בית המשפט גרע שיקים ממניין השיקים שסורבו משיקולי צדק
עו"ד הראל נוימן *
15/3/17

בית המשפט קיבל ערעור אשר הוגש בהתאם לסעיף 10 (א) לחוק שיקים ללא כיסוי והורה על גריעת 3 שיקים מרשימת השיקים שסורבו לאחר שקבע כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם, חרף העובדה שאין המקרה בא בגדרי אף אחת מן העילות הקבועות בסעיף 10(א) לחוק עפ"י פרשנותו הצרה, יש לאמץ פרשנות תכליתית המאפשרת הגעה לתוצאה צודקת ונכונה יותר בנסיבות העניין.

עם זאת, בית המשפט קבע כי יש לשמור אפשרות זו למקרים חריגים ביותר, ואין לנקוט בה בכל מקרה בו מתעורר קושי פרשני להביא את המקרה בגדר אחת העילות הקיימות.

עובדות המקרה:

בעלי חשבון בנק הגישו ערעור על פי חוק שיקים ללא כיסוי, במסגרתו ביקשו לגרוע ממניין השיקים שסורבו בחשבון הבנק שלהם שלושה שיקים, שנמסרו לפיקדון והוצגו לפירעון עקב טעות של צד ג' שבידיו נמסרו השיקים ואשר לא אמור היה להציגם לפירעון.

המערערים טענו עוד, כי לא קיבלו מן הבנק התראה כמתחייב מתקנה 6 לתקנות שיקים ללא כיסוי
– תשמ"א 1981, וטענו כי התנהלות הבנק – אשר לא שעה לפניותיהם כי השיקים הופקדו בטעות
– עומדת בניגוד להתנהלות המצופה ממוסד בנקאי.

בתשובתו לערעור עמד הבנק על כך שהשיקים סורבו כדין, שכן בעת הצגתם לפירעון היה חשבונם של המערערים בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת בו.

הבנק הוסיף וטען, כי התראה על החלת ההגבלות נשלחה למערערים כדין, וכי מכל מקום אין טענה בדבר פגם שנפל בהתראה או אי קבלת ההתראה מקימים עילה לביטול הבאת השיקים במניין השיקים שסורבו.

עוד טען הבנק, כי ביום הצגת השיקים לפרעון, יצר הבנק קשר עם המערערים והודיע להם כי קיימת חריגה בחשבונם וכי ככל שלא יכסו אותה לא יכבד הבנק את השיקים.

כמו כן, הבנק טען כי חרף טענת המערערים כי מדובר בטעות של צד ג', לקח כחודש וחצי עד שהועבר לבנק אישור של אותו צד ג' לדברים.

הוחלט:

לאחר שדן בטענות הצדדים, קבע ביהמ"ש בפתח הדברים, כי לא מצא ממש בטענות המערערים כי לא נשלחה להם התראה כדין, ומכל מקום, כפי שציין הבנק בתשובתו בצדק, וכעולה מסעיף 10(ב) לחוק, ממילא לא יכול היה להיות בכך משום הצדקה לגריעת השיקים שסורבו.

כן קבע ביהמ"ש כי הבנק פעל בתום לב ובאורח סביר, מקום בו סירב לכבד את השיקים שהוצגו לפירעון, שעה שחשבון הבנק של המערערים היה בחריגה ממסגרת האשראי. בנוסף, קבע ביהמ"ש כי צודק הבנק בטענתו, כי גם אם בעבר אפשר למערערים לחרוג ממסגרת האשראי, אין משמעות הדבר כי המערערים רשאים להסתמך על כך, וכי הבנק אף נהג כשורה עם המערערים, שעה שהודיעם כי הוצגו לפירעון שיקים אשר אין כיסוי בחשבון שיאפשר פרעונם, וזאת על מנת לאפשר להם להפקיד את סכום הכסף הנחוץ על מנת לאפשר את כיבוד השיקים.

יחד עם זאת, קבע ביהמ"ש כי אף המערערים פעלו בתום לב, וכי הגם שהבנק, כאמור, הודיע להם כי בכוונתו לסרב את השיקים, צירוף הנסיבות של התרחשות האירועים עת לא היה בידי המערערים כדי לגייס את הכספים הנחוצים שעה שהמערער קיבל מסרון מן הבנק בשעה 10:00 בבוקר, כאשר אותו יום עבד הבנק עד השעה 12:00 בלבד, הוביל לכך שחילול השיקים היה תוצאה בלתי נמנעת.

