בית המשפט גרע שיקים שלא כובדו ביום מנוחה ממניין השיקים שסורבו, משיקולי צדק

עו"ד הראל נוימן *
9/9/16

בית המשפט קיבל באופן חלקי, משיקולי צדק בלבד, ערעור אשר הוגש בהתאם לסעיף 10 א' לחוק שיקים ללא כיסוי והורה על גריעת 8 שיקים שחוללו ביום מנוחה בו הסניף סגור.

עם זאת, בית המשפט הבהיר, כי היה על המערערת לפעול מבעוד מועד כדי להסדיר את מסגרת האשראי, וכי גם ההתראה ניתנה לפני סגירת סניף הבנק בסוף השבוע, אך קבע כי בנסיבות המקרה, מדובר בטעות או התרשלות שלא גרמו נזק היות והשיקים כובדו, ולפיכך, ניתן לקבל את המחדל ביחס לשיקים שסורבו ביום המנוחה בהבנה מסוימת.

עובדות המקרה:
חברה בע"מ בעלת חשבון בנק הגישה ערעור על פי חוק שיקים ללא כיסוי, בגין הגבלה שהוטלה על חשבונה המתנהל בבנק, לטענת המערערת, בינה לבין הבנק היה נוהג, במשך יותר מ-15 שנים לפיו היה מוסכם על הצדדים כי תוגדל מסגרת האשראי לפי צרכי התחייבויות והיקף עבודתה של המערערת. המערערת טענה כי העניין מקבל משנה תוקף בעת שלמערערת ובעליה פיקדונות ובטחונות רבים המוחזקים ע"י הבנק בחשבונות אחרים ולצורך העניין מכסים גם את השיקים שסורבו בחשבון.

המערערת טענה שעצם כיבוד ופירעון שיקים נוספים בימים שלאחר סירוב השיקים יש בו להעיד על חוסנה הכלכלי ועניין זה עולה בקנה אחד, לטענתה, עם ההבנות ששררו בין הצדדים עד לאחרונה.

המערערת טענה שהיה על הבנק להודיעה מראש על כוונותיו ולא לסרב באופן חד צדדי לכבד שיקים בהיקף של כ- 250,000 ₪ ביום בו הבנק סגור ואין בו פעילות.

לטענת המערערת התנהלות הבנק והפעולה בה נקט כשהחליט לסרב את השיקים נשוא הערעור שונה, חדשה וסותרת את מה שהיה מקובל או נהוג בין הצדדים במשך שנים רבות וכל זאת ללא כל הצדקה.

המערערת טענה שטרם הורה הבנק על החזרת השיקים נושא הערעור היה לה יסוד סביר להניח כי השיקים הנ"ל היו אמורים להיפרע כסדרם לאור הנוהג או ההסכמות אשר התקיימו בינה לבין הבנק במשך שנות ניהול החשבון ובשים לב לבטוחות שעמדו לזכותה.

לטענת המערערת, הבנק לא שלח מכתב התראה לפני סירוב חמשת השיקים הראשונים וכן כי היה סיכום שבעת חריגה יוזרם כסף מחשבונו הפרטי של הבעלים של המערערת שגם מנוהל באותו סניף.

בתגובה לערעור טען הבנק כי הדיון בערעור הינו תיאורטי לאור העובדה שישנם 13 שיקים נוספים שסורבו מעבר לאלו שפורטו בהודעת הערעור ומשכך, גם אם יתקבל הערעור ויגרעו כל השיקים נשוא הערעור הדבר לא ישנה את התוצאה המעשית והחשבון יכנס ממילא להגבלה.

הבנק טען שיש לדחות את הערעור גם מאחר והוא איננו מבוסס לא משפטית ולא עובדתית ולא הוכחה אף אחת מעילות הביטול שבחוק, שכן כל השיקים הוחזרו בחשבונה של המבקשת כדין, עקב היעדר יתרה מספקת לכיסויים.

הבנק הוסיף וטען שמעולם לא היה הסכם כלשהו בין הצדדים במסגרתו התחייב הבנק להגדיל את מסגרת האשראי בחשבון המערערת כדבר שבשגרה ולצורך כיבוד השיקים ומשעה שלא הופקדו בחשבון כספים שיצרו יתרה מספקת לכיסוי השיקים ביום הצגתם לפירעון ואף לא ביום למחרת הצגתם לפירעון, הוחזרו כל השיקים בחשבון כדין.

