בביטוח משכנתא בעל כיסוי מוגבל, המשווק ע"י בנק, מוטלת עליו חובת גילוי מוגברת כלפי הלקוח אודות הסייגים הקיימים בפוליסה והבנתם

עו"ד חגי שדה*
19 באפריל 2016

ת"א (מחוזי י-ם) 57228-06-13 המנוח בנימין טאוב ז"ל ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ
(פסק דינו של כב' השופט משה בר-עם מיום 3/4/16)

רקע

עניינה של התובענה בעתירת התובעים לפסק-דין הצהרתי לפיו המשכנתא הרובצת על זכויותיהם בדירת מגורים הנמצאת ביישוב הר אדר, בטלה וכי התובעים אינם חייבים לנתבעת (להלן- "הבנק") דבר בגין ההלוואות אותן נטלו התובעת והתובע – שהִנו בעלה המנוח.

במרוצת השנים 2000-1995 התקשרו התובעים עם הבנק בארבעה הסכמי הלוואה. לשם הבטחת פירעון ההלוואות משכנו התובעים לטובת הבנק את מלוא זכויותיהם בדירה.
במעמד חתימת הסכמי ההלוואות עשו הלווים על-פי דרישת הבנק פוליסת "ביטוח חיים" בגין כל הלוואה והלוואה. התובעת והמנוח חתמו על מסמכי פוליסת ביטוח חיים מסוג "ריזיקו" בסניף הבנק שבו התנהל חשבונם. בתמצית, הפוליסה קבעה כי בקרות מקרה הביטוח, קרי: עם מותו של המבוטח בתקופת הביטוח, תשלם חברת הביטוח לבנק – המוטב על-פי הפוליסה, לשם זיכוי חשבון ההלוואה הרלוונטית, את "סכום הביטוח" כמשמעו בפוליסה.

ביום 28/12/06 נפטר המנוח כתוצאה ממחלה ממושכת. נכון למועד פטירתו עמד חובה של התובעת לבנק בגין היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואות על סך של 588,735 ₪ חוב פיגורים וסך של 1,812,739 ₪ מלוא יתרות החוב.
עם פטירתו של המנוח פעל הבנק אל מול חברת הביטוח לקבלת תגמולי הביטוח בגין הפוליסות. לטענת הבנק, לא היה בפוליסות אלא כדי כיסוי חלקי של החוב, שכן סכום הביטוח הוגבל כדי הסכומים שנקבעו שם.

טענות התובעת

בתצהירה, פירטה התובעת את טענותיה לעניין הפרת חובת הגילוי בכל הנוגע להיקף הכיסוי הביטוחי על-פי הפוליסות. לגרסתה, במועד קבלת ההלוואות חתמו, היא ובעלה המנוח, על הפוליסות כאשר פקידת הבנק החתימה אותם באותו מעמד ללא מתן כל הסבר מיוחד ביחס אליהם.

התובעת הדגישה כי במועד החתימה לא נאמרה להם מילה וחצי מילה על מגבלות או הגבלות כלשהן בנוגע לביטוח ההלוואות, קל וחומר שפוליסות הביטוח לא מכסות במלואן את סכום ההלוואות. התובעת הוסיפה כי בעקבות פטירת המנוח ומימוש הפוליסות היה על הבנק לפעול לפירעון ההלוואות הבלתי מסולקות במלואן.

התובעת הטעימה כי טענת הבנק לפיה הפוליסות מוגבלות כדי סכומים מסוימים שאין בהן כדי לכסות את מלוא החוב הפתיעה אותה מאוד מאחר ולה ולבעלה המנוח לא היה כל ספק כי פוליסות ביטוח החיים להלוואות – כשמן כן הן, מכסות סך ההלוואות בהתקיים הנורא מכל ואחד מבני הזוג הולך לעולמו.

