בנק אינו רשאי לקזז חיובים בין חשבונות בנק קשורים מבלי לשלוח הודעת קיזוז כדין ללקוח

עו"ד חגי שדה*
16 במרץ 2016

פש"ר (מחוזי י-ם) 4217-07 עו"ד יצחק מולכו, מנהל מיוחד
לנכסי בועז יונה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
(פסק דינו של כב' השופט עודד שחם מיום 3/3/16)

רקע

מר בועז יונה עמד בראש קבוצת חברות חפציבה. הקבוצה האמורה נקלעה להליכי חדלות פירעון בתחילת חודש אוגוסט 2007. מר יונה נמלט מן הארץ ביום 31/7/07 ובהמשך הוסגר לישראל. ביום 8/8/07 הוגשה בקשה לפשיטת רגל נגד מר יונה וביום 24/12/07 ניתן צו כינוס על נכסיו, ובהמשך, ביום 8/1/09 הוכרז מר יונה כפושט רגל.

טענות המנהל המיוחד

בהליך שבפנינו עותר המנהל המיוחד על נכסיו של מר יונה למתן הוראות לבנק לאומי בנוגע לפעולות שביצע הבנק ובמסגרתן העביר סכום כולל של 6,734,537 ₪ מחשבון הבנק של מר בועז יונה לחשבון הבנק של חברת ב.ו.י. אחזקות בע"מ, שבשליטתו, לשם כיסוי חובותיה לבנק, וזאת מכוח ערבות מר יונה לחובותיה של החברה האמורה.

הסעד אותו ביקש המנהל המיוחד הוא השבת הסכום האמור לקופת פשיטת הרגל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים סבה על השאלה האם היה בסיס חוקי לפעולות ההעברה שביצע הבנק מחשבונו של מר יונה לחשבונה של החברה, וכפועל יוצא מכך לקיזוז הסכום בסך של 6,734,537 ₪ כנגד חובותיה של החברה.

סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל קובע כי היו אשראי הדדי או חוב הדדי או עסקים הדדיים אחרים תלויים בין חייב שניתן עליו צו כינוס ובין הבא לתבוע חוב מכוח הצו, ייערך לפיהם חשבון על המגיע מכל צד למשנהו, הסכום המגיע מצד אחד יקוזז כנגד המגיע מהצד האחר ויתרת החשבון, ולא יותר, ייתבע או ישולם, לפי העניין.

בית המשפט העליון פסק, כי המועד הקובע לזכות הקיזוז לפי הסעיף הנ"ל הוא מועד צו הכינוס. מכך עולה, כי בשלב טרם ניתן צו הכינוס, הדין החל על פעולת הקיזוז הוא הוראת סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), שתוכנה יידון בהמשך, ולא הדין המיוחד הקבוע בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל.

חרף זאת, המנהל המיוחד טוען כי יש להחיל את הוראת סעיף 74 לפקודה החל ממועד תחילתה של פשיטת הרגל, ולא ממועד צו הכינוס. הוא הפנה בהקשר זה להוראת סעיף 85(1) לפקודת פשיטת הרגל שעניינה, על פי כותרתה, ב"נכסים בני חלוקה", ואשר קובעת, כי נכסי פושט רגל יכללו "כל נכס השייך לפושט הרגל, או המוקנה לו, בתחילת פשיטת הרגל, וכל נכס שירכוש, או שיוקנה לו, לפני הפסדו".

כמו כן, הפנה המנהל המיוחד להוראת סעיף 84(א) לפקודה הקובע, כי "יראו פשיטת רגל של חייב, בין על פי בקשתו ובין על פי בקשת נושה או נושים, כחלה למפרע בזמן שבו נעשה מעשה פשיטת הרגל שבגללו ניתן צו הכינוס נגד החייב וכמתחילה בזמן ההוא".

לטענת המנהל המיוחד, מעשה פשיטת הרגל הראשון במקרה זה התרחש ביום 31/7/07, עת נמלט מר יונה ממדינת ישראל. משכך, הקיזוז (אשר בוצע בתאריכים 2/8/07 ו – 3/8/07) מאוחר למועד האמור, ועל כן, לשיטה זו, חל עליו הדין הקבוע בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל.

הכרעת בית המשפט

דין טענת המנהל המיוחד להידחות. ראשית, משום שהיא אינה עולה בקנה אחד עם הוראות פקודת פשיטת הרגל, לפיהן המועד הקובע לעניין הקיזוז הוא עם מתן צו פשיטת הרגל. שנית, היא אינה עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית המשפט העליון ועם הספרות בנושא.

