תוצאות "תרדמת" במהלך ההתיישנות

מאת: עו"ד קארין מור[1]

28/9/10

לאחרונה, פורסם בנבו ת"א 3783-06 בנק פלסטין הבינלאומי נ' א.ס. סכס משקאות בע"מ ואח', פסק הדין דן בעניינה של ההתיישנות העולה מסעיף 8 לחוק ההתיישנות התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"). באותו מקרה, נידונה תביעה כספית אשר הוגשה על ידי מוסד בנקאי, ללא פירוט עוולה כלשהי שבוצעה כביכול על ידי חלק מהנתבעים. לאחר קבלת רשות ותיקון כתב התביעה ע"י הבנק, קבע ביהמ"ש כי כבר חלפה תקופת ההתיישנות כלפי אותם נתבעים, והתביעה נגדם נדחתה.

פסק דין זה הוביל אותי לסקור את סעיף 8 לחוק ההתישנות בראי הפסיקה. הסעיף קובע כי "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה."

הסעיף מכיל ארבעה תנאים:

א. קיומן של עובדות שנעלמו מן התובע;

ב. העובדות מהותיות ויורדות לשורשה של עילת התובענה;

ג. העובדות[2] נעלמו מעיני התובע מסיבות שאינן תלויות בו;

ד. והתובע לא יכול היה למנוע אותן סיבות אף בנוקטו זהירות סבירה.

וקובע מבחן אובייקטיבי[3], של סבירות, אשר מבקש לבחון את ידיעתו בפועל ובכוח של התובע. עליו להראות כי נעלמו מעיניו העובדות המהוות את עילת התובענה "מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן"[4]. "... לא די בכך שהתובע לא ידע על העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו, ... כלומר, רק אי ידיעה אשר עומדת במבחני סבירות אובייקטיביים תפעיל את עילת ההשעיה. מדובר באמת מידה אובייקטיבית של האדם הסביר..."[5]. מאחר שסעיף 8 הנ"ל הינו חריג לכלל ההתיישנות, נטל ההוכחה כי התקיים כלל הגילוי המאוחר רובץ על הטוען לו[6]. על המבקש להסתמך על כלל הגילוי המאוחר, לטעון בכתב טענותיו את העובדות המבססות את הטענה[7]. מירוץ ההתיישנות מתחיל כאשר התגבש בידי התובע "כוח תביעה".

- העובדות המהוות את עילת התביעה לצורך סעיף 8 (קשר סיבתי; התרשלות במעשה או במחדל; זהות הנתבע).
- לצורך גילוי ההתרשלות או הקשר הסיבתי המבחן הוא קצה חוט או סברה ואם אדם סביר היה מגיש תביעה.    כאשר התובע חשד או צריך היה לחשוד, ייראו בכך "קצה חוט" המתחיל את מירוץ ההתיישנות.
- יש להבחין בין עובדה לבין ראיה להוכחת העובדה, אך ההבחנה אינה קלה.

- במסגרת סעיף 8 לחוק נבחנת הידיעה בפועל והידיעה בכוח של התובע על פי מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר והאמצעים הסבירים, תוך התחשבות בנסיבות העניין, להבדיל מתכונותיו ונסיבותיו האישיות של התובע.[8]

הטעמים העומדים בבסיס ההתיישנות הדיונית, סוכמו בתמצית[9] כך:

א. טעם ראייתי קשור בקושי ובהכבדה על הנתבע לשמור את ראיותיו לאורך זמן. חלוף הזמן עלול לפגוע בהגנתו של הנתבע ולהקשות על בירור האמת העובדתית.

ב. אינטרס הנתבע לוודאות בדבר זכויותיו וחובותיו בכל זמן נתון, כך שיתאפשר לו לכלכל את ענייניו מבלי להידרש להקצות ממשאביו 'רזרבה כספית' שמא ייתבע בגין שנים עברו.

ג. ההנחה היא כי תובע אשר "ישן על זכויותיו" תקופה ארוכה, זנח או ויתר או מחל על תביעתו, ועם חלוף הזמן הולכת ומתבססת הציפייה של הנתבע, כי לא ייתבע.

