בנק אחראי כלפי לקוחו לכספים שהוצאו מחשבון שלא על ידו או בהרשאתו

עו"ד חגי שדה*
1 במרץ 2016

ת"א (שלום ת"א) 65099-07 שולמית בורוסק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ
(פסק דינה של כב' השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט מיום 21/2/16)

רקע

התובעת ומר ג'ורג' (להלן-"ג'ורג'") היו נשואים משך 26 שנים עד לגירושיהם, ולהם ילד משותף, הסובל מאי ספיקת כליות והנו מושתל כליה.

התובעת ניהלה חשבון פרטי אצל הנתבע, בנק דיסקונט (להלן: "הנתבע" או "הבנק"), בסניף הרצליה פיתוח, ומספרו 255416 (להלן: "החשבון").

החשבון נפתח לאחר שבשנת 2003 מכרו בני הזוג נכס מקרקעין שהיה בבעלותם, במטרה שכספי המכר ישמשו לטיפול רפואי וצרכיו של בנם החולה, שהיה זקוק לכסף להשתלות בארץ ובחו"ל. התובעת דרשה שכספי המכר יופקדו בחשבון שיהיה על שמה בלבד, מתוך דאגה לעתידו של הבן, וכך היה, קרי, התובעת הייתה הבעלים היחידי של החשבון ומורשית החתימה היחידה בו.

בחשבון הופקדו חלק מכספי המכר ובמקביל התקשרה התובעת בהסכם עם בית ההשקעות אפסילון ונתנה לו ייפוי כוח לניהול החסכונות בחשבון.

טענות התובעת

הבנק איפשר לגרוש של התובעת, ג'ורג', שהיה בעלה בתקופה הרלוונטית לבצע פעולות כספיות בחשבון, משיכות והעברות מהחשבון, לצרכיו האישיים, ללא הרשאת התובעת וללא ידיעתה, בניגוד להסכם פתיחת החשבון שבין הבנק לבין התובעת ושלא עפ"י זכויות החתימה בחשבון.

אליבא דתובעת, הבנק וג'ורג' לא יידעו את התובעת על הפעולות הללו, הבנק איפשר לג'ורג' לפעול בחשבון, בין היתר, בשל קשריו של ג'ורג' עם מנהל סניף הבנק דאז, מר טל סלומון, אשר הועבר מתפקידו בסניף זמן קצר לאחר שהתבררה הפרשה נשוא התובענה וג'ורג' ביצע את הפעולות בחשבון באופן טלפוני ובכתב, בחתימתו, וכן תוך זיוף חתימתה של התובעת.

הבנק לא טרח ליידע את התובעת במשך כל התקופה הארוכה הנ"ל בדבר הפעולות הנעשות בחשבון, לא טרח להתקשר ולבקש את אישורה לביצוע פעולות בחשבון או למנוע מג'ורג' לבצע כל פעולה ללא אישורה, כפי שהיה על הבנק לעשות.

התובעת טענה כי כל אותה עת לא היה לתובעת מושג קלוש על פעולותיו של ג'ורג' שכן בחלוקת התפקידים בין בני הזוג הופקד ג'ורג' על הניהול הפיננסי של משק הבית. ג'ורג' לא עדכן את התובעת וכן דאג לאסוף בעצמו כל דברי הדואר של הבנק בדבר הפעילות בחשבון והבנק לא פנה מעולם אל התובעת באופן אישי.

כמו כן, התובעת טענה כי במשך תקופה ארוכה האמינה שכספה בטוח בבנק וכי הפעילות היחידה המתנהלת בחשבון היא פעילות ניהול החסכונות באמצעות באפסילון.

ביום 21/5/07 פנתה התובעת לבנק בדרישה לקבל את הסכומים שהועברו מחשבון התובעת ע"י ג'ורג' וביום 5/8/07 דחה הבנק את דרישתה בטענות סתמיות מהן עולה כי אכן נעשו העברות מהחשבון לחשבונות אחרים ששייכים לג'ורג', מבלי שצורף כל מסמך המעיד על זהותו של מבצע ההעברה או כיצד בוצעה ההעברה – ומכאן התביעה.

בתביעתה, טענה התובעת כי הבנק נהג ברשלנות, ובכך גרם לנזק הנטען ע"י התובעת וכי אין מדובר בפעולה אחת או שתיים אלא בפעולות רבות.

