על חובתו של הבנק להסביר תוכנם של מסמכים

עו"ד אדי מאירי*

21/7/2011

מבוא: ביטוח משכנתא וחתימה על מסמכי בנק

פסק הדין עוסק בסוגיה המוכרת לכל מי שנטל מימיו משכנתא. עם המשכנתא מגיע ביטוח המשכנתא. ביטוח זה נועד להבטיח לבנק, שבמקרה של מוות או אובדן כושר עבודה של אחד מהלווים, אשר יפגע בכושר השתכרותו ובהכנסתו – ומכאן ביכולתו לעמוד בהחזרי המשכנתא – הבנק ייפרע מן הביטוח.

אף על פי שהביטוח מכונה ביטוח משכנתא, למעשה זהו ביטוח חיים, שבו הבנק הוא המוטב עד לגובה סכום המשכנתא.

פסק הדין עוסק גם בסיטואציה המוכרת לכל אזרח: אנו יושבים מול פקיד הבנק, מבקשים שירות מסויים של הבנק ואז מונח בפנינו הסכם שאורכו כאורך הגלות, רובו באותיות, שרק מעטים מאיתנו מסוגלים בכלל לראות, במונחים שרק מעטים מאיתנו יכולים להבין, והכל כשמאחורינו שלושה לקוחות שמבקשים לפגוש את הפקיד. הפקיד מבקש מאיתנו לחתום "כאן, כאן, כאן ו...כאן", ואנחנו חותמים. כי איזו ברירה יש לנו? הרי שום דבר באותו הסכם אינו נתון למו"מ. ללקוח יש רק אפשרות אחת: לקבל ההסכם כמות שהוא או לדחותו (ואז לא לקבל את השירות, שהוא מבקש).

סיפור המעשה

בני הזוג לוי נטלו שלוש הלוואות לכיסוי המשכנתא, ובהתאם הצטרפו לביטוח משכנתא, מוצר המוצע על ידי הבנק ועליו חותמים הלווים בפני הפקיד. ביטוחי המשכנתא נעשו באופן מקביל להלוואות, כלומר היו שלוש פוליסות ביטוח – אחת לכל הלוואה.

מר לוי ז"ל הלך לעולמו בשנת 2004, דבר שהפעיל את פוליסות הביטוח. שתי ההלוואות הראשונות אכן כוסו במלואן על ידי הפוליסות המקבילות שלהן, אך ההלוואה השלישית לא נפרעה במלואה. הבנק פנה לפיכך בדרישה לגב' לוי לפרוע את יתרת ההלוואה, שעמדה אותה שעה על 11,385 ₪. גב' לוי טענה מצידה, שלמיטב ידיעתה ההלוואה היתה מובטחת כולה בביטוח החיים, ולפיכך לא אמור היה להיוותר חוב כלשהו. לחלופין, אם אכן לא היתה ההלוואה מובטחת במלואה, אלא רק בחלקה, הרי זו אשמת הבנק, אשר טיפל מצידו בכל ההליכים והטעה אותה.

הבנק מצידו הציג גירסה אחרת, כמקובל על ידי בנקים במקרים כאלה: הלווים חתמו על הסכמי ההלוואה והביטוח כאנשים בגירים המבינים את אשר הם חותמים עליו. על טופס ההצטרפות לביטוח נכתב במפורש בעמוד הראשון, שסכום ההלוואה (השלישית) היה 150,000 ₪ ואילו הסכום המבוטח הוא 70,300 ₪ בלבד. עוד טען הבנק, שהביטוח אינו זכות של הלווה. חובתו הבסיסית של הלווה היא להחזיר את ההלוואה מכספו. הביטוח נועד להבטיח את מצבו של הבנק, אך הבנק אינו מחוייב לעשות ללווה את הביטוח. על כן ממילא אין ללווה שום טענה כלפי הבנק מקום שהביטוח לא היה מלא, ואין ב"פגם" בביטוח כדי להפחית מחובתו הראשונית והבסיסית של הלווה להחזיר את סכום ההלוואה.

הנתבעת גב' לוי טענה, שלא הוסבר לה שמדובר בביטוח חלקי, וההיפך הוא הנכון: הבנק הסביר לה, שהמדובר בביטוח מלא, שמטרתו להסדיר את פירעון ההלוואה אם אחד מבני הזוג ילך לעולמו. כמו כן הדברים לא נכתבו בצורה ברורה, מפורשת ובאותיות נוחות לקריאה, כך שאפילו נכתבו שם, היא לא היתה מודעת להם. היא העידה, שאילו ידעה אודות המצב היתה רוכשת ביטוח גם עבור יתרת ההלוואה. יחד עם זאת הודתה הנתבעת, שלא קראה את כל תנאי ההסכם.

הכרעת בית המשפט – מה היקף חובותיו של הבנק?

