עיקול חשבון בנק משותף – מה על חלקו של בן הזוג?

עו"ד אדי מאירי*

12/6/2011

בני הזוג קלצקו עירית ויהודה נישאו בישראל בשנת 1972, עזבו את ישראל לתקופה ארוכה ושבו ארצה בשנת 2008 כתושבים חוזרים.

הם פתחו חשבון בנק בבנק הפועלים, אשר היה החשבון היחיד, ששימש אותם לצרכיהם השוטפים, ובו נדרשו חתימותיהם של שני בני הזוג לשם משיכת כספים. כנגד יהודה קלצקו ניתן פסק דין לטובת בנק מזרחי (פסק הדין ניתן בהיעדר, ובני הזוג טוענים, שלא ידעו כלל על ההליך, משום שהיו אותה שעה בחו"ל), ובנק מזרחי ביקש להיפרע מהכספים שבחשבון המשותף. החוב נוצר כתוצאה מערבות אישית של יהודה לחברה, שהקים בישראל בזמן שהות בני הזוג בחו"ל ושנכשלה כלכלית. לטענתה של עירית קלצקו לא ידעה כלל על הקמת החברה והתנגדה מאז ומעולם למתן ערבות אישית של בעלה.

ההלכה העקרונית – שיתוף בזכויות ובחובות

נקודת המוצא בדין הישראלי היא של שיתוף נכסים בין בני זוג נשואים המנהלים משק בית משותף. שיתוף הנכסים חל על זכויות כמו גם על חובות, למעט על חובות הנושאים אופי אישי מובהק. נטל ההוכחה לקיומו של חיוב אישי, שאין לראותו כחלק מהנכסים המשותפים, מוטל על הטוען לכך. העיקרון אם כך הוא זה: מי שנהנה מן הדבש, חייב לשאת בעוקץ.

דוגמא מובהקת למקרים החורגים מן הכלל היא, כאשר פעולתו של בן הזוג נעשתה תוך בגידה בבן הזוג האחר, תוך הסתרה מכוונת, אולי מרמה של ממש. יחד עם זאת יש לזכור, שלא תמיד בן הזוג "העסקי" משתף את בן הזוג האחר בכל פעולה ופעולה שלו, ולכן אי ידיעתו של בן הזוג האחר לא מעידה בהכרח על פעולת בגידה. המבחן נוסח בפס"ד קלצקו באופן הרטורי הבא:

"לו הניבה החברה רווחים, והבעל היה מזרים רווחים אלה למשק הבית המשפחתי - האם אז היתה האשה דוחה הכנסות אלה ומסרבת לקבלן לטובת המשפחה, בטענה כי אינה רוצה כל חלק בהכנסות שצמחו מפעולות עסקיות, שהבעל ביצע בניגוד לעמדתה ושלא על דעתה?"

יחד עם זאת אין דעתה של הפסיקה הישראלית נוחה מכך שנושים (צד שלישי למערכת הנישואין) יהנו מחזקת השיתוף. בענין זה הבחינו בתי המשפט בין נכסים עסקיים, שם נכון היה בית המשפט לאפשר לנושה ליהנות מחזקת השיתוף, לעומת נכסים פרטיים, שם בתי המשפט אינם נוטים לעשות כן.

נכסים המוגנים מהילכת השיתוף

ראשית יש להדגיש את הענין הבא: חזקת השיתוף חלה בראש ובראשונה ביחסים הפנימיים שבין בני הזוג; לא כלפי צדדים חיצוניים.

באופן מיוחד הגנו בתי המשפט בישראל על דירת המגורים, שהיא הנכס הפרטי הגדול ביותר של משפחה בישראל, ובו לא מאפשרים לרוב בתי המשפט לנגוס בזכויותיו של בן הזוג, שאיננו החייב העיקרי.

סוגיה חשובה אחרת היא הזיקה בין החוב לבין הנכס. כלומר, האם הנכס קשור לחוב – כדוגמת בית (הנכס), שנקנה בכספי משכנתא (החוב)?