כמו כן, טענה כי הבנק התרשל לא רק בעצם כך שאפשר לג'ורג' לפעול בחשבון אלא גם בכך שלא עדכן את התובעת והתריע בפניה על החריגות ועל היקפי הפעילות, לא עמד בחובות הזהירות הנאמנות והזהירות המוטלות עליו מכוח ממעמדו המיוחד, הפר את החוזה שבינו לבין התובעת, הפר את חובת הנאמנות החלה עליו במסגרת יחסי בנק – לקוח והפר את חובתו עפ"י חוק השומרים.

טענות הבנק

בכתב הגנתו טען הבנק כי לא יכול להיות ספק שמדובר בשיתוף פעולה בין התובעת לבין ג'ורג', וברור שתצהירו ניתן במסגרת שיתוף פעולה זה, וכי יש ספק בכנות גירושיהם של בני הזוג ונראה שמדובר בגירושי נוחות עקב הסתבכותו הכספית של ג'ורג' ומתוך ניסיון להציל משהו מרכושם.

בנוסף, טען הבנק כי ההסבר של התובעת לאי הגשת התביעה נגד ג'ורג' צולע שכן ממילא שילמה אגרה לצורך הגשת התביעה נגד הבנק, והיא יכלה להגיש במסגרת זו את התביעה גם נגד ג'ורג' ולקבל נגדו פסק דין אותו הליך וכי אילו היה אמת בגרסת התובעת, הייתה מגישה תלונה למשטרה נגד ג'ורג'.

לגופו של ענין, טען הבנק כי התובעת קיבלה באופן שוטף תדפיסים ומידע לגבי הנעשה בחשבונה ולא העלתה, עד לתביעה שהגיש נגדה הבנק קודם לכן, כל טענה בפני הבנק בקשר לפעולות בחשבון וכי היא התרשלה בבדיקת דפי החשבונות והפעולות המפורטות בהן, בזיהוי מיידי של פעולות לא מורשות בחשבונות, ככל שהיו, ובדיווח מיידי עליהן לבנק, ובכך הפרה התחייבויותיה כלפי הבנק בהתאם למסמך התנאים בחשבון עו"ש עליו חתמה.

בנוסף ומבלי למעט, טען הבנק כי כל הפעולות שנעשו בחשבון ושעליהן מלינה התובעת נעשו למענה, לצרכיה ולטובתה של התובעת, התובעת חפצה בפעולות אלה ולא נגרם לה נזק בגינן וכי התובעת ידעה על הפעולות שנעשו כפי שנעשו, ואם נעשו ע"י ג'ורג', ידעה על כך והסכימה לכך מראש או בדיעבד.

לחילופין, אם לא הייתה לתובעת ידיעה ממשית על ביצוע הפעולות ע"י ג'ורג', הייתה לה ידיעה מיוחסת, היינו ידיעה שהיה בידה להשיגה לולא רשלנותה וכי התובעת אשררה את הפעולות שבוצעו בחשבון, ואם מדובר בפעולות בלתי מורשות, כטענתה, הרי שהיא אימצה אותן, והיא מנועה מלטעון כי הפעולות אינן מחייבות אותה.

בנוסף, הסב הבנק את תשומת ליבו של בית המשפט לעובדה כי ג'ורג' העביר סכומים שונים מחשבונו הפרטי לחשבון המשותף לו ולתובעת וכן סכומים שונים לחשבונותיה הפרטיים של התובעת, ומשכך, ככל שייקבע שהבנק אחראי לתשלום סכום כלשהו בגין מעשיו של ג'ורג' בחשבונה הפרטי של התובעת, יש להפחית מכל סכום שייקבע כאמור את הסכומים הללו.

לא זו אף זו, לטענת הבנק, פעולות אלה מלמדות גם כי כלל הפעולות שנעשו ע"י ג'ורג' בחשבונות השונים נעשו למען האינטרסים המשותפים שלו ושל התובעת, בידיעתה או בהסכמתה, של התובעת בראשו או בדיעבד, מפורשות או מכללא, והתובעת מנועה מלטעון עתה כנגד איזה מהפעולות אלה, הגם שבחשבון נעשו שימושים שונים שאין להם קשר לצורכי החיסכון של הבן.

