בית המשפט קיבל את ערעורו של בעל חשבון בנק והורה על גריעת שיקים מרשימת השיקים המסורבים בהודעת ההגבלה שהוטלה על חשבון הבנק שלו.

נפסק, כי נוצר יסוד סביר בידי המערער להניח כי הבנק יפרע את ההמחאות נשוא הערעור, בהתאם להסכמה טלפונית ולנוהג בין הצדדים, בכפוף להפקדת סך כספי לחשבון, ומשסך זה הופקד, באיחור בן מספר דקות בלבד, שעה שהסניף עודו פתוח לקבלת קהל, קבע בית המשפט כי אין לראות באמור הפרה של ממש מצד המערער.

* עו"ד הראל נוימן

9/6/13

תמצית פסק דין העוסק בגריעת שיקים מרשימת השיקים המסורבים בהודעת הגבלה שהוטלה על חשבון בנק.

עשא (השלום קרית גת) 20203-10-11  ריימונד בן עטיה נ' בנק הפועלים סניף קריית גת

כבוד השופט אבישי זבולון

עובדות המקרה:

טענות המערער

המערער, אדם פרטי בעל חשבון בנק הגיש ערעור על פי חוק שיקים ללא כיסוי, בגין סירובו של הבנק לכבד 5 שיקים, בלא כל הצדקה.

המערער טען, כי החלת ההגבלה בחשבון נעשתה בטעות ובמידה רבה עקב רשלנותו של הבנק, כאשר בה בעת עמד החשבון במסגרת האשראי המוסכמת עם הבנק, נמנע הבנק מלפרוע 5 המחאות.

לטענת המערער, ביום 26.9.11 פנה אליו פקיד מטעם הבנק באמצעות מוקד מיוחד הפועל מטעמו, והודיע לו כי הוצגו לפירעון בחשבונו חמשת ההמחאות האמורות, וכי עליו להפקיד עוד באותו יום סך 4,000 ₪ לצורך הבטחת פירעונן.

המערער אכן הפקיד סך 4,000 ₪ ובהתאם נותרה יתרת אשראי פנויה בחשבון אשר היתה מספקת לכיסוי מלוא סכום ההמחאות נשוא התובענה.

כן טען המערער, כי בפועל נהג הבנק לאשר חשבון אשראי בסכומים גבוהים יותר ממסגרת האשראי המאושרת, ולפיכך הופתע בעת שהבנק פעל בשונה מהרגיל בכך שנמנע מכיבוד ההמחאות נשוא הערעור, חרף זאת שיתרת החובה בחשבון עלתה על סכום האשראי המאושר למערער.

טענות הבנק

הבנק טען, כי ההמחאות נשוא הערעור סורבו כדין בחשבון המערער וזאת לאחר שבמועד הצגת ההמחאות דלעיל עמד החשבון בחריגה ממסגרת האשראי וזאת מבלי שמתקיימות איזה מן העילות הקבועות בסעיף 10(א) לחוק המאפשרות גריעת המחאות ממניין ההמחאות, אשר סורבו בחשבון.

הבנק טען, כי בהתאם לתנאי ניהול החשבון, על המערער היה לנהל את החשבון באופן שלא תיווצר בו יתרת חובה מעל לסכום מסגרת האשראי המאושרת וכן כי הבנק לא יהיה חייב לכבד הוראת חיוב כלשהי, אשר כתוצאה ממנה תיווצר חריגה מעבר לסכום מסגרת האשראי כאמור.

כמו כן טען הבנק, כי בהתאם להסכם בין הצדדים, רשאי הבנק לכבד מעת לעת, כל הוראת חיוב החורגת ממסגרת האשראי וזאת על פי שיקול דעתו מבלי שיהיה בכך כדי להתפרש כהסכמה מצידו או התחייבות לנהוג כן בעתיד.

הבנק טען, כי בין התאריכים 7.10.10 ועד ליום 10.10.10 סורבו בחשבון המערער 5 המחאות ובהתאם לכך נשלחה אל המערער ביום 12.10.10 התראה בדבר החלת הגבלות על פי החוק, ובין התאריכים 7.2.11 ועד ליום 25.9.11, סורבו בחשבונו של המערער 8 המחאות נוספות בשל העדר יתרה מספקת בחשבון ולפיכך נשלחה אל המערער ביום 27.9.11 הודעה נוספת.

לטענת הבנק, מסגרת האשראי המאושרת בחשבון הינה 50,000 ₪ כאשר ביום 23.9.11 הוקצתה למערער באופן חד צדדי מסגרת נוספת בסך 1,500 ₪ וזאת עד ליום 25.9.2011, ובעניין זה נשלח למערער מכתב בו צוין כי עליו לפרוע כל יתרת חובה אשר מעבר לסכום המסגרת המאושרת, בתום תקופת אישור המסגרת הנוספת, דהיינו ביום 25.9.11.

כמו כן טען הבנק, כי משהוצגו ההמחאות נשוא הערעור בחשבון ביום 25.9.11, עבר החשבון ליתרת חובה בסך 54,399.70 ₪, דהיינו חריגה של 4399.70 ₪ ממסגרת האשראי המאושרת, כאשר במועד האמור הסתיימה מסגרת האשראי הנוספת, אשר הוקצתה למערער באופן חד צדדי על ידי המשיב ולפיכך לא כובדו ההמחאות האמורות, כדין.

