 |
 |
 |
תביעת בנק נדחתה מחמת התיישנותה
ביהמ"ש דחה תביעת בנק מחמת התיישנותה, שכן לא התקיים החריג לכלל ההתיישנות מכח הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות, במסגרתו הנטל להוכחת כל התנאים של החריג מוטל על הטוען לו, ובמקרה דנן, על הבנק, ונטל זה לא הורם.
ציטוטים ממיני-רציו שפורסם באתר נבו :
בית המשפט דחה את תביעת הבנק כנגד הנתבעים מחמת התיישנותה. בתוך כך, נדחתה טענת התובע לתחולת החריג הקבוע בסעיף 9 בחוק ההתיישנות, אשר על-פיו, במקום שבו נתבע מודה בקיום זכותו של התובע, נדחה המועד שהחל ממנו תימנה תקופת ההתיישנות.
התובע עותר לחייב את הנתבעים בתשלום חוב הנובע מערבותם של הנתבעים לפירעונו. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהנתבעים ערבו לפירעון החוב, אולם לטענתם, החוב נפרע זה מכבר ומכל מקום התביעה התיישנה עוד בטרם הוגשה. התובע טען כי התביעה טרם התיישנה וכי אפילו התיישנה, הרי שלנוכח הודאת הנתבעים בקיומו של החוב, חלה הוראת סעיף 9 בחוק ההתיישנות.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן
הוראת סעיף 9 בחוק ההתיישנות, שעניינה "הודאה בקיום זכות", קובעת כי אם הנתבע הודה בזכות הנתבעת ממנו, כי אז תקופת התיישנות התביעה בעניין אותה זכות, תחל מיום ההודאה. כדי לבוא בגדרי חריג שבסעיף 9 לחוק ההתיישנות נדרש כי תתקיים הודאה מפורשת של הנתבע בקיום הזכות או שיעשה מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות. אין די בהודאה משתמעת אלא, על ההודאה בקיום הזכות להיות מפורשת.
מאחר שהוראת סעיף 9 בחוק ההתיישנות היא בגדר חריג לכלל ההתיישנות, הנטל להוכחת כל התנאים של החריג מוטל על הטוען לו, ובענייננו, על התובע.
בנסיבותיו של מקרה זה, עולה כי מכתב הוויתור אינו בגדר הודעה בקיום זכות הבנק לתבוע את הנתבעים לפרוע את יתרת החוב בחשבון החברה. כך כאמור, מן הטעם שהמכתב כלל אינו עוסק בחוב זה.
את הנתבעים ייצג בתיק : עו"ד איל וינטברג
תא (י-ם) 28028-07-13 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' XXX
פורסם בנבו 8/01/2017
לצפייה בהחלטת ביהמ"ש באתר נבו לחץ [כאן]
|