*עו"ד זמירה שחר

4.1.2015

ב- תאמ (נצ') 31099-10-11‏ ‏ בנק דיסקונט בע"מ נ' נואל סביחאת, הגיש הבנק נגד הנתבעת תביעה כספית לתשלום יתרת חוב בחשבונה של כ- 60,000 ₪ שנבעה ברובה מהלוואה אותה נטלה הנתבעת, לטענת הבנק .

הבנק סמך את תביעתו על תדפיס חשבון הנתבעת. כן צירף הבנק העתק מבקשת ההלוואה. הבנק טען כי נוכח היות התדפיס ראיה קבילה להוכחת תוכנו לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הראיות, תשל"א – 1971, ומאחר שהנתבעת הודתה בדיון כי החתימה על גבי מסמך בקשת ההלוואה היא חתימתה, הרי שהתביעה הוכחה ודינה להתקבל.

הנתבעת כפרה בחוב הנטען. לטענתה, היא מעולם לא בקשה ולא נטלה הלוואה מהבנק. הנתבעת טענה כי נפלה קורבן למעילה שארעה בסניף הבנק על-ידי אחד מעובדיו, במסגרתה בוצעו שלא כדין פעולות גם בחשבונה, ועקב כך השיב הבנק לחשבונה סך 1,000 ₪ שנמצא שנמשכו שלא כדין על-ידי הפקיד שמעל. הנתבעת טענה כי נוכח עובדות אלה, אין בראיות שהציג הבנק כדי להוכיח כי היא נטלה הלוואה וכי היא חבה סכום כלשהו לבנק. הנתבעת הגישה כראיה את כתב האישום שהוגש נגד המועל ואת גזר הדין שניתן בעניינו, ממנו עולה כי המעילה בבנק אירעה באותה תקופה בה הצטברה גם יתרת החוב בחשבונה. ברוב המקרים נהג המועל להעביר כספים מתת סעיף "פיגורי הלוואות" בחשבונות המקור, כך שההעברות לא הופיעו בתדפיסי העו"ש של הלקוחות מהם גנב את הכספים. עוד עלה מכתב האישום, כי המועל הקים מספר רב של הלוואות ללא ידיעת בעלי החשבונות, זייף חתימות של בעלי חשבונות וניהל רישומים כוזבים בספרי הבנק ביחס לפעולותיו.

מחומר הראיות עלה כי המעילה בוצעה גם בחשבון הבנק של הנתבעת. תחילה טען הבנק כי המועל לא טיפל בחשבונה של הנתבעת , אך בהמשך הודה כי בוצעה מעילה גם בחשבונה וכי לאחר בדיקה מעמיקה שביצע נמצא כי המעילה בחשבונה של הנתבעת מסתכמת בסך 1,000 ₪ וכי הסכום האמור הושב לה. ואולם מעיון במסמכי ההלוואה שהציג הבנק עלה כי הם נושאים את שמו של המועל כנציג הבנק ששימש עד לחתימת הלווה. טענת הבנק לפיה המועל לא טיפל בחשבון הנתבעת, התבררה, איפוא, כלא נכונה. מנגד, האירועים כפי שהתבררו, השתלבו היטב עם עדותה של הנתבעת כי המועל היה פקיד הבנק שטיפל בחשבונה והיה מוכר לה על רקע היותו שכנה בכפר מגוריה, ולכן נתנה בו אמון מלא וחתמה על מסמכים שהגיש לה ללא היסוס.

העדה היחידה מטעם הבנק לא ידעה דבר על פעולות הבדיקה שנעשו בקשר להונאה בסניף הבנק, לרבות הבדיקה שנעשתה ביחס לחשבונה של הנתבעת. כב' השופטת עינב גולומב קבעה כי בנסיבות שפורטו לא הניח הבנק תשתית ראייתית מספקת להוכחת עילת תביעתו, וכי ההסתמכות "השגרתית" מצד הבנק על תדפיס החשבון לא היה בה די. משקלו הראייתי של תדפיס מתכרסם ממשית בנסיבות בהן הוכח כי בוצעה מעילה בחשבון הספציפי על-ידי עובד הבנק, נסיבות אשר מערערות את הנחה הרגילה לפיה מסמכי הבנק השוטפים משקפים נאמנה את מצב החשבון של הלקוח.

בית המשפט קבע כי על הבנק היה להציג ראיות נוספות לביסוס תביעתו נגד הנתבעת. בפרט היה עליו להציג את חשבון הפיגורים ביחס להלוואה, חשבון בו נהג המועל להשתמש לצורך משיכת כספים במרמה מחשבונות לקוחות הבנק ללא ידיעתם. אף לא נטען עובדתית כי אין בנמצא רישום כזה ביחס לנתבעת. כמו כן, הבנק נמנע מלהציג את פרטי הבדיקה שנערכה מטעמו ואת הטעמים למסקנתו כי המעילה בחשבון הסתכמה במשיכה שלא כדין של סך 1,000 ₪ בלבד; אשר לטענת הבנק המסתמכת על התנאים הקבועים במסמכי פתיחת החשבון כראיה לכאורה לנכונותם, אף אותה אין לקבל. תניות גורפות מעין אלה נפסלו בפסיקה בהיותן בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד ויש בעצם העלאת הטענה מצד הבנק בנסיבות העניין, משום שימוש שלא בתום לב בהוראה חוזית. ולעניין ההלוואה היה על הבנק להציג מסמכים שישקפו את הרקע לקבלת ההלוואה( כגון-אישור הגורם המוסמך, בחינת נתוני הלווה, בטחונות נדרשים, יכולת החזר וכד'). כמו כן לא צורפו אסמכתאות כתובות למשיכת כספי ההלוואה הנ"ל, באופן שעשוי היה ללמד על מקור ההוראה למשיכת הכספים מהחשבון ועל יעד ההעברה.

לסיכום נקבע כי אין בעצם עובדת ביצוע מעילה על-ידי אחד מפקידי הבנק, כדי לכרסם מהערך הראייתי של מסמכי הבנק ולמוטט באופן גורף את ההנחה בדבר נכונותם. אלא שכאן הוכחה זיקה קונקרטית בין המעילה לבין חשבונה של הנתבעת. נוכח זיקה זו, היה על הבנק להניח בפני בית המשפט תשתית ראייתית משכנעת לכך כי יתרת החובה הנטענת בחשבונה של הנתבעת, משקפת את מצב החוב לאשורו ולא להסתפק בתדפיס החשבון עצמו ובכתב ההלוואה, ואף לא בטענה כוללנית בדבר בדיקה שנערכה מטעמו ביחס להיקף המעילה בחשבון הנתבעת. משלא הונחה על-ידי הבנק תשתית כאמור, דין התביעה להידחות.

התובע חויב בהוצאות הנתבעת בסך כולל של 8,000 ₪.

* משרד עו"ד זמירה שחר עוסק בתחום האזרחי, בנקאות.