ד. מנקודת מבט המערכת המשפטית, ראוי להקדיש את משאבי השיפוט לעניינים שבהווה, ולא לשחת זמנה על עניינים שאבד עליהם הכלח. מדובר בתמריץ לתובעים שלא "ישנו" על זכויותיהם.

ה. להסדרי ההתיישנות יש השפעה החורגת מהצדדים הישירים להתדיינות, במיוחד על המדינה, יצרנים, ספקי שירותים ומבטחים. לדוגמה, הארכת תקופת ההתיישנות עשויה להשפיע על גובה הפרמיה בחוזה ביטוח ועל מחירי מצרכים ושירותים, ומכאן שלהסדרי ההתיישנות השלכה על רווחתם של פרטים רבים בחברה.

בהעדר ידיעה של התובע, אשר לא גילה ולא היה עליו לגלות כי קמה לו עילת תביעה, נחלשים חלק מהטעמים שבבסיס דיני ההתיישנות. לא ניתן לראות את התובע כמי שויתר או ישן על זכויותיו ולא ניתן לבוא אליו בטרוניא על כך שיצר ציפיות אצל הנתבע, כי ויתר או מחל על תביעתו. לכן תושעה נקודת הפתיחה של מרוץ ההתיישנות עד למועד בו התובע מגלה או יכול לגלות את העובדות הטעונות גילוי[10].

כאמור, בפרשת סכס, יושם עניינו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות. באותו מקרה, נידונה תביעה כספית אשר הוגשה על ידי התובע, מוסד בנקאי, בגין יתרת חוב שהצטברה בחשבון אשר נפתח בעבור הנתבעת מס' 1, חברת א.ס. סכס משקאות בע"מ[11]. בכתב התביעה המקורי נטען כי החברה היא שפתחה את החשבון. וכי נתבעים 2 – 4 הינם הבעלים הרשומים של החברה. בכתב התביעה לא נטען מדוע יש לחייב נתבעים 2 – 4[12] בחוב החברה. בשל כך, החליט ביהמ"ש (ביום 10.2.2006), כי יש למחוק את הכותרת כנגדם.

ביום 19.3.2007 הוגשה על ידי התובע בקשה לתיקון כתב התביעה על ידי הוספת עילת התביעה כנגד הבעלים, בנימוק לפיו חוסר פירוט עילות התביעה כנגד הבעלים, נעשתה בהיסח הדעת. התובע טען בסיכומיו, כי העובדות אשר מקימות את העילה להרמת מסך נודעו בשלב מאוחר יותר לאחר הפסקת הפעילות בחשבון, בעת שהופעל חוקר פרטי. בתגובת הבעלים לבקשת התיקון הם טענו, לראשונה, להתיישנות התביעה כנגדם. ביהמ"ש קיבל את טענת הבעלים לפיה המועד להתגבשות החוב הוא במרץ 1998, מועד בו הופסקה הפעילות בחשבון על ידי החברה. באותו מועד יתרת החשבון היית בחובה ומכאן שמועד זה מהווה נקודת הזינוק למירוץ ההתיישנות.

אגב אורחא אציין, כי בנסיבות פרשת סכס משקאות בע"מ נקבע, קובע בית המשפט, כי מבחינה פרוצדוראלית, תובע המגיש תביעתו מעבר לתקופת ההתיישנות הקבועה והנתבע מעלה טענת התיישנות, מן הדין כי התובע יגיש כתב תשובה. מטרת כתב תשובה להעלות טענות מעבר לאלו אשר נטענו בכתב התביעה ויש בהן כדי להשיב לאמור בכתב ההגנה. כלומר, טענות שיש בהן כדי להאריך את תקופת ההתיישנות מקומן בכתב תשובה.

ולגופו של עניין, ביהמ"ש שלל את טענת התובע לפיה תקנה 26 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984[13] קובעת הסדר שלילי, והבהיר כי תקנה זו באה להדגיש, כי כלפי בעל דין שהתווסף בכתב תביעה מתוקן מניין ההתיישנות מתחיל עם הגשת כתב התביעה המתוקן[14]. טענת התובע כי יש להחיל בענייננו הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, נדחתה אף היא. בית המשפט קבע, כי על מנת שסעיף 8 לחוק ההתישנות יחול אין די בכך שהתובע לא ידע את העובדות המהוות את עילת התובענה, אלא שבזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן[15]. על מנת שתובע יהנה מהוראת סעיף 8 עליו להראות כי פעל בשקידה לשם בירור העובדות ואין די כי לא ידע את העובדות כהווייתן.