הכרעת בית המשפט

לענין טענת הבנק לפיה התובעת משכנה לטובת ג'ורג' את רכביה ואת חשבונותיה בבנק להבטחת כל התחייבויותיו של ג'ורג' לבנק, ללא הגבלה בסכום, ומכאן שגם אם היה ממש בטענותיה של התובעת בתביעתה, הרי שבהעברת הכספים מחשבונותיה לחשבון ג'ורג' לא נגרם לה כל נזק אמיתי, הרי ש: ראשית, יש הבדל בין חבותו של החייב העיקרי לבין מי שמשכן נכסים או כספים להבטחת חבותו של החייב העיקרי, ולא נגזרת מהשעבוד זכותו של הנושה להעברת כספים מהאחד לאחר, מה גם שלא נוהלה לפני תביעה נגד ג'ורג' בה הוכחו חובותיו, מה מהם שולם ומה החוב שנותר.

שנית, כפי שציין הבנק עצמו בסיכומיו, במסגרת הסכם הפשרה בתובענה שהגיש נגד התובעת בשעתו, ויתר הבנק על השעבוד, בעוד שנשמרה זכותה של התובעת בדבר העברות שלא כדין שבוצעו מהחשבון. לכן, הבנק אינו יכול להסתמך על השעבוד האמור, וטענתו בעניין זה, נדחית.

לענין טענת הבנק לפיה, משיכת המט"ח בסך 65,000 יורו ע"י ג'ורג', אשר הועבר מחשבון התובעת לחשבון משותף של בני הזוג, שימש בחלקו לרכישת רכבה של התובעת וחלקו האחר לחילוט ערבות בנקאית שהוציא הבנק לטובת מר אלברט נמר, לבקשת התובעת וג'ורג', הרי שהפעולה נעשתה בהוראה טלפונית וגב' קטי בלהסן שביצעה את הפעולה בבנק נמנעה מלתת בעניין זה תצהיר.

כמו כן, התובעת טוענת לגבי הרכב כי הרכב נרכש מכספי מכירת רכבה הישן בצרוף הלוואה אותה נטלה מהבנק מהחשבון המשותף, וכי עצם נטילת ההלוואה, שעה שלזכותה היו כספים רבים בחשבון הפרטי בסך של כ- 195,000 יורו, ולא הייתה סיבה נגלית לעין לנטילת ההלוואה, מלמדת על כך שהתובעת אכן ביקשה לייעד ולייחד את הכספים שבחשבון אך ורק לצרכי בנה, כפי שהעידה.

אשר לערבות העידה התובעת שהיא לא מכירה את מר אלברט נמר וכי החתימה על גבי הבקשה להוצאת הערבות הבנקאית, הנחזית להיות חתימתה, אינה חתימתה. ג'ורג' העיד כי נמר הוא האדם שג'ורג' הלווה לו כסף ונמר "נפל" וכתוצאה מכך "הפיל" את ג'ורג'.

כן טענה התובעת כי חוות דעתו של הגרפולוג מר יצחק חגג קבעה כי החתימה על מסמך הבקשה להוצאת ערבות אינה חתימתה, וכי בעוד שבערבות מצוין כי היא הוצאה, לכאורה, לבקשת בני הזוג, הרי שבבקשה להוצאת ערבות מצוין במפורש שהיא הוצאה לבקשתו של ג'ורג' בלבד וכי ג'ורג' הוא שלקח את הערבות מהסניף. בנוסף, הבנק לא הגיש חוות דעת גרפולוגית נגדית.

לבני הזוג היו התחשבנויות מהתחשבנויות שונות, אולם בשני החשבונות שהיו בבעלות התובעת בלבד, רק לה הייתה זכות חתימה, ואם לא היא ביצעה את ההוראה, על הבנק להוכיח פוזיטיבית שאישרה הוצאת כספים ממנו, כאשר בסכומים בהם מדובר (בניגוד לסכומים עבור רכישת הדירה) אין זה ברור כלל ועיקר מה הייתה ההתחשבנות הכוללת בין בני הזוג וכי התובעת הייתה מסכימה להוצאת הכספים האמורים מחשבונה. כעובדה הצדדים נטלו הלוואה מהחשבון המשותף וכן מכרו את רכבה הקודם של התובעת.

לכך יש להוסיף כי הפקידה שביצעה את ההוראה, הגב' בלהסן לא העידה. העובדה שהיא אינה עובדת הבנק עוד, אינה פוטרת את הבנק מלזמן אותה לעדות על מנת לנסות ולתת הסבר לפעולה.

