בית המשפט המחוזי קבע כי על אף שפנסי האזהרה הבהבו והפעמונים צלצלו, הבנק וקופות הגמל עצמו את עיניהם מראות ואטמו את אוזניהם משמוע

עא (ת"א) 48256-01-12‏ עו"ד חיים שפיגל בתוקף תפקידו כמנהל עזבון המנוחה שפרינצה תקווה שכטר ז"ל נ' ‏בנק הפועלים בע"מ – הסניף המרכזי‏ ואח'

* עו"ד טל בוטל-שפיס

8/4/13

העובדות הצריכות:

המערער הינו מנהל עיזבונה של ת.ש. ז"ל, אשר הייתה אישה קשישה ערירית, וניצולת שואה. קרובי המשפחה היחידים של המנוחה היו שני אחייניה: מקס פידר ואחותו.

 מחודש 2/01 נעזרה המנוחה במטפלת – סופיה מייזלין – שעבדה אצלה עד ליום פטירתה.

חשבון הבנק של המנוחה, אשר התנהל בבנק הפועלים – הן חסכונות נזילים והן כספי קופות הגמל – רוקן מאז תחילת העבודה של המטפלת במנוחה.

סך הכספים אשר נמשכו על ידי המטפלת במהלך כשנה – הן באמצעות שיקים בחתימת המנוחה והן  באמצעות שימוש בייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר לטובתה שנחתם על-ידי המנוחה – מסתכם  בכ- 1,900,000₪ (!!!)

ביום 2.11.99 נחתמה ע"י המנוחה צוואה במסגרתה הורישה את כל רכושה, כולל דירת המגורים והכספים בבנק, לאחיינה פידר.

ביום 24.2.02 -  יומיים לפני שחתמה המנוחה על ייפוי כוח למטפלת, חתמה המנוחה גם על צוואה לפיה הורישה את כל כספה למטפלת.

הצוואה המאוחרת (לטובת המטפלת) בוטלה בהליכים משפטיים שנקט האחיין פידר.

בשנת 2007 המערער הגיש תביעה כספית על סך 2,480,000 ₪ בשם עיזבון המנוחה נגד הבנק ונגד קופות הגמל, במסגרתה נטען, כי הבנק ניהל את חשבונה של המנוחה ברשלנות, שאפשרה את גניבת הכספים שהיו בו ע"י המטפלת, עד כדי ריקונו המוחלט.

המשיבים טענו, כי נהגו כפי שבנק סביר היה נוהג, שכן כבדו שיקים שהמנוחה חתמה עליהם, ואפשרו למטפלת לפעול בחשבון המנוחה משזו הציגה ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר מקורי שאושר ע"י נוטריון.

פסק דינו של בית משפט קמא

נקבע, כי אין מחלוקת שהמטפלת אכן רוקנה את חשבון הבנק של המנוחה, כולל הכספים שנצברו בקופות הגמל, וכי בחלק מהם עשתה שימוש לצורך קניית דירה על שמה, ואולם יחד עם זאת דחה בימ"ש קמא את התביעה משסבר, כי מי שנהג ברשלנות הינו דווקא האחיין פידר, ולא הבנק "סבורני כי בן המשפחה היחיד, האחיין מר מקס פידר… נהג ברשלנות שעה שלא התעניין כלל במצב חשבון המנוחה וברווחתה, לא ביקש להתמנות כאפוטרופוס לה, על אף שהעיד כי מצבה המנטאלי התערער ביותר משנת 2001 ואילך…"

בית משפט קמא יחס רשלנות גם לעו"ד וידר, איש אמונה של המנוחה בעבר, משום שלא מינה עצמו כאפוטרופוס שלה ומשלא דאג לפעול בבנק על מנת למנוע את אשר אירע. נקבע, כי רשלנותם של השניים הייתה מכרעת וניתקה כל קשר סיבתי בין התנהגות הבנק לבין הנזק.

עוד נקבע כי יש "להתחשב באינטרס הציבורי וביציבות מערכת הבנקאות".

 טענות המערער

טענה 1 – בימ"ש קמא לא בחן כלל את שאלת רשלנות הבנק והמשיבים.

