פסיקת ריבית והצמדה – חברות הביטוח חייבות לשלם למל"ל כספים על פי דרישתו בכתב. איחור
בתשלום, גם אם נבע עקב ניהול הליכים משפטיים, יחוייב בריבית פיגורים לפי חוק ריבית והצמדה
בתוספת 20%
ההסכם בין הצדדים קבע, בין היתר, כי מי מהנתבעות
"תשלם את תביעת התובע לפי דרישתו תוך 60 יום מיום קבלתה וכי במידה ופיגרה הנתבעת בתשלום פרק זמן העולה על 15 יום, יהיה עליה לשלם לתובע
ריבית בגובה ה
ריבית המקסמלית על סכום התביעה, לפי חוק פסיקת ריבית תשכ"א-1961 ועוד 20% מסכום ה
ריבית הנ"ל".
השאלה המרכזית שעמדה להכרעה היתה האם זכאי התובע-המל"ל ל
ריבית על הסכומים אותם הוסכם להעביר לו.
הנתבעות טענו כי הן לא אחרו בתשלום, שכן לטענתן לא ניתן לומר כי הן פגרו בתשלום בטרם נקבעה חבותן בפסק דין.
בית המשפט פסק ברוח ההלכה לפיה אם קיימת מחלוקת בשאלת החבות הרי שאין היא משפיעה על מועד גיבוש החיוב. היינו, בכל מקרה על הנתבעות לשלם את הסכום שנדרש מהן במועדים הקבועים בהסכם, משמע - עם קבלת מכתב הדרישה מהתובע
ולא עם קבלת פסק דין המורה על תשלום. משפיגרו בתשלום, עליהן להוסיף לסכום הדרישה
ריבית כקבוע בהסכם. כאמור בסעיף 6 להסכם לרבות השינוי שהוכנס בו (קיצור המועד לביצוע התשלום), ה
ריבית בגין איחור בתשלום הינה
ריבית מרבית לפי חוק פסיקת ריבית תשכ"א-1961 בתוספת 20% מסכום הריבית.
עניין נוסף שעמד בבסיס המחלוקת היתה שאלת תחולתו של התיקון שנעשה בחוק
פסיקת ריבית בשנת 2001 במסגרתו הוכנסה לגדרו גם ריבית פיגורים ( הגבוהה מ
הריבית המרבית שהיתה קבועה בחוק הנ"ל).
הנתבעות טענו כי התיקון נערך לאחר מועד עריכת ההסכם ושינוי זה גרם לשינוי בתנאי ההסכם בין הצדדים, שכן סעיף 6 נוקט בלשון "
הריבית המקסימלית .... לפי
חוק פסיקת ריבית".
בית המשפט דחה טענות אלה וקבע כי יש לפרש את כוונת הצדדים באופן לפיו יהא שעור הריבית המכסימלית אשר יהא - השיעור הגבוה ביותר שנקבע בסופו של דבר ב
חוק פסיקת ריבית והצמדה הוא שיעור
ריבית הפיגורים וזהו השיעור אותו זכאי התובע לקבל מהנתבעות. היינו,
ריבית הפיגורים הגבוהה שנקבעה על פי התיקון לחוק, היא הריבית הקבועה בהסכם.
לפיכך חייב בית המשפט את הנתבעות לשלם את
ריבית הפיגורים הקבועה בחוק פסיקת
ריבית והצמדה בתוספת 20% ממנה. כמו כן, נקבע כי החישוב יעשה מיום קבלת הדרישה (21.5.06, במקרה דנן ) ועד היום בו שלמו הנתבעות את סכום החיוב (ביום 25.2.07). ומיום זה עד יום הסופי על ההפרש בין סכום תשלום הדרישה לבין הסכום ששולם בפועל על ידי הנתבעות. אין להוסיף את סכום
הריבית שנצברה עד יום התשלום הראשוני ממנו תיגזר הריבית בתקופה השניה
פסק דין ניתן ביום 01.06.09 ב (ת"א)
1864/06 המוסד לביטוח לאומי נ' אריה חב' ישראלית לביטוח בע"מ , ביהמ"ש המחוזי בתל אביב , מפי כבוד השופט נ. ישעיה.
* הכותב הינו עו"ד ונוטריון בעל משרד עו"ד שמתמחה בייצוג בבתי משפט בתחום המקרקעין, אזרחי, מסחר ובנקאות.
אין המאמר דלעיל מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי
.
|