לגבי העברה שביצע ג'ורג' מהחשבון הפרטי של התובעת לחשבון הפרטי שלו, בסך 30,000 ₪, הרי שהוראת העברה זו נעשה בדלפק בבנק. הגב' אנה רבינוביץ שביצעה את הפעולה מטעם הבנק העידה כי היא אינה זוכרת את ביצוע ההעברה אלא מסתמכת על המסמכים שלפניה וכי פעולה זו נעשתה דקה לפני שנעשתה פעולה נוספת להעברת סכום של 20,000 ₪ מהחשבון של התובעת לחשבון אחר של התובעת בסניף מס' 238724, וסביר ששתי הפעולות נעשו על ידי אותו אדם.

בשתי האסמכתאות, לשתי הפעולות האמורות, אין חתימה של הלקוח, והגב' רבינוביץ מציינת בתצהירה שהיא אינה זוכרת אותן, אך מהכרותה את אופן עבודתה, אין לה ספק שלא ייתכן שההוראות ניתנו לה ע"י ג'ורג', שלא הייתה לו זכות חתימה בחשבון ושההוראות הללו ניתנו ע"י התובעת שהייתה בעלת החשבון ובעלת זכות החתימה בו.

לא ניתן להסתמך על עדותה של הגב' רבינוביץ לפיה התובעת היא שנתנה את ההוראה על יסוד טענת הגב' רבינוביץ כי היא פועלת לפי נהלי הבנק שכן אין ספק שלפי נהלי הבנק היה עליה להחתים את התובעת על ההוראות שניתנו בדלפק, והיא לא עשתה כן.

מדובר בדרישה מהותית מפקיד בנק המבצע פעולות רבות מידי יום. אין מקום שהלקוח יחויב בכספים על יסוד טענת הפקיד כי חזקה היא שהוא פעל כנדרש, שעה שברור מהפעולה עצמה שהפקיד לא פעל כנדש וכפי שצריך לנהוג פקיד בנק סביר. במיוחד כך כאשר העדה מסתמכת בעדותה על מסמכים ואינה זוכרת את ההעברה הספציפית בה מדובר. אמנם, דבר זה סביר לגבי פקיד בנק שמבצע בכל יום פעולות רבות ומדובר על פעולות שנעשו שנים לפני מתן עדותה, אך בדיוק לשם כך היה עליה להחתים את נותן ההוראה.

לענין טענת התובעת לפיה ביום 16/12/04 רכש ג'ורג' מט"ח בסך של 500,000 ₪, והוא הוציא סכום זה מהחשבון הפרטי של התובעת לחשבונו הפרטי ביום 1/2/05 וכי הוצאתו של הסכום הוסתרה על ידי הבנק שנמנע מלתת לתובעת את דפי חשבון הליש"ט שלה, הרי שהבנק טוען הפעולה בוצעה ע"י פקידה בשם פגי מסיקה, לפי בקשתה של פקידה אחרת, יפה נחום, ולא ניתן לראות מהאסמכתא לביצוע הפעולה אם ההוראה ניתנה ליפה בטלפון או בדלפק ועל ידי מי.

כן טען הבנק כי הפעולה הנ"ל בוצעה ע"י הפקידה פגי מסיקה, קרוב לוודאי על פי הוראה טלפונית שקיבלה. בירור שנעשה איתה לאחרונה העלה כי, כצפוי, אין היא זוכרת את הפעולה שנעשתה לפני כשבע שנים. יחד עם זאת זיהתה גב' מסיקה בצילום של המסמך שהוצג לה סימן של סיכה (בפינה העליונה הימנית של המסמך) ולדבריה, לפי שיטת העבודה שלה, למסמך היה מוצמד פתק שלה שמסביר על יסוד מה ביצעה את הפעולה. לצערי, כל הניסיונות לאתר פתק זה עלו בתוהו. ואציין כי פגי מסיקה אינה עובדת בבנק מאז סוף שנת 2007 וכפי שנמסר לי היא לא הסכימה להעיד בתיק זה.

אין לקבל את סברות הבנק בדבר פתק עלום שהיה צמוד להוראה, וכי הייתה בו הוראה של התובעת להעברת הסכום, וכל זאת על פי סברות נטענות של פקידת בנק לשעבר, שהבנק לא זימן לעדות משום שלא רצתה ליתן עדות, ושעה שהפתק לא נמצא והפקידה עצמה לא זוכרת את הפעולה עצמה. וודאי שלא היה מקום לדרוש כי התובעת תזמן לעדות את פקידת הבנק.