לכך יש להוסיף, כי בכל הנוגע לקיזוז על ידי מוסדות בנקאיים, פסק בית המשפט העליון כי "כאשר הנושה בעל זכות הקיזוז הוא בנק, ניתן לייחס לצדדים שלישיים ידיעה על אפשרות קיומה של מערכת החיובים ההדדית, ולנוהג הבנקים להכליל במסמכי פתיחת החשבון הוראת קיזוז... הכרה בעדיפות זכות הקיזוז של הבנק, הנקבעת בחוזה שבין הבנק ללקוח, על פני זכויות נושים אחרים אינה נוגדת את תקנת הציבור. היותם של הבנקים המקור העיקרי להזרמת אשראי מצדיק הכרה בעדיפות כזאת שכן היא מסייעת להגברת זרימת האשראי לחייב ומוזילה את מחירו ובעקיפין יכולים ליהנות מכך כל הנושים, מובטחים ולא מובטחים...".

סיכומם של דברים, בשאלת הדין החל, אני דוחה את עמדת המנהל המיוחד, וקובע כי הדין החל טרם מתן צו כינוס, הוא 53 לחוק החוזים. במקרה הנוכחי הבנק ביצע את הקיזוז בתאריכים 2/8/07 עד 3/8/07. צו כינוס הנכסים ניתן ביום 24/12/07. משכך, הוראת סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל לא חלה, והמסגרת הנורמטיבית לדיון בסוגית הקיזוז מצויה בסעיף 53 לחוק החוזים.

נקודת המוצא לדיון מצויה בהוראת סעיף 53(א) לחוק החוזים הקובעת, כי "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים".

החיובים בהם מדובר (יתרת זכות בחשבון המט"ח ובחשבון השקלי לגביהם חתם מר יונה על כתב קיזוז, יתרת חובה בחשבון חברת בוי) עונים על הדרישה שיהא מדובר בחיובים קצובים, וזאת נוכח פסיקת בית המשפט העליון, אשר הגדירה חיוב קצוב כסכום הניתן לחישוב על פי חישוב אריתמטי פשוט, להבדיל מסכום המבוסס על השערה, הערכה או אומדן.

גם הדרישה שיהיה מדובר בחיובים שהגיע מועדים פרעונם מתקיימת, נוכח לשונם של המסמכים המקנים לבנק את זכות הקיזוז.

סעיף 53(א) האמור אף קובע, כתנאי לשכלולו של קיזוז תקף, מתן הודעת קיזוז. לטענת הבנק, מר יונה ויתר במסגרת כתבי הקיזוז על הצורך במתן הודעת קיזוז. טענה זו נשענת על האמור בסעיף 2 לכתבי הקיזוז המיוחדים, לפיהם הבנק רשאי לקזז את הסכומים המובטחים מכספים בחשבונות שפורטו, "ללא צורך להודיע על כך ללקוחות מראש".

אין בידי לקבל טענה זו, ממספר טעמים. ראשית, לא מדובר בהוראה האמורה בהודעת קיזוז, כי אם בהודעה מוקדמת על ביצועו. שנית, בתנאים הכלליים נקבע במפורש כי "מיד לאחר ביצוע הקיזוז תשלח הודעה על כך ללקוחות". קביעה זו מהווה בבירור הד לדרישת הדין להודעת קיזוז.

בפסיקת בית המשפט העליון נקבע, כי אין קיזוז ללא הודעת קיזוז. בה בעת, הכלל שהותווה בפסיקה הוא, כי אין מחמירים בנוגע לדרך מתן ההודעה. גם על פי אמות מידה אלה, עיון במסמכים עליהם נסמך הבנק מלמד, כי לא מתקיימת הדרישה להודעת קיזוז במקרה הנוכחי.

הבנק הציג מסמך, המופנה למר יונה, מיום 12/8/07, שכותרתו – "אישור יתרות ל – 31/7/07". אומנם לא הוצג תיעוד ישיר מזמן אמת המלמד על משלוח המסמך למר יונה. עם זאת, מדובר במסמך המופק, על פי צורתו, תוכנו ומהותו לשם משלוח ללקוח, והכל כדבר שבשגרה. בנסיבות אלה, ככלל משלוח של מסמכים מסוג זה אינו מלווה בתיעוד מיוחד. לכן, בהעדר אינדיקציה נוגדת, ההנחה היא משלוח כאמור אכן נעשה.

יחד עם זאת, אין בכך כדי ללמד כי המסמך, על פי תוכנו, מהווה הודעת קיזוז. לכל האמור אוסיף, כי במסמך האמור אין אזכור של פעולת קיזוז אשר נעשתה כנגד חובה של חברת בוי.

בנוסף, אף הפנה הבנק לכך שביום 2/8/07 שלח ב"כ הבנק מכתב למר יונה הנושא את הכותרת "ערבותך לחוב בבנק לאומי לישראל בע"מ". נכתב בו כי חברת בוי חבה לבנק סכום בסך של 18,021,263.27 ₪ בגין יתרת עו"ש, וכן סך של 5,014,486.30 ₪ בגין יתרת הלוואה. במכתב צוין כי מר יונה הינו ערב כלפי הבנק, "בהתאם לתנאי כתב הערבות שנחתמה". צוין עוד, כי במידה ולא יסלק את החובות האמורים ייאלץ הבנק לנקוט בצעדים משפטיים מקיפים.

