שינוי כללי המשחק בדיני שטרות – ביטול הלכת גויסקי

* עו"ד גיא יעקב
30/11/2015

ביום 24.11.15 נפל דבר בבית המשפט העליון. הוחלט (רע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ברוב דעות של השופטים הנדל ושהם כנגד דעתו של השופט סולברג) לבטל את הלכת גויסקי (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פד"י טז(1) 595 (1962)) לאחר יותר מחמישים שנה של הלכה מחייבת, ואין להמעיט בחשיבות ביטול הלכה זו.

ובמה דברים אמורים?

ראובן משך שיק לפקודת שמעון, כנגד סחורה אותה היה אמור שמעון לספק לראובן בהמשך. הסחורה לא סופקה, וראובן נתן הוראה לבטל את השיק. בין מועד מסירת השיק לשמעון עד לביטולו על ידי ראובן, הסב שמעון את השיק לצד שלישי. במעמד הסבת השיק לצד שלישי, נפלה טעות בהסבה, שגרמה לכך שאותו צד שלישי אינו "אוחז כשורה" בשיק (אלא רק "אוחז בעד ערך").

להלן יובאו מספר מושגי יסוד מפקודת השטרות לשם הבנת הנושא:

'אוחז' – מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר..."

'אוחז בעד ערך' – "(א) תמורה בת-ערך לשטר יכול שתהא –

(1) כל תמורה המספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה;

(2) חוב קודם או חבות קודמת; ודינם כדין תמורה בת-ערך בין שהשטר הוא בר-פירעון עם דרישה ובין שהוא בר-פירעון בזמן עתיד.

(ב) משניתן בזמן מן הזמנים ערך בעד שטר, רואים את האוחז כאוחז בעד ערך כלפי הקבל וכלפי כל מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן.

(ג) אוחז שיש לו עכבון על השטר מכוח חוזה או מכלל דין, רואים אותו כאוחז בעד ערך כדי הסכום שיש לו עכבון כנגדו".

'אוחז כשורה' – "(א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.

(ב) ביחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות כדי רמאות.

(ג) אוחז, בין בעד ערך ובין שלא בעד ערך, שזכות קנינו בשטר הגיעה לו מכוח אוחז כשורה ושאיננו שותף לשום רמאות או אי חוקיות הפוגעות בשטר, יש לו כל הזכויות אשר לאותו אוחז כשורה כלפי הקבל וכלפי כל הצדדים לשטר שקדמו לאותו אוחז.

מלשון הפקודה ניתן ללמוד כי רק האוחז כשורה יכול להתגבר על טענות ההגנה האמורות, ולא אוחז או אוחז בעד ערך. עם זאת, בהלכת גויסקי נקבע כי גם אוחז בעד ערך יכול להתגבר על הטענה של "כישלון תמורה", ובכך תוך הפרת החוזה שנכרת בגדר עסקת היסוד שבמסגרתה נעשה השטר, על פי הלכת גויסקי, בתנאים מסוימים זכאי הצד השלישי לקבל את תמורת השיק מראובן, חרף העובדה שאינו "אוחז כשורה".

בעובדות המקרה שעמדו בבסיס פסק דין גויסקי, המערער לא היה "אוחז כשורה" שכן קיבל את השטר לידיו לאחר מועד פירעונו, אך נקבע באותו מקרה כי המערער זכאי לגבות השיק, שכן הנו אוחז "בעד ערך" וכי ה"פגם" (כישלון עסקת היסוד) נוצר לאחר סיחור השיק.

בפסק דין נשוא סקירה זו, עובדות המקרה היו דומות לאלה שעמדו בבסיס הלכת גויסקי. המערערת (להלן – טל טריידינג קורפ) התקשרה עם חברת יהלומי צבי אור (1981) בע"מ (להלן – יהלומי) בחוזה שבמסגרתו התחייבה יהלומי למכור לה יהלומים בעתיד. בעת ההתחייבות משכה טל טריידינג קורפ לפקודת יהלומי שיק דחוי, מתוך כוונה לפרעו לאחר קבלת היהלומים. יהלומי הסבה את השיק לצד ג' – בנק לאומי – בתמורה לכיסוי חוב. לאחר מכן נקלע יהלומי לקשיים כלכליים ולא סיפקה לטל טריידינג קורפ את היהלומים. טל טריידינג קורפ נתנה לשיק הוראת ביטול, ושתי ערכאות (שלום ומחוזי) חייבו אותה לשלם את סכום השיק לבנק לאומי, וזאת למרות שחלה טעות בהסבת השיקים לבנק, שעה שלא התקיימה זהות בין שם החברה לחותמת ההסבה, בהסתמך על הלכת גויסקי כאמור לעיל.

במסגרת הדיון, ערך בית המשפט העליון דיון מקיף בהלכות השטרות לפי הדין הקיים והרצוי, ובפרט של פסקי דין קודמים של בית המשפט העליון, אשר תקפו את הלכת גויסקי, ואף המליצו לבטלה. כבסיס לביטול הלכת גויסקי, קבע בית המשפט כי בעת קביעת ההלכה התעלם בית המשפט מכך שהשטר אינו רק חפץ. הוא גם חוזה. למשל, אם היה השטר נשרף לאחר שהועבר לבנק, לא היה הבנק מאבד את ממונו. ה"חיוב" הטמון בשטר היה נותר, והבנק היה רשאי לגבותו מהמבקשת. לפיכך, קבע בית המשפט כי יש לבחון את גם את תחולת דיני הקניין ודיני החוזים, בנוסף לדיני השטרות, כדי ללמוד מהו מעמדו של אוחז בעד ערך.