בפרשת סכס משקאות בע"מ, קובע בית המשפט, כי התובע התמהמה בבירור העובדות. בתחילה (בכתב התביעה המתוקן), הוא טען להרמת מסך, ורק לאחר מכן מצא לנכון להזמין חקירה אשר תגבה את טענותיו. הגשת התביעה להרמת מסך כלל לא הייתה תלויה בחקירה, שכן החקירה הוזמנה לאחר הגשת כתב התביעה. גם אם עד להזמנת החקירה לא ידע התובע את העובדות כהוויתן, היה עליו לקיים אחר הסיפא של סעיף 8 לחוק ההתישנות וכי המניע לאי ידיעת העבודות אינן מסיבות התלויות בו ואשר לא יכול היה, בזהירות סבירה, למנוע אותן. משהמתין התובע כעשר שנים וישב בחיבוק ידיים, הוא אינו מקיים אחר הוראות סעיף 8 לחוק ההתישנות. לפיכך נדחתה התביעה כלפי הבעלים מחמת התיישנות.

ü המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים. המחברת ממליצה לפנות לייעוץ מקצועי, לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

ü הכותבת הינה עורכת דין ממשרד מור- עורכות דין נוטריון וגישור, מתמחה במשפט מסחרי ודיני בנקאות. קארין מור, הינה עו"ד במשרד, עוסקת גם בתחום דיני העבודה ודיני ביטוח לאומי.

[1]הכותבת הינה עורכת דין ממשרד מור- עורכות דין נוטריון וגישור, המתמחה במשפט מסחרי ודיני בנקאות. המאמר הוא אל נוכח פסק דין שניתן בעניין ת"א 3783-06 בנק פלסטין הבינלאומי נ' א.ס. סכס משקאות בע"מ ואח' (פורסם בנבו). הסקירה בעניין סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 מובאת מתוך רע"א 901/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל, תק-על 2010(3), 3696 , 3714 (2010), על ההפניות המרובות אשר בו.

[2]עובדות נאמר ולא דין, ולכן גילוי מאוחר של הדין לא נתפס ברשתו של כלל הגילוי המאוחר (הפנייה אל גלעד - מחלות סמויות, עמ' 508, ב- פס"ד עדנה גיא-ליפל).

[3]רע"א 901/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל, תק-על 2010(3), 3696 , 3714 (2010); להלן, "פס"ד עדנה גיא-ליפל".

[4]ע"א 80/73 אוסלקה נ' מלון ושינגטון בע"מ, פ"מ כח(1) 162, 165

[5]דבריו של כב' השופט ג'ובראן בע"א 393/08 שגיא נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (טרם פורסם, 23.2.2010)

[6]ע"א 97/77 זונבנד נ' קלוגמן, פ"ד לא(3) 466, 471 (1997)

[7]ע"א 7261/97 שרבני נ' חברת האחים שבירו בע"מ, פ"ד נד(4) 464, 474 (2000); ע"א 2167/94 בנק למסחר בע"מ נ' שטרן, פ"ד נ(5) 216 (1997)

[8]שם, פס"ד עדנה גיא-ליפל.

[9]ב- פס"ד עדנה גיא-ליפל.

[10]הפנייה אל: גלעד- הצעה לשינוי החוק, 122- 123, ב- פס"ד עדנה גיא-ליפל.

[11]להלן: "החברה"

[12]להלן: "הבעלים"

[13]הקובעת כי: "הוסף או הוחלף בעל דין, רואים, לענין התיישנות, את ההליכים לגבי בעל הדין החדש כאילו התחילו עם כתב התביעה המתוקן."

[14]ההלכה ברורה לגבי שינוי והוספת עילות בתיקון כתב התביעה נגד אותו בעל דין, ותיקון כזה כפוף לטענת התיישנות (ראה:
 ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ. זייד, פ"ד לד(4) 126, 131).

[15]ע"א 630/90 רוז'נסקי נ. ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ, פ"ד מה(5) 365, המובא בפרשת סכס משקעות בע"מ.