בהקשר זה הדגישה כי עניין הגבלת הפוליסות מעולם לא הועלה בפניי או בפני בעלה במועד החתימה ולו ידעו זאת מראש היו דואגים לרכוש פוליסת הביטוח חלופית. בתמיכה לתצהירה, צורף תצהירו של אברהם טאוב, אחי המנוח שגרס כי המנוח מסר לו שהפוליסות מכסות את מלוא סכום ההלוואות, במיוחד לאחר שמצבו הבריאותי של המנוח התדרדר.

טענות הבנק

בעניין הפוליסה, טען הבנק כי המנוח אישר בחתימתו שידוע לו שסכום הביטוח מוגבל כפי שנקבע שם וכי האישור שניתן על-ידו מונע מהתובעת לטעון כי לא קיבלה הסבר על הגבלת סכום הביטוח. הבנק הדגיש כי המנוח, בהיותו עורך-דין וותיק שעוסק בתחום המסחרי ובקיא בעניינים משפטיים ועסקיים, הבין את משמעות הגבלת סכום הביטוח וידיעתו והבנתו, בפועל או בכוח, בעת שהתקשר בחוזה הביטוח עם חברת הביטוח, היא החשובה והמכריעה לצורך הכרעה בעניין שלפנינו. מכאן, שטענת התובעת נסתרת בקלות ובבירור מתוך הצהרת המנוח על גבי הפוליסה, ממנה עולה שסכום הביטוח מוגבל.

כמו כן, הוגש תצהירו של ערן דרשן, מנהל מדור ביטוח בבנק, אשר התייחס לתגמולי הביטוח שהתקבלו עובר למימוש הפוליסות. העד פירט את סכומי ההלוואות וסכומי הביטוח בגין כל אחת מהפוליסות. העד עמד על תוכנה ותנאיה של הפוליסה ועל סכום ההגבלה שנקבע בכל אחת מהן לזיכוי חשבון כל הלוואה והלוואה. העד ערך תחשיב מדויק של סכומי הביטוח שהתקבלו ועמד על יתרת החוב בניכוי תגמולי הביטוח.

הכרעת בית המשפט

יריעת המחלוקת הִנה מצומצמת וממוקדת והשאלה היחידה הדורשת ליבון והכרעה עניינה בסוגיית הפרת חובת הגילוי של הבנק בקשר לסכום ההגבלה המדויק והאם הבנק יצא ידי חובתו עובר לחתימת המנוח על גבי הפוליסות, במתן הסבר מספק ומקיף בנוגע לסכום ההגבלה המדויק בגין כל הלוואה והלוואה.

משבחר הבנק לעסוק בתיווך ביטוחי, הרי הוא מוחזק, לעניין הוראות סימן ו' לחוק חוזה ביטוח, כסוכן ביטוח לכל דבר ועניין, על כל המשתמע מהחובות המוטלים על סוכן ביטוח וממעמדו במערכת החוזית בין המבוטח למבטח, זאת, אף אם לא ניתן לו רישיון כדין מטעם המפקח על הביטוח.

במצב דברים זה, מוטלת על הבנק החובה ליתן ללווים (ובענייננו – למנוח) הסבר מפורט על תנאי הפוליסה ובמיוחד להבהיר במדויק את מהות הגבלת סכום הביטוח כפי שמחויב לעשות סוכן ביטוח.
בהקשר זה, אין צורך להכביר במילים בדבר חובותיו של סוכן הביטוח בעניין היקף חובת הגילוי עפ"י חוק חוזה ביטוח, לפיו תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצוינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם.

בנוגע להיקף חובות המבטח פסק בית-המשפט העליון בשורה של פסקי-דין כי יש להדגיש בפוליסה באותיות בולטות ובשפה ברורה את הסייגים לחבות המבטח באופן שהמבוטח יוכל להיות מודע לסייגים אלו ויהיה ער בפועל להוראות ולסייגים שנקבעו בפוליסה. לפיכך, למבטח אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והווידוא.

חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת לבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהיה מובנת וברורה לו ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים וכי במקרים שבהם לא יתקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי.

מהראיות שהובאו עולה כי המנוח, עורך-דין וותיק בעל הכשרה משפטית שעסק בפעילות עִסקית וכלכלית מסועפת, היה ער למשמעות סכום הביטוח המוגבל הרשום בפוליסה, לאחר שעיין בהוראותיה וצירף את חתימתו בשולי הפוליסה, כראיה, לאחר שהצהיר והסכים למגבלותיה.

בנסיבות אלה ומשלא הובאה ראיה לסתור, הנני קובע כי המנוח הסכים לביטוח חלקי נוכח הסכום שנקבע בפוליסה, ברישא לסעיף הגדרת "סכום ההגבלה" (400,000 או 800,000, על-פי העניין) ומוגבל ביחס לקרן ההלוואה. מכאן, בשעה שהמנוח חתם על הפוליסות ביודעין היה עליו (והתובעת בנעליו) לשאת בהשלכות הסכמתו לחתימה על ההצהרה שנתן בשולי הפוליסה.

במקרה שלפנינו נוכח עיסוקו של המנוח והשכלתו המשפטית הרחבה, הרלוונטית לענייננו, שוכנעתי לקבל בנקודה זו את טענת הבנק, הגם שלא בלי לבטים וחרף הספק העולה מהראיות, הפועל בנסיבות העניין לחובת התובעת, שהמנוח היה ער למנגנון הפיצול. מכאן שאין לזקוף את הניסוח העמום בנדון לחובת הבנק.

אולם, בכך לא מסתיים הדיון שכן הסוגיה הרלוונטית איננה מתמצת בשאלה האם ידע המנוח על סכום הביטוח המוגבל שנרשם תחת הכותרת "סכום ההגבלה" (400,000 או 800,000, על-פי העניין) וחלקי, נוכח האמור בסעיף 1.ב לפוליסה ,אלא - האם המנוח הבין וידע את סכום ההגבלה המדויק לאחר ניכוי היתרה המשוערכת הכוללת של כל ההלוואות הקיימות עובר לקבלת ההלוואה נושא הפוליסה.

עיון בפוליסה מעלה כי לא ניתן לעמוד באופן סביר על סכום ההגבלה לאחר הניכוי ללא תחשיב מפורט, כפי שהובא בהרחבה בתצהירו של ערן דרשן (והנספחים המפורטים שצורפו) וכך גם עלה מעדותו, בחקירתו (עמוד 20). אם כן, בנסיבות אלה מתחדדת השאלה – האם ניתן למנוח, עובר לחתימתו על גבי הפוליסה, הסבר מספק ומניח את הדעת בדבר סכום הביטוח המדויק וזאת בשים לב לגדרי חובות הבנק כפי שנקבעו בהלכה הפסוקה.

ממבט קרוב יותר נקבע כי במקרה שבו מדובר בביטוח משכנתא בעל כיסוי ביטוחי מוגבל, חלה על מי שמשווק את הביטוח חובה להסביר למקבל ההלוואה "ברחל בתך הקטנה" בעל-פה ובכתב את הזיקה שבין סכום הביטוח המוגבל לבין היקפו של חוב המשכנתא כאשר זה עולה על הסכום המבוטח.

הדיון בענייננו קשור באופן הדוק להגדרת היקפה של חובת הגילוי החלה על גופים פיננסיים גדולים כמו בנקים או חברות ביטוח, כאשר על גופים אלה מוטלת חובת גילוי אקטיבית בעת עריכת העסקה שמתחייבת מפערי הכוחות המובנים שבין הצדדים ובגדרה הם מחויבים להפנות את תשומת לבו של הלקוח לכל הפרטים המהותיים בעסקה באופן יזום.

