השילוש: הבנק – הערב – וחברת הביטוח

*עו"ד גולן בן-צבי

01/06/2014

לאחרונה, ביום 07 במאי 2014, דחה בית משפט השלום בבאר-שבע, תביעה שהגיש בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' ערבה להלוואת משכנתא.

פסק דין מעניין, המתאר את סדר העדיפויות שעל בנק למשכנתאות להפעיל, בטרם הוא פונה אל הערבים בדרישה לפירעון החוב.

אמנם המדובר בפסק דין בערכאת שלום, אך לאור ההיגיון העומד מאחורי פסק הדין, שיפורט לנוחותכם בשורות הבאות, ולאור הרוח הגבית שמקבל פסק דין זה מהכללים החלים על בנקים למשכנתאות, הרי שניתן בהחלט לראות בפסק דין זה, כאבן דרך משפטית לכל דבר.

ועל מה המהומה ?

מעשה שהיה כך היה...

1.סיפורנו, מתחיל בתביעה שהגיש בנק המזרחי - טפחות בע"מ (להלן: "הבנק") נגד מספר נתבעים.

2.חלק מהנתבעים הכלולים בתביעה "יצאו מן התמונה".

3.הסיפור שלנו, הוא סיפורה של לריסה, היא הנתבעת 3 (להלן: "לריסה").

2.הגב' לריסה חתמה כערבה להלוואה שנטלו גיסתה ואחיה, מר מיכאל גבריאלוב ז"ל (שבינתיים נפטר לבית עולמו).

3.ואלה עובדות הרקע הצריכות לעניין:

א.ההלוואה שבה מדובר, הועמדה על ידי הבנק ב- 05.08.1996.

ב.הלווים לא עמדו בהחזרי ההלוואה.

ננקט הליך של מימוש משכון וסוף דבר, שב- 13.11.06! הנכס המשועבד נמכר תמורת הסך של כ- 12,500 דולר. המכירה אושרה בידי ראש ההוצאה לפועל.

ג.בסופו של דבר, התמורה שהתקבלה ממכירת הנכס, לא כיסתה אלא חלק קטן של ההלוואה. יתרת חובם של הנתבעים - אחרי מכירת הנכס - עמדה סמוך להגשת התביעה - על סך של כ- 512,000 ₪.

ד.מטעמים הקשורים כנראה לשיקולי עלות-תועלת, הבנק הגיש תביעה בסך של 300,000 ₪ בלבד, ומתוכם, הוא תבע מלריסה רק את חלקה היחסי – 100,000 ₪ (לריסה הייתה אחת מתוך שלושה ערבים להלוואה).

3.לריסה הגישה בקשת רשות להתגונן ובקשה זו נעתרה.

בקשתה של לריסה, התבססה על ארבעה נימוקים עיקריים.

להלן הנימוקים הכלולים בבקשה:

הנימוק הראשון -לריסה לא ידעה שהלווים – אחיה המנוח ז"ל וגיסתה – לא עמדו בהחזרי ההלוואה. אם לא די בכך, הרי שלריסה, גם לא ידעה שהוגשה בעניינם בקשה למימוש משכון.

לטענתה, הבנק גם לא יידע אותה ולא שיתף אותה בהליכים הקשורים למכירת הדירה.

הנימוק השני – הדירה נמכרה במחיר לא ריאלי של כמעט 53,000 ₪.

מתוכם רק כ- 14,000 ₪ שימשו להקטנת חוב ההלוואה !!!

הנימוק השלישי – הבנק לא פעל בשקידה ראויה ועצם התמשכות ההליכים על פני יותר מעשור, גרם לה לנזק המתבטא בכך, שבינתיים החוב תפח ל"ממדים מפלצתיים" .

הנימוק הרביעי – לאחיה המנוח של לריסה היה ביטוח חיים, שנועד לכסות את יתרת ההלוואה.המנוח ז"ל נפטר ב- 06.03.04. הבנק פנה לחברת הביטוח רק לאחר שחלפו כ- 4 שנים מאז פטירת המנוח. פנייתו של הבנק סורבה בשל התיישנות שבדין. טענתה של לריסה בהקשר הזה היא, שאילו הבנק פנה למבטחת בעוד מועד – היא הייתה מופטרת מכל חבות.

את פסק דינו, ביסס בית המשפט על הנימוק הרביעי, באשר לביטוח החיים.

בעניין זה, קיבל בית המשפט את דעת לריסה, ופסק כי היה על הבנק לבדוק, כעניין של אמצעי זהירות סבירה, אם הלווים העיקריים עודם בחיים.

