בית המשפט קיבל ערעורה של חברה והורה על גריעת שיקים מרשימת השיקים המסורבים בהודעת ההגבלה שהוטלה על חשבון הבנק שלה

ביהמ"ש פסק, כי טענת הבנק לפיה השיקים שהפקידה המערערת נמשכו על ידי גורם בעייתי ובלתי אמין, הועלתה באופן סתמי ובלתי מפורט, כאשר איננה נתמכת באסמכתא כלשהי.

תמצית פסק דין העוסק בגריעת שיקים מרשימת השיקים המסורבים בהודעת הגבלה שהוטלה על חשבון בנק.

חברה, בעלת חשבון בנק הגישה ערעור על פי חוק שיקים ללא כיסוי, בגין סירובו של הבנק לכבד שיקים, מרביתם למועדי פירעון בין ה- 26.4.10 ל- 28.4.10, עקב חריגה לכאורה ממסגרת האשראי, כל זאת חרף העובדה שבוצעו הפקדות אשר היה בכוחן להעמיד יתרת זכות שתמנע את סירוב השיקים. כמו כן, טענה המערערת כי מנהלה הודיע ביום 26.4.10 לפקיד הבנק על ביצוע הפקדות אשר יהיה בכוחן למנוע חריגה ממסגרת האשראי.

המערערת ביקשה לבטל את ההגבלה שהוטלה על חשבונה וכן לגרוע את כל השיקים שסורבו מרשימת השיקים שסורבו לטענתה, הבנק פעל שלא כדין עת סירב לפרוע את השיקים.

הבנק, מנגד, טען כי לאחר שלמערערת כלל לא היתה מסגרת אשראי בתחילת דרכו של החשבון, הרי שביום 28.3.10 הועמדה למערערת מסגרת אשראי בסך 20,000 ₪. כן טען הבנק כי אין בידיו כל תיעוד לשיחת טלפון כלשהי, שהתקיימה – כביכול – ביום 26.4.10 בין פקיד בסניף ובין המערערת, או נציג מטעמה. הבנק טען כי ביום 27.4.10 בוטלה מסגרת האשראי בחשבון לנוכח החריגה הגדולה ממסגרת האשראי וכן לנוכח הודעה שהתקבלה בסניף, ולפיה הוגבל חשבון אחר של המערערת בבנק לאומי לישראל בע"מ. הבנק אף טען, כי גורם נוסף לביטול מסגרת האשראי היתה, כי בבדיקת שיקים שהפקידה המערערת לנכיון העלתה, כי מושך השיקים הינו בעייתי ואיננו אמין. לטענת הבנק, נשלחה למערערת הודעה על ביטול מסגרת האשראי, והחשבון זוכה בסכום בו חוייב בגין עמלת הקצאת האשראי.

הוחלט:

לאחר ניתוח טיעוני הצדדים והראיות שהוצגו בפניו, פסק ביהמ"ש כדלקמן:

מסגרת האשראי, שהייתה תקפה ביום 26.4.12, עמדה על סך של 20,000 ₪.

עם סיום יום העסקים ביום 23.4.10 עמדה יתרת החובה בחשבון על סך של 18,811 ₪ בלבד, דהיינו, בתוך מסגרת האשראי.

ביום 26.4.10 נרשם בחשבון זיכוי ע"ס 45,200 ₪. בעקבות זיכוי זה עמד החשבון ביתרת זכות בסך 26,389 ₪.

די היה ביתרת זכות זו כדי להביא לכיבוד חלק מהשיקים, שהוצגו לפירעון בחשבון ביום 26.4.10, ולמנוע סירוב גורף של כולם.

השיקים שהוצגו לפירעון היו בסך כולל של 108,578 ₪, כאשר סך של 46,389 ₪ מתוך סכום זה היה עדין בתוך מסגרת האשראי.

במצב דברים זה יכול היה המשיב לכבד לפחות ארבעה שיקים בסך כולל של 38,739 ₪ מתוך השיקים שסורבו באותו יום. זאת גם אם אין מובא בחשבון השיק, שהופקד בחשבון באותו יום בסך 11,600 ₪, שאלמלא כן, היה יכול המשיב לכבד עוד שיק נוסף ללא צורך בחריגה ממסגרת האשראי.

ביהמ"ש ציין בהקשר זה, כי לפעולת החיוב בסך 37,900 ₪, שבוצעה ביום 27.4.10, לא היה שום קשר לסירוב הגורף בנוגע לכל השיקים יום קודם לכן. יתרה מכך, גם אם פעולת חיוב זו נעשתה על ידי הבנק כדין והשליכה על החזרת השיקים, עדין יתרת החובה הייתה כזו, שהצדיקה כיבוד שיק אחד מתוך השיקים, שהוצגו לפירעון ביום 26.4.10.

באשר לעצם פעולת החיוב מיום 27.4.10, קבע בית המשפט כי טענת הבנק, לפיה בבדיקה של שיקים שהפקידה המערערת לניכיון התברר שהשיקים נמשכו על ידי גורם בעייתי ובלתי אמין, באופן שהקים חשש אצלו, כי שיקים אלו לא יכובדו, ולכן בוצעה פעולת החיוב הנ"ל בחשבון, הינה טענה אשר הועלתה באופן סתמי ובלתי מפורט, כאשר איננה נתמכת באסמכתא כלשהי. ביהמ"ש אף הדגיש כי לא צויין, מהו המידע שקיבל הבנק אודות מושך אותם שיקים, ולא צויין לאילו שיקים מתייחסת טענה זו. עוד הדגיש ביהמ"ש כי אין גם כל פירוט בתגובת הבנק לאופן חישוב סכום החיוב, שביצע הבנק.

לפיכך, קבע ביהמ"ש כי הבנק לא הציג בסיס ממשי לחיוב החשבון, שבוצע על ידו עקב אותו מידע עלום שקיבל. ביהמ"ש קבע כי הבנק לא הוכיח את ההצדקה ומקור הסמכות לביצוע פעולת החיוב האמורה. לפיכך, פסק ביהמ"ש בעניין שהובא לפניו, כי אין מקום לקחת את סכום החיוב בחשבון בכל הנוגע לאי כיבודם של השיקים נושא התובענה.

לסיכומם של דברים, קיבל ביהמ"ש באופן חלקי את הערעור והורה על גריעתם של שיקים בסך כולל של 74,539 ₪ מרשימת השיקים המסורבים בהודעת ההגבלה. כן חייב בית המשפט את הבנק לשאת בהוצאות המערערת ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,081 ₪. ניתן ביום 18.3.12; את המערערת ייצג עו"ד אייל רון.

עשא (השלום פ"ת) 19581-05-10‏ ר. שמן לעבודות בניה ויזמות בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

* סקירת פסק הדין נערכה על ידי עו"ד הראל נוימן, שותף במשרד עוה"ד נוימן-שלזינגר. המשרד מתמחה בייצוג תובעים פרטיים כנגד גופים מוסדיים ועסקיים גדולים, לרבות ייצוג חייבי בנקים, וכן ייצוג נפגעים בנזיקין מול חברות ביטוח ורשויות, וייצוג עובדים מול מעסיקים.