ככלל, ראוי כי גופים אלו יקפידו הקפדה יתרה על גילוי מלא ואקטיבי של פרטים מהותיים בעסקאות שהם עורכים עם לקוחותיהם. כך בכלל וכך ככל שמדובר בעסקה חשובה כמו רכישת ביטוח חיים לצד הלוואת המובטחת במשכנתא, או אז גדלה החשיבות שיש לייחס לחובת הגילוי.

משמעותה של חובת הגילוי בהקשר זה היא שלנוכח פערי הכוחות והמידע המובנים בין הצדדים, חייב המבטח להפנות את תשומת לבו של המבוטח לסייגים הכלולים בפוליסה ולוודא כי הבין את התנאים שאם לא יתקיימו לא יזכה לתגמולי ביטוח.
מכאן, חלה על מי שמשווק את הביטוח להסביר למקבל ההלוואה את הזיקה שבין סכום הביטוח המוגבל לבין היקפו של החוב. ראוי כי הסבר זה יינתן בעל-פה והן באמצעות הדגשת פרטים בטפסים שעליהם חותם הלווה.

במקרה דנן, לא הובאה לפניי כל ראיה לפיה נציג הבנק הסביר למנוח את החישוב המפורט של סכום ההגבלה וכפועל יוצא – את שיעורו המדויק של סכום הביטוח; זאת, אף שאין חולק בדבר חובת הבנק לעשות כן. כללו של דבר, הבנק לא קיים את חובת הגילוי המוטלת עליו ולכך משמעות אופרטיבית לעניין היקף הכיסוי הביטוחי וסכום ההגבלה הרלוונטי לחישוב יתרת החוב.

הנתון בדבר סכום ההגבלה המדויק מהווה נתון מהותי, כאשר עסקינן בעסקה כמו זו הנדונה. המנוח היה זכאי לדעת על שיעור הכיסוי וסכום הביטוח המדויק. הבנק צריך היה ליידע את המנוח בטרם חתימתו על גבי הפוליסות כי סכום ההגבלה (400,000 או 800,000, על-פי העניין) אינו סכום סופי, שכן יש לנכות ממנו את היתרה המשוערכת הכוללת של ההלוואות הקיימות (אשר מגיע כדי 24.2% בלבד מקרן ההלוואה הראשונה) ומשלא עשה כן – הפר את חובתו.

חובת הגילוי היא תכליתית, היא נועדה לגלות מידע מקום שמידע זה אינו מצוי בידיעת הצד שחייבים לו גילוי. בנסיבות אלה, אין לקבל את טענת הבנק, לפיה המנוח ידע או שהיה עליו לדעת כי סכום ההגבלה איננו מסתכם בשיעור שנקבע, כאמור, אלא שיש לנכות מסכום זה את היתרות המשוערכות של ההלוואות הקיימות, בהתאם לתחשיב מפורט שיעשה הבנק באשר הנתונים הרלוונטיים לעניין זה מצויים בידיעת הבנק בלבד.

סוף דבר, הנני נעתר לבקשת התובעת ומצהיר כי הבנק הפר את חובת הגילוי בעניין סכום הביטוח ומשכך, לא מוטלת חובה על התובעת לסלק את החוב בגין ההלוואות השנייה, השלישית והרביעית. באשר להלוואה הראשונה
– עליה לשאת בשיעור יחסי של 20% מסכום ההלוואה המקורי המשוערך למועד הרלוונטי.

בנסיבות העניין, יישא הבנק בהוצאות משפט התובעת ובשכר טרחת עורך-דין בסך של 23,400 ₪.

את התובעים ייצגו בתיק: עוה"ד ניר גשרי ומתן דרוקמן

(*) הכותב הינו הבעלים של משרד עורכי דין המתמחה בייצוג לקוחות פרטיים, עסקים וחברות מול בנקים וגורמים מסחריים..

לצפייה בפרופיל משרד עו"ד חגי שדה לחץ : [כאן]