אף במכתב זה, אין אזכור מפורש של קיזוז חובותיה של חברת בוי מהפיקדונות בחשבונו של מר יונה. על פי תוכנו, הוא נעשה טרם ביצוע הקיזוז. כך עולה גם מגובה החוב הנזכר בו. בנסיבות אלה, הוא אינו מהווה הודעה על הקיזוז שנעשה, הגם שהוזכרו בו, באופן כללי, תנאי כתב הערבות שנחתמה (הכוללים גם זכות קיזוז). הפיקדונות שקוזזו על ידי הבנק (השקלי והמט"ח) אינם נזכרים במכתב זה. מסמך זה אינו עומד בדרישות הפירוט המינימאלי שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון ביחס להודעות קיזוז.

יוצא, כי המסמכים הנדונים אינם מהווים, כל אחד כשלעצמו, ואף בראייתם כמכלול אחד, הודעת קיזוז, וזאת גם על פי הגישה הליברלית בפסיקת בית המשפט העליון. במצב זה, לא מתקיים יסוד ההודעה הקבוע בסעיף 53(א) לחוק החוזים וממילא לא ניתן לקבל את טענת הבנק כי בוצע קיזוז כדין.

הבנק טוען, כי נוכח יציאתו של מר יונה את הארץ, לא היה בכל מקרה טעם במשלוח הודעת קיזוז על מנת לאפשר לו לכלכל את מעשיו. טענה זו יש לדחות. יציאתו של מר יונה את הארץ לא הביאה לכך שהתפרק מזכויותיו. היא לא פטרה את הבנק מחובותיו, ובכלל זה החובה לנהוג לפי דרישות חוק החוזים (חלק כללי), כתנאי לשכלול קיזוז תקף.

הבנק טוען עוד, כי מן המסמכים עולה כי זכותו של הלקוח, הוא מר יונה, היא זכות נטו, הכפופה הגדרתית, מלכתחילה, לזכות הקיזוז. המדובר בקביעה כללית. אין בה כדי לגרוע הן מדרישת הדין, הן מדרישת התנאים הכלליים, כי מקום בו מבוצע הלכה למעשה קיזוז, תימסר על כך הודעה קונקרטית.

גם אם הייתי סבור כי הוראת הקיזוז לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל חלה על העניין, לא היה בכך כדי לסייע לבנק, שכן יש ממש בטענת המנהל המיוחד כי תנאי הסעיף הנ"ל אינם מתקיימים במקרה הנוכחי. "... ראשית, קיומם של אשראי, חוב או עסקים המתרחשים במהלך העסקים הרגיל, ולא בעסקות יוצאות דופן ובלתי שגרתיות... שנית, נדרשת הדדיות בקשר שבין החברה החייבת לבין הנושה, במובן זה שמקור אחד, או עילה אחת, מצמיחה את החיוביים ההדדיים או העסקים המשותפים. לצורך קיזוז, חובות שני הצדדים צריכים לנבוע, אפוא, מעיסקאות הדדיות, באופן "שההפרדה ביניהם תיראה ותישמע מלאכותית ולא סבירה..."

לא הונחה בפניי תשתית המלמדת על מערכת יחסים עסקית אחת בין מר יונה לבין החברה אשר הצמיחה חיובים הדדיים הקשורים זה לזה. לא הוכח האם כלל היחסים המשפטיים, הפעולות, העסקאות והחיובים הנובעים מחשבון הבנק של מר יונה ומחשבון הבנק של החברה צריכים להיחשב לצורך זה כמקור אחד או עילה אחת באופן שכל ההפרדה בין החיובים השונים "תיראה ותישמע מלאכותית ולא סבירה".

נוכח כל הטעמים שניתנו לעיל, בקשת המנהל המיוחד מתקבלת. הבנק ישיב למנהל המיוחד את הסכום של 6,734,537 ₪. בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מתקבל סך של 9,188,885 ₪. בהתחשב בהיקף העבודה שנדרש, ובמכלול הקביעות לעיל, יישא הבנק בשכר טרחת המנהל המיוחד בסך של 50,000 ₪.

את המנהל המיוחד ייצגו בתיק: עוה"ד י' מלצר וא' ארביב

(*) הכותב הינו הבעלים של משרד עורכי דין המתמחה בייצוג לקוחות פרטיים, עסקים וחברות מול בנקים וגורמים מסחריים.

לצפייה בפרופיל משרד עו"ד חגי שדה לחץ : [כאן]