כמו כן השיתוף בחובות בנכס שאינו הנכס העיקרי – בדרך כלל בית המגורים – ככל שנושה צד שלישי "נהנה" ממנו לגבי נכסים משפחתיים מתגבש רק בעת אירוע קריטי בחיי הנישואין, כזה המביא למשבר ביחסים בין בני הזוג, כגון מות אחד מהם, גירושין, או אירוע אחר המעמיד את היחסים בסכנה משמעותית. רשימת ה"אירועים הקריטיים" אינה סגורה, ויש לבחון כל מקרה לגופו, אך החשוב לענייננו הוא, שכל עוד לא התרחש אירוע קריטי שכזה, החוב מוטל על כתפיו של בן הזוג, שיצר את החוב, ועל כתפיו בלבד.

זוהי למעשה תמצית הלכת פס"ד שלם, ובית המשפט בענין קלצקו הלך בעקבותיה, יישם אותה והגיע לתוצאה המתבקשת על פי אותה הלכה.

מן הכלל אל הפרט – הפסיקה בפס"ד קלצקו

בית המשפט פסק, שלמרות היותו של חשבון הבנק הנכס העיקרי של בני הזוג (משום שלא היתה להם דירת מגורים), הרי כללי השיתוף החלים על דירת המגורים (כלומר התגבשות השיתוף כבר במסגרת הנישואין) אינם חלים; לפיכך השיתוף חל רק בהתרחש "אירוע קריטי", וכזה לא אירע במקרה זה.

עוד קבע בית המשפט, שהנכס (הכספים בחשבון הבנק המשותף) אינו קשור לחוב (חובות הבעל כתוצאה מעסקיו). זאת משום שהכספים בחשבון נבעו משלושה מקורות: כספי ירושה של הבעל, כספי מענקים כתושבים חוזרים ומשכורותיה של האישה. לפיכך, בין שחשבון הבנק שקול לדירת המגורים בין שלא, לא יכולה לחול עליו חזקת השיתוף ככל שהיא נוגעת לנושה חיצוני לנישואין, ועל כן לא היה רשאי בנק מזרחי להיפרע מחלקה של האישה בחשבון הבנק, אלא לעקל רק את חלקו של הבעל.

סיכום

למרות קיומו של שיתוף בחשבון הבנק, ולמרות העובדה, שככלל רשאי כל אחד מבני הזוג למשוך את כל הכספים מחשבון הבנק המשותף, לנושה חיצוני לא ניתנה זכות לעקל את מלוא הכספים בחשבון המשותף, כאשר החוב נוצר על ידי אחד מבני הזוג, ואינו קשור לכספים בחשבון הבנק.

מסקנה זו יש לסייג בשני סייגים: הראשון, שפסק הדין האמור ניתן בהתבסס על נסיבות עובדתיות מסויימות ביותר; די שאחת מהן היתה שונה, וייתכן שבית המשפט היה מגיע לפסק דין שונה. השני, שמדובר בפסק דין של בית משפט השלום; אמנם הוא מבוסס על פסיקה קודמת של בית המשפט העליון, אך הנושא עצמו טרם נדון בבית המשפט העליון, ועל כן פסק הדין אינו מהווה הלכה מחייבת.

למרות הסתייגויות אלה פסק הדין משמעותי ביותר ליחסי הכוחות שבין נושים לחייבים, ובפרט בין נושים גדולים וחזקים (דוגמת בנקים) לבין האזרח הקטן. פסק הדין מעניק הגנה משמעותית לתא המשפחתי כנגד נושים.

ה"פ 7421-07-09 קלצקו נ' קלצקו ואח'

* עו"ד אדי מאירי – בעל רשיון לעריכת דין בישראל ובניו יורק. עוסק בליטיגציה מסחרית ובייעוץ בדין האמריקאי.