עוד טען הבנק, כי לא היתה הסכמה מראש בכתב או בעל פה בין המערער לבין הבנק על חריגה מתנאי הסכם מסגרת האשראי וככלל סרב הבנק לפרעון המחאות כל אימת שנוצרה חריגה בחשבון מתנאי הסכם מסגרת האשראי ואך במקרים ספציפיים נמנע הבנק מלסרב לכבד המחאות שהוצגו בחשבון בעת חריגה וזאת נעשה כנגד התחייבות המערער לכיסוי החריגה ביום שלמחרת הצגת ההמחאה במקרים כאמור.

הוחלט:

לאחר ניתוח טיעוני הצדדים והראיות שהוצגו בפניו, פסק ביהמ"ש כדלקמן:

מחקירת עדי שני הצדדים, עלה כי אין מחלוקת כי ביום 26.9.11 נערכה שיחה טלפונית מטעם הבנק בשעה 10:12 ובה נתבקש המערער להפקיד את סכום החריגה וזאת לא יאוחר מן השעה 17:30.

כמו כן אין מחלוקת כי המערער הודיע כי בדעתו לבצע את סכום ההפקדה כנדרש.

עוד עולה כי אין מחלוקת כי סכום בסך 4,000 הופקד ע"י המערער בשעה 17:43 באותו מועד. בנוסף, אישר נציג הבנק, לשאלת בית המשפט, כי לו הופקד הסכום האמור עד השעה 17:30 , הבנק היה נמנע מהחזרת ההמחאות אם אכן כך נאמר למערער ע"י הבנקאי ששוחח עמו ולא היה ביתרת חובה בסך- 400 ₪ כדי להביא לסירוב ההמחאות. עוד אישר נציג הבנק, כי באותו יום, סניף הבנק היה פתוח עד השעה 18:30.

ביהמ"ש פסק, כי ככלל עולה כי נוצר נוהג בין המערער והבנק כי ככל שנוצרת חריגה בחשבון הוסדרו הדברים בין הצדדים באמצעות שיחות טלפון.

לאור כל האמור לעיל קיבל בית המשפט את הערעור, בעילה שבסעיף 10(א)(3) לחוק , שכן שוכנע כי נוצר יסוד סביר בידי המערער להניח כי הבנק יפרע את ההמחאות נשוא הערעור בכפוף להפקדת סך- 4,000 ₪ לחשבון.

כפי שעלה מדברי נציג הבנק, ארע פעמים רבות כי בוצעה חריגה בחשבון, לעיתים בסכומים גבוהים בהרבה, והנוהג בין הצדדים היה כי החריגה הוסדרה טלפונית עם המערער. כך היה אף במועד סירוב ההמחאות עת נוצרה חריגה בסכום 4,399.70 ₪ ולטענת המערער סוכם עם הבנקאי טלפונית כי ככל שיופקד סך- 4,000 ₪ , תפרענה ההמחאות כסדרן.

בית המשפט קבע, כי הבנק לא סתר את גרסתו של המערער לעניין סכום ההפקדה ולא מצא שלא ליתן בה אמון לאור יתרת סכום החריגה הזניח, בסך- 399.70 ₪ ,אשר נציג הבנק אישר כי אם אכן כך סוכם, לא היה הבנק מביא לסירוב ההמחאות אך בגין יתרה זו, משמע אין זה מן הנמנע כי אכן כך סוכם בין הצדדים.

בנסיבות האמורות ומשאין מחלוקת כי ההפקדה בוצעה במועד שסוכם, באיחור בן 13 דקות בלבד, עת הוברר כי סניף הבנק היה פתוח לקבלת קהל עוד זמן מה, עד השעה 18:30, קבע בית המשפט כי אין לראות באמור הפרה של ממש מצד המערער את הסכמת הצדדים מאותו יום, אשר נתמכת כאמור בנוהג שנוצר בפעמים קודמות לא מעטות וייצר אצל המערער ציפייה כי הבנק ימתין לביצוע ההפקדה באותו יום.

עוד מצא בית המשפט לנכון לציין בפסק הדין, כי די לו המתין הבנק מס' דקות ופרע אך 4 מתוך 5 ההמחאות נשוא הערעור, כפי שהיתה מאפשרת אז יתרת מסגרת האשראי, הרי שמס' ההמחאות אשר היו מסורבות באותו מועד, כפי ההודעה נשוא הערעור, היה עומד על 9 המחאות בלבד ולא היה אז מקום לפעול על פי סעיף 2(א) לחוק, להגבלת החשבון.

לסיכומם של דברים, קיבל בית המשפט את הערעור והורה על גריעת 5 ההמחאות נשוא הערעור אשר סורבו,  ממניין ההמחאות שסורבו בהתאם להודעה על החלת ההגבלות מיום 27.09.11. בית המשפט חייב את הבנק לשאת בהוצאות המערער בסך- 2,500 ₪. את המערער ייצג עו"ד דוד בן חיים.

סקירת פסק הדין נערכה על ידי עו"ד הראל נוימן, בעל משרד עוה"ד הראל נוימן. המשרד מתמחה בייצוג תובעים פרטיים כנגד גופים מוסדיים ועסקיים גדולים,לרבות ייצוג חייבי בנקים, תוך התמקדות בערעורים לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי,  וכן ייצוג נפגעים בנזיקין מול חברות ביטוח ורשויות, וייצוג עובדים מול מעסיקים.