עוד קבע בית המשפט, כי המדובר בסטנדרט של התנהגות שמקורו בניסיון חיים.

משלא נזהר הבנק, אשר לפי בית המשפט חלה עליו חובת זהירות, ולא בדק אם החייב עודנו בחיים, קבע בית המשפט כי אין זה סביר והוגן להטיל את התוצאות המעשיות של אי הבדיקה, על לריסה.

אילו היה הבנק בודק בבדיקה פשוטה כי החייב עודנו בחיים, תובענה זו לא הייתה באה לעולם.

הבנק, מצדו, טען, כי היה על לריסה, להודיע לבנק שהחייב, שהוא אחיה, נפטר, ומשלא הודיע זאת היא לא עמדה בחובתה.

בית המשפט פסל טיעון זה, ופסק כי אין לצפות מלריסה שתודיע לבנק כי אחיה נפטר.

קביעתו זו, שלובה בעובדה עיקרית אחת – כי לריסה לא ידעה כי אחיה טרם פרע את חובו בטרם נפטר.

להלן, הסבר קצר: פסיקה זו, אמנם של בית משפט שלום היא, אך משתלבת יפה עם הנחייה מנהלית שהוציא המפקח על הבנקים, הידועה בשם: ניהול בנקאי תקין 451, שעניינו נהלים למתן הלוואות לדיור.

בנוהל זה, 451 לעיל, קבע המפקח על הבנקים, כי בנק למשכנתאות רשאי לדרוש מהלווה לבטח את עצמו בביטוח חיים, כאשר הבנק למשכנתאות הינו המוטב.

כאשר המוטב הינו גוף או אדם ששמו נקוב בפוליסה, הרי שכספי הביטוח אינם נחשבים לחלק מן העיזבון ואינם נחשבים לכספי הנפטר. משמעות הדבר היא, כי כספים אלה מוגנים מפני עיקול ע"י נושי הנפטר או יורשיו, ושייכים הם קניינית לבנק למשכנתאות.

הלווה, משלם את פרמיית הביטוח, בעקבות דרישת הבנק.

משמעות הדבר, היא כי הבנק יכול להיפרע מכספי הביטוח, בשעה שנפטר הלווה, או לפנות אל הערבים להלוואה.

עד כאן, אין ממש סדר עדיפויות בין החייבים השונים – חב' הביטוח, או הערבים.

למרות זאת, כאשר ערב, שמעצם טבעו אינו נהנה מכספי ההלוואה אלא רק ערב לפירעונה, חותם על כתב הערבות, הוא מסתמך על הסיכונים הקיימים.

בשעה שלריסה חתמה על כתב הערבות, היא מוחזקת כמי שלקחה בחשבון שבמקרה של פטירת הלווה תקום עילת התביעה כלפי חב' הביטוח. זו הנחה הגיונית, וכל אפשרות אחרת למעשה פוגעת בסיכון העומד בפני לריסה, כערבה להלוואה.

יוצא מכך, כי באופן מעשי, פרגמטי, יצר בית המשפט מדרג של עדיפויות בגביית הכספים.

זאת אומרת, מבחינה אופרטיבית כל עוד לא נפרע החוב, כולו או חלקו, מכספי ביטוח החיים, בהלוואת משכנתא, הרי שהערב אינו חב בפירעון החוב.

הערב מגיע רק לאחר פירעון, מלא או חלקי, ע"י שימוש בכספי ביטוח החיים של הלווה.

שוב, אמנם הפסיקה הינה של בית משפט השלום, אך לאור ההיגיון העומד מאחורי הפסיקה, והתאמתה לנוהל המפקח על הבנקים, נראה כי פסיקה זו תמשיך ותעמוד גם לאחר ערעור לבית המשפט המחוזי.

סוף דבר: בית המשפט דחה את תביעת הבנק.

את לריסה (נתבעת מספר 3 ) ייצג עו"ד נוני חסון

תא (ב"ש) 32435-07-10‏ .

*הכותב, הינו עו"ד גולן בן צבי העוסק בתחום המקרקעין, והמשפט המסחרי, ומייצג בעסקות מקרקעין, ובתוך כך בכל ההתנהלות מול הבנקים למשכנתאות, וכן בתביעות נגד בנקים.

הכותב, שימש עו"ד חיצוני לבנק מזרחי-טפחות.

לצפייה בפרופיל משרד עו"ד גולן בן צבי לחץ : [כאן]