טענה 2 – בהמ"ש קמא התמקד בהתנהגותם של פידר ושל עו"ד וידר, שלא היו כלל בעלי דין בתובענה, ואף מצא אותם אחראים לנזקי העיזבון, וכן כי לפידר ולעו"ד וידר לא הייתה כל אחריות כלפי הבנק,  אף לא כלפי המנוחה, ומשכך לא ניתן היה להטיל עליהם כל חבות.

טענה 3 – כל הפעולות החריגות בחשבון המנוחה מאז שנכנסה המטפלת לתמונה  היו אמורות לשמש לבנק נורות אזהרה.

טענה 4 -  הבנק ויתר המשיבים הם שאחזו במידע החריג בגינו צריך היה לחשוד במטפלת, כי הינה עבריינית הגונבת את כספי מעבידתה, ולא האחיין פידר, שהרי לזה האחרון לא הייתה כלל נגישות לחשבון הבנק.

טענות המשיבים

טענה 1 – לא נפל כל פגם בהתנהגותם, משמשיכות הכספים מחשבון המנוחה התבצעו באמצעות שיקים שנחתמו בפועל ע"י המנוחה ונמשכו מיתרות זכות בחשבון.

טענה 2 – המטפלת פעלה באמצעות ייפוי כוח מקורי, שאושר בחתימת נוטריון, ולפיכך לא הייתה לבנק כל סיבה לפקפק בכשרותו.

טענה 3 – לא הוכח, כי המנוחה הייתה דמנטית, וכי לא הייתה כשירה להעניק את כספיה למטפלת.

קביעות ביהמ"ש שלערעור

דין הערעור להתקבל.

בית משפט קמא שגה בקובעו, כי רשלנות פידר ועו"ד וידר עולה כדי רשלנות תורמת בשיעור 100 אחוז בהתייחס לרשלנות שמייחסים הללו לבנק שכן לא פידר ולא עו"ד וידר היו התובעים בתיק, אף לא בעלי דין, ולא ניתן היה לייחס להם כל תרומת רשלנות.

הבנק והמשיבים הם שחבו למנוחה את חובת הזהירות מכוח יחסי בנק- לקוח והסוגיה שהייתה טעונה הכרעה בבית משפט קמא נגעה להיקפה של חובת הזהירות מצד הבנק, שכיבד שיקים שאכן נחתמו ע"י המנוחה ואישר את פעולות מיופת הכוח שפעלה באמצעות יפוי כוח, שכלפי חוץ נחזה להיות כדין, עת התברר שזו פעלה בתרמית תוך ניצול מצבה של מעבידתה.

ביהמ"ש שלערעור קבע, כי מקובל עליו כי לבנק אכן לא הייתה ידיעה ממשית על מעשי התרמית של המטפלת ועל מצבה הדמנטי של המנוחה, אולם הייתה לו ידיעה כלשהי, כי מאן דהוא המקורב למנוחה חושש, הגם שברמת חשד בלבד, כי קיימת בעיה ביחס להיקף המשיכות שמבצעת המטפלת מהחשבון (עו"ד וידר העיד בבימ"ש קמא, כי ביקר בבית המנוחה ביולי 2001, ומשהתרשם כי קיימת אצל המנוחה ירידה מנטאלית מסוימת, הציע כי יערך הסדר לפיו יצורף פידר כמורשה חתימה בחשבון,וכי המשיכות מהחשבון תוגבלנה ל-10,000 ₪ לחודש. עו"ד וידר אף התקשר, לדבריו, לבנק, הציע את ההסדר הנ"ל והובטח לו כי הבנק ישלח לבית המנוחה פקידה לצורך החתמתה על ההוראות המתאימות).

 למשיבים אחריות לעניין זה אף מהסיבות הבאות:

חשבון המנוחה התנהל במשך שנים על מי מנוחות, ללא כל משיכות חריגות וללא מימוש חסכונות.  לא זו בלבד שהמנוחה לא מימשה חסכונות, אלא שבהיותה חיה בצניעות, היא אף לא צרכה את הכספים שהוזרמו לחשבונה מדי חודש, וחסכה את חלקם בני"ע ובפיקדונות שקליים.

בחודש דצמבר 2001, מספר חודשים לאחר הגעת המטפלת, ולאחר שנים של פעילות שקטה המאופיינת בחסכון, החלה להתרחש בחשבון המנוחה פעילות סוערת.