בית המשפט העמיד את המחלוקת סביב הסוגיה הבאה: "מהי רמת ההסבר הנדרש מנציג הבנק המחתים לקוח על הסכם הלוואה ומסמכים נלווים...מחד, ומהי האחריות שיש ללקוח בעת החתימה מאידך".

בדיקת מסמכי הביטוח העלתה, שגירסת הבנק לא היתה מדוייקת. בעוד מרבית המסמכים היו מודפסים, ובכלל זה סכום ההלוואה, הסכום המבוטח נכתב בכתב יד, ולא היתה שום חתימה של הלווים לידו. בחוזים מודפסים מקום בו יש הוספה בכתב יד או תיקון בכתב יד של מלל מודפס, מקובל שהצדדים יחתמו ליד התיקון, דבר המוכיח, שהתייחסו באופן קונקרטי וספציפי לתיקון והיו מודעים לו. הדבר נכון שבעתיים מקום בו התוספת בכתב יד מצמצמת את הזכות של הצד החלש לעיסקה – זהו הלקוח – מול הבנק.

בית המשפט קבע, שהבנק הפר את חובת תום הלב מכוח חוק החוזים כאשר לא הפנה באופן מיוחד את תשומת ליבם של הלווים להגבלה המשמעותית בטופס הביטוח. בית המשפט הזכיר את חובתו של הבנק לנהוג בלקוחותיו ברמה גבוהה של מקצועיות, הגינות וזהירות מופרזת (זו לשון ההחלטה באחד מפסקי הדין התקדימיים של בית המשפט העליון – ע"א 5893/91 טפחות נ' צבאח), משום שהיחסים בין הלקוח לבין הבנק הם בראש ובראשונה יחסי אמון, שרוכש הלקוח למומחיות של הבנק.

הבנק טען עוד, שבטופס ההצטרפות לביטוח נאמר, שהביטוח יכסה סכום מקסימלי של 120,000$ ואילו סך שלוש ההלוואות עמד על סכום גבוה מזה, ולפיכך אמורים היו הלווים להבין באופן אוטומאטי, שיש חלק מההלוואה, שאינו מכוסה בביטוח. בית המשפט דחה עמדה זו: אין על הלקוח החובה להבין את המשמעויות של חישובי סכומים שונים. ככל שיש הגבלות על הזכויות, שרוכש הלקוח, על הבנק להבהיר זאת באופן חד משמעי ולא להשאיר זאת לפרשנות ולהבנה של הלקוח. הלקוח אינו מומחה, אינו בקיא ואין מצופה ממנו לפתח מומחיות זו במהלך החתימה על המסמכים הרבים, שנציג הבנק מניח לפניו.

בית המשפט פסק, שבמקרה זה התנגשה חזקה זו בדבר הבנת הכתוב והחתום בחובתו של הבנק להסביר ללקוח ב"רחל ביתך הקטנה" את הדברים, ובהתנגשות זו גוברת חובתו של הבנק על החזקה הנזכרת לעיל.

לאור כל אלה דחה בית המשפט את התביעה נגד גב' לוי ואף חייב את הבנק בתשלום 15,000 ₪ הוראות ושכ"ט עורך דין.

סיכום ומסקנות

פסק הדין מוכיח, ששווה לעיתים להיאבק בבנק, ואין לקבל את דבריו ודרישותיו כתורה מסיני. זכותו של הלקוח לקבל הסברים מהבנק אודות המסמכים עליהם הוא חותם, וחובתו של הבנק לספקם בצורה מקצועית מחד אך בהירה ומובנת ללקוח מאידך. ובפרט מותר וחשוב להקפיד על חובתו של הבנק להדגיש סעיפים או מגבלות במסמכים השונים המרעים את מצבו של הלקוח או מגבילים את זכויותיו.

יחד עם זאת יש לצמצם את המסקנות העלולות להתקבל על ידי הקורא. אין משמעותו של פסק הדין, שמעתה מותר לא לקרוא הסכמים, שעליהם חותמים ואחר כך לטעון: "לא ידעתי", "לא קראתי", "לא הבנתי". הפסיקה הכירה בחזקה עקרונית הגורסת, שאדם שחתם על מסמך, קרא אותו והבין אותו. עצתנו לכל אדם לקרוא את המסמכים ואפילו את המסמכים הארוכים והמייגעים, אותם מציגים בפנינו הבנקים ומוסדות גדולים אחרים לחתימה.

ת.א.מ 7373-02-08 – בנק לאומי למשכנתאות נ' לוי

* עו"ד אדי מאירי – בעל רשיון לעריכת דין בישראל ובניו יורק. עוסק בליטיגציה מסחרית ובייעוץ בדין האמריקאי.

לצפיה בפרופיל משרדו של עו"ד אדי מאירי לחץ: [כאן]