נדחתה תביעת בנק כנגד חברה ובעליה שרכשו מחברה ציוד ורכוש שהיה משועבד לבנק

03-5754051

ת"א (ב"ש) 54013-07-13 בנק אוצר החייל נ' קבוצת עדיאל בע"מ ואח' (בפני כבוד השופטת רחלי טיקטין עדולם)

*עו"ד יובל גוטר
07/09/2016

המדובר בתביעה כספית של בנק אוצר החייל כנגד מספר נתבעים על חוב של הנתבעת 1 שעסקה בתחום ההסעדה והקייטרינג. ואשר חתמה לבנק על אגרת חוב (שעבוד שוטף כללי) שבמסגרתה שעבדה את כל הנכסים, הון המניות והמוניטין שלה. פסק הדין עוסק בנתבעת 5 חברה בע"מ ובעליה הנתבע 6 שרכשו רכוש קבוע ומלאי של הנתבעת 1.

הבנק טען כנגד הנתבעים 5-6 שהם לא רכשו באמת את הרכוש וסייעו להבריח את הנכסים, כי מדובר במכירה פיקטיבית, תרגיל עוקץ והונאה. כאשר מדובר במכירת פעילות עסקית ורכוש קבוע בסך של 500,000 ₪ למרות השעבוד, ובמכירת המלאי העסקי שנאמד בהיקף של עשרות אלפי שקלים והמוניטין שביחד עולים על סכום התביעה ( סכום החוב הכולל 879,859 ₪ ).
כמו כן טען הבנק לגרם הפרת חוזה שבה גרמו הנתבעים 5-6 כי הנתבעת 1 תפר את ההסכם עם הבנק בעסקה חריגה.

הנתבעים 5-6 טענו כי העסקה בוצעה בתום לב , לא הייתה כל משמעות לשמות העסקים שנמכרו והם היו ללא ערך.
הנתבעים 5-6 ללא ידע וניסיון עסקי ורו"ח ליווה אותם ואת העסקה, הם לא ידעו על השעבוד והם עצמם רומו על ידי הנתבעת 1 שמכרה להם ציוד שיש לגביו שעבוד.
כמו כן כל טענות המרמה והעוקץ לא הוכחו על ידי הבנק, העדה מטעם הבנק העידה מתוך עדות שמיעה בלבד. הם קיבלו אשראי של 200,000 ₪ לרכישת המלאי והציוד מבנק הפועלים והבנק עצמו לא שם לב לשעבוד.
טענות נוספות שהעלו הנתבעים 5-6 הייתה שהבנק ידע על העסקה לפני כריתת ההסכם ולא מנע את המכירה. תרופתו של הבנק היא לממש את השעבוד ולא לגלגל את החוב לנבעים 5-6. וכן שסכום התביעה לא הוכח, העדה מטעם הבנק לא ידעה לומר מה עלות המוניטין, הציוד ועלות שמות העסקים.

בפסק הדין קבע בית המשפט כי כל התביעה מבוססת על טענת הבנק למרמה/הונאה/עוקץ וכיוצ"ב- טענות שהבנק לא הוכיח.
בית המשפט קבע כי לא הוכחה היכרות קודמת בין הצדדים הנתבעים . טענת הבנק כי חלק מהציוד הועלם מהשטח נדחתה אף היא. לבנק הייתה רשימת ציוד וידיעה על הציוד בטרם נמכר לנתבעים 5-6 . לא הוצגה עדות שבה הבנק עשה השוואה בין הציוד המצוי בחנות שמחזיקים הנתבעים 5-6 לרשימת הציוד של הבנק- עדות שהבנק יכול היה לספק בנקל. ולא הוצגה ראיה אחרת שהציוד הוברח.

בית המשפט קבע שמדובר בעסקה אמיתית ולא פיקטיבית, הוכח כי שולמו תשלומים בפועל בגין העסקה, כאשר הבנק לא עמד בנטל המוגבר בהוכחת מרמה והונאה.
מאחר והטענות כנגד הנתבעת 5 ( החברה) נדחו לא מצא בית המשפט לדון באחריות האישית של הנתבע 6.
הבנק יכול היה לתפוס את הציוד והמלאי ולממש את השעבוד או להפעיל את המקום, כאשר הבנק טען בסיכומיו כי שווי של הרכוש הקבוע הוא 477,294 ₪ , והוא לא פעל כאמור ככל הנראה כי הציוד והמלאי היו בעלי ערך נמוך, ולא פעל באמצעות כונס נכסים כי לא הייתה כדאיות כלכלית.
הבנק ידע על המכירה לאחר ששלח חוקרים שנוכחו לדעת כי במקום יושבת הנתבעת 5 ולא הנתבעת 1 ועד היום לא פעל למימוש השעבוד, ועל כן פסק בית המשפט כי לא נגרם נזק ממון לבנק כתוצאה מהעסקה בין הנתבעת 1 לנתבעים 5-6 ועל כן נדחו טענות הבנק בטענת עוולת גרם הפרת החוזה.