הבנק הדגיש כי חרף ההזדמנות שניתנה למערערת לפרט ולהוכיח "כיצד בדיוק הועמדו המסגרות החד צדדיות, אם בכלל ולפרט איזה שיקים כובדו למרות החריגה ממסגרות האשראי" אין בתצהיר שום אזכור למסגרת חד צדדית לה טענה המערערת וההפניה לאותם מקרים בהם כובדו שיקים חרף "חריגה ממסגרת האשראי" מראה כי לא כך היה ובמועד הפירעון דה פקטו, היה כיסוי לשיקים וכי באותם מקרים בהם הועמדו הלוואות, הייתה פניה מצד המערערת אשר נדונה ונבדקה בכל מקרה לגופו ע"י הגורמים המוסמכים בבנק.

הוחלט:
לאחר שדן בטענות הצדדים, קבע ביהמ"ש, כי אם יתעלם משיקולי הצדק, הרי על בסיס ניתוח הראיות, הטענות והדין יש להורות על דחיית הערעור. המערערת לא הוכיחה כי היה לה יסוד סביר להניח שהיתה מוטלת על הבנק החובה לפרוע את השיקים נשוא הערעור, ולמעשה הוכח כי הבנק היה מתריע על חריגה ממסגרת האשראי, וכי המערערת ומי מטעמה עקבו אחרי מצב החשבון והשיקים שאמורים היו להיפרע ושנמשכו ממנו והוכח כי המערערת היא זו שפעלה מדי פעם, באחריותה ומיוזמתה וביצעה הפקדות, ניכיונות או ביקשה הלוואות והכל כדי לגרום לביטול החריגה ממסגרת האשראי המוסכמת על סך 300,000 ₪. והבנק, כעולה מדפי החשבון, נעתר לבקשות והעמיד הלוואות אך לא שינה את מסגרת האשראי, בוודאי לא באופן חד צדדי.

כן קבע בית המשפט, כי לא הוכח שהבנק פעל בחוסר תום לב או הפרה לחובת הנאמנות באופן שיש בו לתמוך בטענת המערערת ולקבל את הבקשה לגריעת השיקים.

אולם חרף האמור, קבע בית המשפט כי במקרה דנן, אינו יכול שלא לשקול גם שיקולי צדק: השילוב של כיבוד השיקים ותשלומם לאוחזים/המוטבים יחד עם היסטוריה של עמידה בהתחייבויות כעולה מדפי החשבון והתנהלות עסקית שגם אם אינה חפה מטעויות איננה מעידה, לפחות בזמנים הרלבנטיים לנושא הערעור כאן, על ניצול לרעה של השיקים והשימוש בהם.

לצד זאת, קבע בית המשפט כי האינטרס הציבורי במקרה דנן הוא לאפשר לחברה פעילה המפרנסת לא מעט משפחות הן באופן ישיר והן באופן עקיף, להתקיים ולא לקרוס רק בגלל ניהול "איטי" או שגוי שלחשבון הבנק ורק בגלל איחור של יום או יומיים בהסדרת ההלוואה הספציפית בתחילת אותו השבוע בו סורבו השיקים.

לפיכך, ביהמ"ש קיבל את הערר באופן חלקי, משיקולי צדק בלבד, והורה על גריעת 8 השיקים שחוללו ביום מנוחה, בו הסניף היה סגור. בית המשפט הבהיר כי היה על המערערת לפעול מבעוד מועד כדי להסדיר את מסגרת האשראי, גם אם ההתראה ניתנה לפני סגירת הסניף בסוף השבוע, אך בנסיבות מדובר בטעות או התרשלות שלא גרמו נזק היות והשיקים כובדו, את המחדל ביחס לשיקים שסורבו ביום המנוחה ניתן לקבל בהבנה מסוימת ומכאן הכרעת ביהמ"ש.

בנוסף, חויבה המערערת בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד לבנק ולסכום זה צורף הפיקדון כפסיקת הוצאות נוספת. ניתן ביום 27.7.16; את המערערת ייצג עו"ד ג. מטאנס.

עשא (השלום חיפה) 46324-01-16‏ ‏ אדיר מבנים נידים בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

* סקירת פסק הדין נערכה על ידי עו"ד הראל נוימן, שותף במשרד עוה"ד נוימן-שלזינגר. המשרד מתמחה בייצוג תובעים פרטיים כנגד גופים מוסדיים ועסקיים גדולים, לרבות ייצוג חייבי בנקים, וכן ייצוג נפגעים בנזיקין מול חברות ביטוח ורשויות, וייצוג עובדים מול מעסיקים.