיקדון וניירות הערך מומשו על-ידי הבנק באופן חד-צדדי והועברו לחשבון העו"ש, כי-אז על-מנת לבצע את הקיזוז – היה ראשי הבנק לקחת אך ורק את הסכום הסופי המשוקלל לאחר כיסוי יתרת החובה בחשבון המשותף, ולא היה באפשרותו לקזז את חוב הבעל מכוח ערבותו לחובות החברה עם מלוא סכום המימוש של הפיקדון וניירות הערך, אלא רק עם יתרת הזכות המשוקללת שנוצרה בחשבון לאחר המימוש.

בית המשפט הנכבד קבע, כי כאשר הבנק "מקזז" סכום הגבוה מיתרת הזכות בחשבון, כי-אז אין מדובר עוד בקיזוז הלכה למעשה, אלא ביצירת חוב מלאכותי של הלקוח כלפיו, ופעולה שכזו מצד הבנק חורגת מזכות הקיזוז שבה הוא אוחז.

על-כן, באשר לסוגיית הקיזוז, קבע אפוא בית המשפט הנכבד, כי הבנק לא היה רשאי ע"פ זכות הקיזוז שבה הוא אחז מכוח מסמך תנאי פתיחת החשבון לבצע קיזוז של כל סכום הפיקדון וניירות הערך באופן שהכניס את החשבון המשותף ליתרת חובה, אלא לכל היותר היה רשאי הבנק לבצע את הקיזוז האמור עד כדי גובה יתרת הזכות שהייתה קיימת בחשבון לאחר המימוש הנ"ל של הפיקדון וניירות הערך.

ובאשר לסוגיית השעבוד, בית המשפט הנכבד קבע, כי הבנק לא הציג כל מסמך אשר יש בו כדי לתמוך בטענתו, שלפיה כביכול הפיקדון ותיק ניירות הערך בחשבון המשותף שועבדו באופן ספציפי לשם ערבותו של הבעל כלפיי התחייבויות החברה לבנק.

אדרבא, בית המשפט הנכבד קבע, כי דווקא עולה אפוא ממסמכיי הבנק, כי השעבוד חל על סך יתרת הזכות בחשבון, ועל כל הזכויות והסכומים שיצטרפו אליה. דהיינו, כי השעבוד חל על היתרה המשוקללת בחשבון.

לפיכך, בית המשפט הנכבד קבע, כי גם בהקשר לסוגיית השעבוד, הבנק היה רשאי אפוא להעביר מהחשבון המשותף לטובת חשבון החברה אך את סכום יתרת הזכות המשוקללת בחשבון לאחר מימוש הפקידון וניירות הערך, ובמילים הפוכות – הבנק לא היה רשאי להעביר מהחשבון המשותף לחשבון החברה את מלוא סכום הפיקדון וניירות הערך באופן שעלה על סכום יתרת הזכות המשוקללת בחשבון המשותף ובכך להכניס את החשבון המשותף ליתרת חובה שאותה תובע כעת הבנק מאת הנתבעת.

אשר על-כן, בסיכום הדברים ולאחר שהם נותחו כאמור ע"י בית המשפט הנכבד, ביכר בית המשפט הנכבד לדחות את תביעת הבנק כנגד הנתבעת, תוך שהוא חייב את הבנק בתשלום הוצאותיה של הנתבעת בסך של 15,000 ₪.

• את הנתבעת ייצג עו"ד אבי זילברפלד.

• סקירת פסק הדין הנ"ל נעשתה ע"י עו"ד תמיר מריזן.

• משרד עו"ד תמיר מריזן מתמחה בייצוג תובעים פרטיים ומסחריים כנגד בנקים וגופים מוסדיים ועסקים גדולים, לרבות ייצוג חייביי וערביי בנקים, ייצוג חברות וגופים עסקיים, ייצוג בעסקאות מקרקעין למיניהן, וכן ייצוג עובדים ומעסיקים ביחסי עבודה.