לענין טענת הבנק לפיה התובעת הסכימה לכל פעולות ג'ורג' בחשבון הבנק וכי בשל יחסי בני הזוג שהיו טובים והתנהלותם המשפחתית כמו גם העובדה שהוא שלח לבית התובעת וג'ורג' את דפי החשבון באופן שוטף, יש ללמוד על הסכמתה או הסכמה מיוחסת לפעולות האמורות.

אינני מקבלת את הטענה. יחסי התובעת וג'ורג' בעת נישואיהם היו טובים לשיטתה, ולשיטתו, ככל העולה מעדותו, לאו דווקא.

שנית, מדובר בבני זוג שאלו להם נישואים שניים, וכאשר יש לג'ורג' שתי בנות מנישואים קודמים. דבר זה, לכאורה, דווקא תומך בצורך ליצור הפרדה, חלקית לפחות, של ענייניהם הכספיים. לא אף זאת, אלא שלצד החשבונות המשותפים, היו לכל אחד מבני הזוג חשבונות נפרדים, ולתובעת היו שניים כאלה, אחד "חשבון העוגיות" והאחר החשבון נשוא התביעה אשר נועד לשמירת כספים לצרכים של בנם. אין לקבל, לכן, את טענת הבנק כי הייתה הסכמה כללית של התובעת שג'ורג' יפעל בחשבון ויפעיל לשם כך שיקול דעת לגבי הצרכים המשותפים שלהם.

גם טרוניית הבנק על כך שג'ורג' הוא שהכניס את הכספים או רובם לחשבון, אין לה מקום. את ההתחשבנות שבין בני זוג, בינם לבין עצמם, לא על הבנק לעשות, אלא עליו לכבד את התחייבותו ונהליו ולתת רק לבעל זכות חתימה בחשבון לפעול בו.

לענין טענת הבנק ביחס לכך שמאחר וג'ורג' הכניס סכומים שונים מחשבונו הפרטי לחשבון המשותף או לחשבון הפרטי של התובעת, יש לנכות סכומים אלה מכל סכום שייפסק לתובעת הרי שאינני מקבלת טענה זו.

אין מקום בתביעה זו (וספק אם חשבון כזה נעשה במסגרת גירושי בני הזוג) לבדוק איזה סכומים הכניס מי מהם למשק הבית המשותף או לצרכים מוסכמים אחרים של בני הזוג. ג'ורג' יכול היה להכניס סכומים שונים לחשבונות המשותפים או לחשבונה של התובעת, וודאי שיכול היה לעשות כן על-פי הסכמות שבין בני הזוג, ולכך, כטענה כללית, אין קשר לטענות ההגנה של הבנק.

הבנק טען כי למעשה לא נפרדו בני הזוג וכי יש חשש כי מדובר בגירושי נוחות, גירושים פיקטיביים. כעולה מסיכומי הבנק, אין מדובר בטענת עובדה הנסמכת על תשתית ראייתית אלא במסקנה של בא-כוח הבנק המבוססת על כך שאלמלא היו הצדדים נפרדים, לא הייתה התובעת מעלה כל טענה כלפי הבנק.

מדובר בטענה עובדתית שיש להוכיח אותה בראיות, ולא די במסקנה של הבנק, במיוחד שזו לא נסמכת על עובדות כלשהן אלא רק על הסברה, שאחרת לא הייתה התובעת תובעת את הבנק.

מעדויותיהם של התובעת וג'ורג' עולה מסקנה הפוכה. הללו התגרשו ומאז לא היו בקשר, וג'ורג' מתגורר אצל בתו מנישואים קודמים.

לאור האמור לעיל, ישלם הבנק לתובעת את רכיבי התביעה שהתביעה בגינן התקבלה כמפורט לעיל, בסך כולל של 1,063,847 ₪, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪.

את התובעת ייצג בתיק: עוה"ד שי ורד

(*) הכותב הינו הבעלים של משרד עורכי דין המתמחה בייצוג לקוחות פרטיים, עסקים וחברות מול בנקים וגורמים מסחריים.

לצפייה בפרופיל משרד עו"ד חגי שדה לחץ : [כאן]