ביהמ"ש קבע כי מתוך העילות האפשריות שבגינן רשאי בית המשפט לבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו בהתאם לסעיף 10 לחוק: טעות, עיקול, ויסוד סביר של הלקוח להניח כי חובה על הבנק לפרוע את השיק, העילות העשויות להיות רלוונטיות במקרה דנן הן העילה הראשונה (עילת הטעות) והעילה השלישית (דהיינו כי יסוד סביר להניח כי חובה על הבנק לפרוע את השיקים).

כמו כן, בית המשפט קבע כי בהתאם לפסיקה, במקרים המתאימים, ע"י מתן פרשנות מרחיבה להוראות סעיף 10 לחוק, ניתן לכלול גם מקרים בהם הוצג שיק לפירעון עקב טעות של צד ג' וסורב, בגדר המקרים בהם ניתן לגרוע את השיק מרשימת השיקים המסורבים. זאת, לעיתים בדרך של מתן פרשנות מרחיבה לעילת הטעות הקבועה בסעיף 10(א)(1) לחוק, או לעילה הקבועה בסעיף 10(א)(3) לחוק, או בשילוב של שתיהן; ולעיתים בדרך של קביעה כי רשימת העילות המנויה בסעיף 10 לחוק אינה רשימה ממצה, הכל, תוך מתן פרשנות תכליתית העולה בקנה אחד עם מטרת החוק להגן על הציבור מפני התנהלות לא אחראית של מושכי שיקים ולצמצם את התופעה של פיזור שיקים ללא כיסוי, שהינה ללא ספק תופעה מזיקה לכלכלת המשק.

בהתאם לאמור, קבע ביהמ"ש כי גם המקרה דנן הינו מקרה המצדיק הליכה בנתיב זה. שכן הצגת השיקים הנדונים לפירעון נעשתה עקב טעות של מי מטעמו של צד ג', וכי בנסיבות שבהן הודע למערערים על כוונת הבנק להחזיר את השיק, למעשה לא היה בידם לעשות דבר על מנת למנוע זאת ביהמ"ש שוכנע כי המערערים אינם אותם מושכי שיקים חסרי אחריות מפניהם בא החוק להגן, ולפיכך לא צפויה פגיעה בהגנה על האינטרס הציבורי קבלת ערעורם, לעומת זאת, ביהמ"ש קבע כי דחיית הערעור עלולה להוריד לטימיון את מאמצי המערערים ולגרום להם נזק בל ישוער.

בנסיבות אלו, קבע ביהמ"ש כי מדובר באותם מקרים חריגים בהם, חרף העובדה שאין המקרה בא בגדרי אף אחת מן העילות הקבועות בסעיף 10(א) לחוק עפ"י פרשנותו הצרה, יש לאמץ פרשנות תכליתית המאפשרת הגעה לתוצאה צודקת ונכונה יותר בנסיבות העניין.

יחד עם זאת בית המשפט ציין כי יש לשמור אפשרות זו למקרים חריגים ביותר, ואין לנקוט בה בכל מקרה בו מתעורר קושי פרשני להביא את המקרה בגדר אחת העילות הקיימות. מהטעמים שפורטו לעיל, קבע ביהמ"ש כי העניין הנדון הינו בגדר מקרים חריגים אלו.

בהתאם לאמור, ביהמ"ש קיבל את הערעור והורה על גריעת 3 השיקים ממניין השיקים המסורבים של המבקשים.

בהתחשב בעובדה שלא נמצא פגם בהתנהלות הבנק, לא נמצאה הצדקה לחייבו בהוצאות ונקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן ביום 2.3.17

עשא (ראשל"צ) 37999-11-16 אורטל כהן נ' בנק ישראל - מדור מושכי שיקים ללא כיסוי

* סקירת פסק הדין נערכה על ידי עו"ד הראל נוימן, שותף במשרד עוה"ד נוימן-שלזינגר. המשרד מתמחה בייצוג תובעים פרטיים כנגד גופים מוסדיים ועסקיים גדולים, לרבות ייצוג חייבי בנקים, וכן ייצוג נפגעים בנזיקין מול חברות ביטוח ורשויות, וייצוג עובדים מול מעסיקים.