בית המשפט הסכים לחלק מן הניתוח שערך בית המשפט בעניין גויסקי. בית המשפט קבע כי השטר הוא גם בעל ממד של חפץ. הוא תופס מקום במרחב הפיזי. הוא מוחשי. ניתן לגעת בו ולהעבירו מיד ליד. בענייננו, כאשר הוסב השיק לבנק בטרם הופר החוזה עם המבקשת – קנה הבנק זכות קניין בשטר. זכות קניין זו אינה פוקעת למפרע עם הפרת החוזה. אך במקום שבו עצר בית המשפט בעניין גויסקי, המשיך בית המשפט כעת וקבע – יש להוסיף ולבחון את טיב ה"חפץ" שהועבר מהחברה לבנק. טיב זה, כפי שצוין, הוא חיוב. יש לבחון אותו על פי דיני החיובים. בחינה כזו מביאה למסקנה שהחיוב שהועבר היה כרוך כל העת בביצוע חיוביה של החברה. כאשר נכשלה התמורה, נפגע אף החיוב שבשטר. אמנם בלשון פקודת השטרות נחשב הדבר ל"פגם בקניין" של האוחז, אך הכוונה במקרה כזה אינה לפגם בבעלות על השטר עצמו אלא פגם בחיוב הטמון בו. אם הצד השלישי אוחז בשטר כשורה, דחה המחוקק "פגם" זה מפני תביעתו של הצד השלישי. היות שהבנק אינו אוחז כשורה, אין הוא גובר על טענת המבקשת כי הופרה ההתחייבות לספק לה יהלומים. האחיזה בעד ערך כשלעצמה אינה מגשימה תכלית מיוחדת המצדיקה להתגבר על זכויותיו של החייב על פי כללי הדין הרגילים.

בית המשפט החיל על העניין שנדון בפניו מבחן משולש – דיני השטרות, החיובים והקניין. לאוחז כשורה – ורק לו – דיני השטרות קובעים את גורלו של השטר באופן בלעדי. צד, לרבות הבנק, בעת שאחיזתו כשורה – רשאי לגבות את סכום השיק אף אם לחייב ישנן טענות הגנה ביחס לעסקת היסוד בינו לבין הנפרע. זהו מעמדו המיוחד של אוחז כשורה. באשר לכל אוחז אחר – יהא הוא אוחז סתם או אוחז בעד ערך – נקבע כי דיני השטרות במובן המצומצם אינם מקנים לו "אור ירוק" לפעול במנותק ממישורי הדין הנוספים של קניין וחוזים.

במקרה זה נקבע שהפגם שנפל בתקינותו של השטר על פי דיני השטרות פגע בסחירותו המהותית. בכך נשלל מן הבנק המעמד המיוחד של אוחז כשורה. יחד עם זאת, השטר נותר חפץ וחוזה. דיני הקניין ודיני החוזים – דיני השטרות במובן הרחב – עודם חלים עליו. על פי דיני הקניין, הבנק קנה זכות בשטר. עם זאת, הקניין אינו מעניק לו יותר מאשר טמון בשטר – ה"חפץ" אשר קנה. הוא אינו אוחז כשורה. כאן דיני השטרות ודיני הקניין מפנים אל דיני החיובים. החיוב שעבר במלואו אל הבנק – שהוא תוכנו של השטר שרכש – כפוף לטענה שחוזה היסוד הופר. העובדה שהבנק אוחז בשטר בעד ערך אינה מעמידה טעם מיוחד לסטות מתוצאה זו. המסקנה היא שהבנק אינו מסוגל להתגבר על טענת המבקשת בדבר הפרת החוזה. משמעות הדבר – ביטולה המלא של הלכת גויסקי.

בית המשפט התייחס לחשש לפיו לאור ביטול הלכת גויסקי יחששו הבנקים מלספק אשראי על בסיס שיקים, וקבע כי לחשש זה אין בסיס. בית המשפט הפנה לתיקון סעיף 5ג לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 בו נקבע: "בטופסי שיקים שתאגיד בנקאי מנפיק ללקוחו, יהיו השיקים משורטטים ויהיו מודפסות עליהם מילים האוסרות את העברתם, אלא אם כן ביקש הלקוח שיונפקו לו טופסי שיקים בלא השרטוט והמילים כאמור". הבנק העלה את החשש כי ביטולה של הלכת גויסקי יאיין את יכולתם של בנקים להסתמך על שיקים דחויים כבטוחות, כפי שקורה באופן תדיר. זאת, לנוכח הפגמים שנופלים בשיקים ומונעים מן הבנקים לאחזם כשורה, בצירוף האפשרות שמפקידי השיקים יפרו את חוזיהם עם המושכים. הדבר עלול להשפיע על שוק האשראי. חשש נוסף הוא לקנוניות כנגד הבנקים, שבמסגרתן מושכים ונפרעים יפגמו בכוונה בתקינות השיק לפי מראהו. בית המשפט העליון דחה טענות אלה, ואף ציין כי התקבל לאחר שהתיקון בשנת 2011 שוק האשראי נותר עומד על תילו. בית המשפט אף ציין כי על פני הדברים ביטול הלכת גויסקי הוא משמעותי הרבה פחות מן התיקון לחוק הבנקאות.

לאור האמור לעיל, נקבע כי הלכת גויסקי – בטלה; מי שאינו אוחז כשורה בשטר לא יוכל להתגבר על הגנה של כישלון תמורה של המושך או העושה, וכך חלפה לה מהעולם הלכה בעייתית ששלטה בכיפה מעל לחמישים שנה;

את המבקשים ייצגו עו"ד גלעד נרקיס ועו"ד יוסי פפר.

* משרד עו"ד גיא יעקב הנו משרד העוסק בתחום האזרחי והמסחרי.
לצפייה בפרופיל משרד עו"ד גיא יעקב לחץ : [כאן]