עוד קבע ביהמ"ש, כי למרות שיפוי הכוח הנוטריוני, עליו סומך הבנק את עיקר הגנתו, נחתם רק בחודש פברואר 2002, עולה מדפי החשבון כי כבר בחודש דצמבר 2001 נמשכו מחשבון המנוחה שיקים בסכומים חריגים.

בנוסף, עת התחילו המשיכות החריגות בחשבון הייתה המנוחה בת 82. משמע – הנתונים בדבר גילו של בעל החשבון והיותו פנסיונר נכללים במידע המופיע על צג המחשב עת מטופל החשבון, כך שהבנק ידע, כי החשבון שהתעורר לחיים ועבר מפעילות רדומה של משק בית של אלמנה לפעילות פיננסית סוערת המתבטאת במאות אלפי ₪ לחודש – הינו חשבונה של אישה קשישה בת 82.

בנוסף, למרות שפקידות הבנק העידו על הנוהג ששרר בבנק להתקשר ללקוח כשניתנת הוראת משיכה בסכום העולה על 50,000 ₪, איש לא שוחח עם המנוחה. כמו כן, איש מעובדי הבנק בעת הרלבנטית לא פגש מעולם את המנוחה.

זאת ועוד, המנוחה "לא נגעה" מעולם בכספי קופת הגמל אותן ירשה מבעלה המנוח שנפטר בשנת 1997, וכן איש מעובדי המשיבות 2-4 לא ראה בהוראות הפדיון של קופות הגמל שניתנו ע"י המטפלת דבר חריג ולא התקשר למנוחה.

סכומי המשיכות החריגות הלכו וגדלו, וככל שחלף הזמן ואיש בבנק לא שאל שאלות, התעצם תאבונה של המטפלת. בעוד שבתחילה הסתכמו המשיכות באלפי ₪, הן גדלו לעשרות אלפי ₪, והגיעו בשלב האחרון למאות אלפי ₪. יתרה מכך, הפערים בין משיכה למשיכה הלכו והצטמצמו.  הבנק היה ער למשיכתם של שיקים במאות אלפי ₪ לפקודת חברה קבלנית לבניה ולא ראה כל דבר חריג במעשייה שבפי המטפלת, לפיה אישה סיעודית בת 82 יוצאת לדרך חדשה ומשקיעה את כל כספה ברכישת דירה חדשה שנמצאת עדיין בשלבי בניה.

נוכח כל הנתונים החריגים הללו קבע ביהמ"ש שלערעור, כי מתחייבת המסקנה בדבר התקיימותן של אותן הנסיבות החריגות שהטילו חובה על המשיבים לחקור ולדרוש באשר לכשרותן של הפעולות שנעשו ע"י המטפלת, אף שעל פניהן הן היו מעוגנות בהרשאה תקפה.

כך נקבע : "פנסי האזהרה הבהבו, הפעמונים צלצלו, אך המשיבים עצמו את עיניהם מראות ואטמו את אוזניהם משמוע".

גובה הנזק

בהמ"ש שלערעור קבע, כי יכול הוא לדון אף בשאלת גובה הנזק וציין, כי סכומי הקרן שנמשכו בפועל ע"י המטפלת למטרות זרות לניהול משק הבית לא היו שנויים למעשה במחלוקת אמיתית – הסכומים החריגים שנמשכו ע"י המנוחה  מסתכמים ב-1,883,415 ₪ במונחי קרן.

לסכום הנ"ל נוספו ריבית והפרשי הצמדה כחוק לפי ממוצע מועדי המשיכות.

הכרעה

הערעור התקבל.

המשיבים חוייבו לשלם למערער סך של 1,883,415 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 15.7.02 ועד לתשלום בפועל.

תשלום שכר טרחת עו"ד בשתי הערכאות בסך 100,000 ₪.

ב"כ המערער עו"ד דוד גדנסקי

* המאמר נרשם על ידי עו"ד טל בוטל-שפיס בעלת משרד עוה"ד בוטל-שפיס פריש המתמחה במשפט מסחרי – אזרחי ודיני בנקאות.

 לצפייה בפרופיל משרד עו"ד וגישור בוטל-שפיס פריש לחץ לחץ : [כאן]